(Minghui.org) לאורך 5,000 שנות התרבות הסינית, הנושא העיקרי היה ללא ספק הקשר עם השמים, והוא נשמר היטב. הוא הנחה את שגרת יומם של האנשים, את השקפתם על העולם, ואת חילופי השושלות.

סדרה זו מתמקדת בצורות ההתבטאות של נושא עיקרי זה בזמנים הקדומים. הם כוללים את שושלת שׂיָה (כ2070-1600 לפנה"ס), שושלת שאנג (כ1600-1046 לפנה"ס) ושושלת גוֹאוּ (1046-256 לפנה"ס). תיעודים היסטוריים ותגליות ארכיאולוגיות מעידנים אלו, אף שהיו נדירים מאוד, מספקים לנו הצצה לייסודה של הציוויליזציה הסינית המופלאה.

- - - - -

בין ספרי ההיסטוריה הרבים הדנים בזמנים הקדומים, "שי ג'י" ("רשומות ההיסטוריון הגדול") נודעו ביסודיותם ובפרטיהם. ספרים אלו נכתבו בידי סְְה-מָא צ'יאן משושלת האן, והם מתעדים את ההיסטוריה מעידן הואנג-די (תקופת שלטונו של הקיסר הצהוב בסביבות 2600 לפנה"ס) ועד הקיסר ווּ-די משושלת האן (101 לפנה"ס). נאמר שסְְה-מָא בילה 18 שנים בכתיבת הספרים וסיים אותם בגיל 60 על אף מספר אתגרים שעמדו מולו. הוא כתב: "המטרה היא ללמוד על היחסים בין השמים והאנושות, כמו גם בין ההיסטוריה והזמן הנוכחי, כך שההיסטוריה תהיה מוסברת וניתן יהיה ללמוד את לקחיה ולתקן.

הבנה כזו התקבלה באהדה על ידי המלומדים באותה עת וגם בדורות מאוחרים. דונג ג'ונג-שוֹּ, מלומד של הקיסר ווּ-דִי, הדגיש את הקשר בין השמים ובני האנוש.

קיומו של כוח שמימי

אפילו לפני שושלת שיָה, השושלת הראשונה בהיסטוריה הסינית, שמימיות כבר התקיימה בתרבות הסינית בתקופת "שלושת הריבונות וחמשת הקיסרים". שלושת הריבונות כוללות את סוּי רֶן (ממציא האש), פוּק סי (ממציא הצייד והדייג) ושֶן- נונג (ממציא החקלאות). יחד עם הוּאנג-דִי [הקיסר הצהוב], הראשון מחמשת הקיסרים, הם האמינו שלאבות קדמונים אלו היו יכולות שמימיות או שהם יכלו לתקשר עם ישויות שמימיות.

משושלת שיה ועד שושלת ג'וֹאוּ, אנשים באופן כללי האמינו באלוהויות. עם זאת, המונח המדויק שונה מתקופה לתקופה, הוא השתנה מ"דִי" (מלכות) בשושלת שאנג, ל"טיאן" (שמימיות) בשושלת ג'ואו. האמינו כי לישויות השמימיות יש הכוח העליון ביותר ושעליהן לפקח על החברה ועל מה שהשפיע על חייה, החל מתופעות טבע (רוח, גשם, רעם, ברק, יבול) ועד לעושר אישי, כמו גם על החילוף של שושלות.

בתקופת שושלת שאנג, קיסרים ואצילים לא רק התייעצו בסימנים שמימיים, אלא גם כתבו את התוצאות על עצמות. על עצמות האורקל האלו נחקקו הקדשות בצורה המוקדמת ביותר של סימניות סיניות, והם סיפקו כלי יקר ערך ללמוד על התרבות באותה תקופה. מהן למדנו שאנשים בשושלת שאנג האמינו גם בישויות שמימיות (כמו אלה האחראיות על הרוח, הגשם והרעם), וגם באלוהויות הקשורות לאדמה (כמו הרים ונהרות).

לדוגמה, במשך התקופות של זוּ גֶנג ודזוּ ג'יָאה (הקיסר ה-24 והקיסר ה-25 בשושלת שאנג) נכתב בתיעוד אחד: "על פי סימן שמימי, הוד מלכותך הורה על יותר גשם בחודש מארס הנוכחי". עוד דוגמאות היו: "הוד מלכותך מביא עלינו אסונות", ו"בהתאם לסימן שמימי באוקטובר, כאשר דזוּ-יִי שלט, הוד מלכותך יביא עלינו ברכה בשנה הבאה".

סגידה לאלוהי

בתקופת שושלת גוֹאוּ המונח "אלוהי" השתנה מ"דִי" (מלכות) ל"טיאן" (אלוהי). מתקופה זו החלו גם להתייחס לקיסרים כ"טיאן-דזי" (בן האלוהי).

טיאן-טאן ( מקדש השמים) בבייג'ינג

מי שביקר בטיאן-טאן בבייג'ינג יודע שזהו מקום קדוש. הוא נבנה בתקופת יוֹנג-לֶה על ידי הקיסר צֶ'נג דזוּ משושלת מינג, וזה היה מקום סגידה לקיסרים בשושלות מינג וצ'ינג. אך טקס הסגידה של הקיסרים לשמים התחיל עוד הרבה קודם בימי שושלת ג'ואו. הוא נחשב כטקס הקדוש ביותר ביצירת קשר עם השמים, והוא התרחש ביום של "דונג-ג'י" (המעבר לחורף – היום הקצר ביותר בשנה) בפרבר הדרומי של עיר הבירה. הטקס יועד להביע הכרת תודה לשמים עבור הברכה שבמזג האוויר, הקציר והחברה.

בנוסף לטקס בעיר הבירה, עוד סוג של טקס חגיגי הנקרא "פֶנג שאן" התקיים בהר טאי. חמישה הרים ידועים בשם ווּ יואֵה קבלו הכרה מיוחדת בסין העתיקה. ביניהם, הר טאי שנמצא במזרח (הממוקם בפרובינציית שאן-דונג של היום) נחשב לחשוב ביותר. טקס ה"פנג שאן" כלל שני חלקים: סגידה בהר טאי כדי להודות לשמים, וטקס אחר בהר ליאנג פוּ הנמצא בסמוך – להודות לאדמה.

"פנג שאן" היה קרוב לוודאי הטקס הקדוש ביותר בהיסטוריה והתרחש רק במשך חילופי שושלות, או כאשר מדינה הגיעה לאחר מהפכה לשלום ארוך טווח. לפי גואן ג'ונג שחי בתקופת "צ'ון קיוּ" (הידועה גם כ"תקופת האביב והסתיו" – העידן בין שושלת ג'ואו ושושלת צ'ין) היו 12 חכמים או קיסרים שקיימו את טקס ה"פנג שאן". הם כללו את רוב "שלושת הריבונות וחמשת הקיסרים", יחד עם יוּ הגדול (מייסד שושלת שיָה), המלך טאנג (מייסד שושלת שאנג) והמלך צ'ֶנג (המלך השני של שושלת ג'ואו).

מטרתו של טקס הפנג שאן הוסברה על ידי באן גוּ, היסטוריון בשושלת האן: "שושלת התחלפה, עידן חדש החל, ושלום ארוך טווח הושג. לפיכך הסגידה התקיימה בהר טאי ובהר ליאנג פוּ כדי להביע הוקרה. המלכות הוענקה על ידי השמים כדי למשול באנשים. כשההצלחה נחגגת, השמים מיודעים, והקרדיט מיוחס לאלוהי".

(המשך יבוא)