(Minghui.org) ברצוני לשתף איך המחשבות הנכונות מובילות לתוצאות שונות.כמה מתרגלים שאני מכירה חוו מצבי מחלה. כמה מהם הצליחו לשלול ולהשמיד אותן במהירות, אך אחרים חוו קארמת מחלה במשך זמן רב ללא שיפור ואף מתו.

בעיירה שלי שלוש מתרגלות פיתחו סימפטומים של סרטן השד.

אחת מהן היא מתרגלת ותיקה בשנות ה-50 לחייה. אחרי שהסימפטומים היו ברורים, בנה הרס את הדלת כשמיהר לגרור אותה לבית החולים. הרופאה שם אמרה שהסרטן כבר התפשט ושהיא לא תוכל להירפא ממנו.

המתרגלת מיד הסתכלה פנימה ומצאה שתי החסרות בולטות בטיפוח שלה. ראשית, היא הייתה עסוקה בעבודתה מעל לשנה והרפתה בטיפוח שלה. שנית, היא לא הצליחה לשחרר רגשות מסוימים כלפי אמה.

זה היה שיעור רציני.

מתוך אמונתה במאסטר ובפא, היא שיחררה את ההחזקה שלה לחיים ואת הפחד ממוות ושללה את מצבה. כל יום היא למדה את הפא, תרגלה את התרגילים ושלחה מחשבות נכונות, ותיקנה את עצמה עם הזמן. היא גם שיחררה את ההחזקות האנושיות וניצלה כל הזדמנות להבהיר את האמת כדי להציל אנשים. תוך שישה חודשים היא החלימה. זה היה באמת להשתנות מהיסוד, מהפנים החוצה.

ב-2010, אישה מהעיירה שלי שלא תרגלה פאלון גונג אובחנה עם סרטן שד. לאחר שנותחה ועברה מספר טיפולי כימותרפיה מצבה לא השתפר. היא נחלשה והיה לה קשה ללכת ולעלות במדרגות.

אחיה וגיסתה תרגלו פאלון גונג וניסו לשכנעה לתרגל גם. אך המושגים האנושיים שלה היו חזקים מאוד והיא לא האמינה שתרגול פאלון גונג יכול לרפא אותה מאחר שבית החולים לא הצליח.

היא הלכה לגור עם גיסתה כדי לחפש טיפול אחר. אחיינה התחיל לבכות והתעקש לבקר את אביו שעבד בדרום. שלושתם נסעו לשם ונשארו כמה חודשים. כך היא התחילה לתרגל פאלון דאפא.

אף שהיא לא החלימה לחלוטין כשחזרה לביתה, היא לא הרפתה או התייחסה לעצמה כאל חולה. במקום זאת היא למדה את הפא בתשומת לב, תרגלה את התרגילים ושיפרה את השין-שינג שלה. אף שהייתה מתרגלת חדשה, היא סיפרה לאנשים את האמת על הדאפא ועודדה אותם לפרוש מהמק"ס. מאז היא החלימה לגמרי ויכולה עכשיו לעשות את מטלות הבית שלה.

מתרגלת ותיקה שלא טיפחה ביציבות והייתה מבוהלת מאוד פיתחה סימפטומים של סרטן שד והלכה לבית חולים. כשהיא חזרה הביתה אחרי כמה טיפולים כימותרפיים, מתרגלים הלכו לביתה לתקשר איתה על בסיס הפא ולומר לה לשלול את המחלה ואת התכנונים של הכוחות הישנים.

בתחילה היא עדיין למדה את הפא ותרגלה את התרגילים, אך בהדרגה היא הרפתה והחלה להקשיב למוסיקה של אנשים רגילים. היא התייחסה לעצמה כאל אדם רגיל ולא יכלה לוותר על "המחלה". היא לא אימתה את הפא ועדיין נטלה תרופות. לאחרונה שמעתי שהיא אושפזה שוב בבית חולים ומצבה גרוע.

יש הבדל בין להאמין באמת ולטפח באמת לבין להאמין למחצה ולטפח למחצה.

מתרגלת מבוגרת הכינה ארוחה במטבח כשראשה לפתע החל לכאוב. היא הרגישה שהכול מסתחרר ולא הצליחה להיות יציבה. התברר שהיה לה שבץ. בקושי רב היא נשענה על הקיר והתקדמה בצעדים קטנטנים לעבר החדר שלה. אחרי שהתיישבה על מיטתה, היא שלחה מחשבה: "אלו התכנונים של הכוחות הישנים וזו אשליה. לא אכיר בזה. אני שמה הכול בידי המאסטר ולמאסטר המילה האחרונה!"

שליחת המחשבות הנכונות שלה פוררה את הישויות הרעות והגורמים שבממדים האחרים. היא החלימה באותו יום.

לעוד מתרגלת מבוגרת היו סימפטומים של שבץ לפני כמעט עשר שנים. היא לא שללה אותם לחלוטין ואף פעם לא החלימה לגמרי. היא נעזרה במקל הליכה ולא ממש הצליחה להניע את אחת מידיה. אחר כך היא גם לא הצליחה לתרגל. הבעיה שלה הייתה שהיא לא ידעה איך לטפח ולהסתכל פנימה. מול המצוקה הענקית הזאת ההכרההעיקרית והמחשבות הנכונות שלה לא היו חזקות מספיק כדי לשלול את הסימפטומים ובריאותה התדרדרה.

מתרגל מבוגר נוסף היה רופא. כשמצב הטיפוח שלו היה טוב המחשבות הנכונות שלו היו חזקות, הוא הצליח להבהיר את האמת ולשכנע הרבה אנשים לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית. ואז נראה שהוא סובל מסימפטומים של שבץ. היה לו קשה ללכת ולהזיז את ידיו ורגליו.

הוא ידע שעליו לשלול את המצב הזה, אז הוא התעקש ללכת לקליניקה ולעבוד כרגיל. אך הוא לא הצליח לשחרר רגשות כלפי אשתו שהייתה מתרגלת ונפטרה עקב קארמת מחלה. בכל פעם שחשב עליה הוא בכה. הייתה לו גם החזקה חזקה לעצמו ולרווח אישי, והוא לא הסיר לגמרי את ההחזקה שלו לתאווה. מצבו החמיר עד שהוא לא היה יכול יותר ללכת לעבודה. לסוף הוא רותק למיטה ואחר כך נפטר.

כשעבדתי בעיר, פגשתי מתרגלת מבוגרת שגם הייתה רופאה. היא עשתה היטב את שלושת הדברים אך לפתע התקשתה בהליכה. היא נשארה בביתה ולא סיפרה למתרגלים אחרים על מצבה. בגלל שהייתה רופאה היא האמינה ברפואה המודרנית וחששה שהמתרגלים לא ירשו לה לקחת תרופות או ללכת לבית החולים, אז היא חששה ליצור קשר איתם.

אחר כך נודע לנו שהיה לה סרטן באיברי הרבייה והיא טופלה בכימותרפיה. תוך כמה חודשים היא נפטרה בבית החולים.

במאמר שיתוף התנסות שנתן לי השראה ששמו “Righteous Thoughts from the Heart”, המחברת אמרה שהיא אובחנה עם לוקמיה ולא היו לה טסיות דם כלל. כשבעלה הכריח אותה לקחת תרופות היא הסתירה את הכדורים ולא לקחה אותם. אף שמצבה לא היה טוב ורגליה התנפחו מאוד והיה לה קשה ללכת, היא המשיכה לעשות את שלושת הדברים הנדרשים ממתרגלים.

בתקופה ההיא היא שלחה מחשבה נחושה: "אני יכולה לוותר על חיים ומוות, אני ישות אלוהית". (המילים האלה חיזקו אותי כל כך כשקראתי אותן, ואף פעם לא שכחתי אותן).

זמן מה לאחר מכן היא החלימה לחלוטין, והוכיחה כמה יוצא מן הכלל הוא הדאפא. זה ממש כמו:

"כשלתלמידים יש מחשבות נכונות בשפע,

למאסטר יש הכוח להפוך את המצב." ("הונג יין II" "החסד בין המאסטר לתלמיד")

כל אלו הם מבחנים של חיים ומוות, אך אם ניתן לעבור אותם או לא, תלוי באם המטפח משתמש במחשבות נכונות או במושגים אנושיים.

אני מקווה שהמתרגלים שעוברים קארמת מחלה יהיו נחושים במחשבות הנכונות שלהם ויאמינו באמת במאסטר ובדאפא: אל תתייחסו לעצמכם כמבוגרים או חולים.

המאסטר אמר לנו:

"כאשר תסלק את המושגים האנושיים,

הרוע יִדְעך מאליו" ("הונג יין II" "אל תהיה עצוב")

הבה נשנה את מחשבותינו, נוותר על המושגים האנושיים של חיים ומוות, תמיד נסתכל פנימה, ובאמת נטפח את לבנו. זו הדרך לשנות לחלוטין ולרומם את עצמנו.

הבה נוקיר את ההזדמנות של תיקון הפא. כל דקה ושנייה, נהיה יציבים ונחושים ונטפח עם הלב שהיה לנו פעם. בל נאכזב את המאסטר ואת ואינספור הישויות החיות!