(Minghui.org) לאחרונה היה לי כאב שיניים קל ואחת משיניי התנדנדה קצת. בעלי שאל אם אני רוצה ללכת לרופא שיניים. כיוון שלא חשבתי שזה רציני החלטתי שאין צורך. בנוסף, זה אמור להיות יקר מאוד.

כמה ימים לאחר מכן מצב השן לא השתפר. בעלי הזכיר לי שביטוח הבריאות שלו כולל טיפולי שניים והציע שוב שאלך לרופא שיניים. כששמעתי שהביטוח מכסה רפואת שיניים, הסכמתי ללכת, אך הייתה לי הרגשה לא טובה שזו עלולה להיות החלטה לא נכונה.

במשך הימים הבאים, בעלי חיפש בצורה מקיפה רופא באינטרנט, אך היה לו קשה למצוא רופא שיניים מתאים. הכיסוי הביטוחי שלו כלל שני ביטוחי שיניים, והוא לא הצליח למצוא רופא שיקבל את שניהם.

מאז שהסכמתי ללכת לרופא כאב השיניים שלי החמיר. כשבעלי מצא לבסוף רופא שיקבל את שני הביטוחים, מצב השן שלי היה כה גרוע שלא יכולתי ללעוס דבר. אכלתי דייסה, ואטריות שבושלו עד שהתרככו מאוד.

בקליניקה של רופא השיניים, כשהאחות נכנסה לבדוק מה קורה איתי, השן שלי כאבה מאוד. הרופא הביט בצילום הרנטגן ואמר שיש לי מחלת חניכיים חמורה והמליץ על מומחה לחניכיים.

התקשרנו למומחה החניכיים שהומלץ עליו, וגילינו שהוא לא יקבל את הביטוח שלנו. התאכזבתי, אך הייתה לי הרגשה שמלכתחילה לא הייתי צריכה ללכת לרופא שיניים.

בעלי הציע שנחפש מומחה אחר. עניתי לו: "בוא נחכה כמה ימים. אולי מצב השיניים שלי ישתפר".

באותו ערב שוחחתי עם מתרגלת עמיתה בטלפון וסיפרתי לה על מצבי. היא אמרה לי שפעם היא סבלה מכאב שיניים והלכה לרופא שניים שטיפל בזה, ומאז לא הייתה לה שום בעיה. יומיים לאחר מכן ראיתי עוד מתרגלת שציינה בפניי שהיא מטופלת אצל רופא שיניים כיוון ששיניה כואבות.

כאב השיניים שלי המשיך זמן רב כל כך ומתרגלות אחרות הלכו לרופא שיניים... החלטתי שעליי ללכת גם כן.

בעלי מצא בסוף מומחית חניכיים שקיבלה את הביטוח שלנו. הוא קבע פגישה לסוף השבוע כדי שיוכל לבוא איתי. בדרך לשם, הייתה לי תחושה לא טובה חזקה מאוד. הייתי בטוחה ששום דבר טוב לא יצא מהפגישה.

הרופאה היתה לבבית מאוד. היא הסתכלה על צילומי הרנטגן הקודמים ובדקה את שיניי ביסודיות; היא אמרה שאני צריכה צילום רנטגן מפורט יותר. אחרי שבדקה את הצילום החדש היא אמרה לי בטון חמור: "יש לך מחלת חניכיים חמורה. זה מאוחר מדי לכל טיפול. צריך לעקור את כל השיניים שלך".

מה?! את רוצה לעקור את כל שיניי? לפתע נזכרתי בפסקה של המאסטר:

"יש לנו מתרגל שעיקם כמה מחטים בבית החולים. לבסוף התרופה הנוזלית התיזה החוצה והמחט עדיין לא חדרה. הוא הבין: "אה, אני מתרגל, לא אקבל עוד זריקות". רק אז הוא נזכר שאין לו עוד צורך לקבל זריקות." ("ג'ואן פאלון" הרצאה שישית "על הלב להיות ישר")

מחשבתי התבהרה. חשבתי: "מאסטר, טעיתי! לא התייחסתי אל עצמי כאל מתרגלת. עכשיו אני מבינה!"

הרגשתי חום בכל גופי, וכאב השיניים שכל כך הטריד אותי במשך שבועות, נעלם מיד!

עדיין ישבתי על כסא רופאת השיניים. לידי, הרופאה ובעלי דנו בתהליך עקירת כל שיניי. לחצתי באצבעותיי על פי ועל שיניי. הם כבר לא כאבו יותר.

עיניי התלחלחו. נאלמתי דום מול הנס של הדאפא ורחמיו של המאסטר. ברגע שמחשבתי הייתה נכונה, המאסטר הסיר את כאב השיניים שלי!

סחבתי את בעלי מחוץ למשרד הרופאה. דמעות כיסו את פניי ואמרתי לו שהשיניים שלי בסדר גמור. בעלי הביט בי בספק. לפני כמה דקות הוא ראה אותי סובלת כשידיי מכסות את לחיי בכאב. כדי לשכנע אותו ששיניי באמת בסדר אכלתי צלעות בארוחת הערב. כשראה אותי אוכלת בשמחה את הצלעות, הוא האמין סוף סוף שאינני סובלת עוד מכאב שיניים.

בהסתכלות אחורה על ההתנסות שחוויתי במשך כחודש, ראיתי רבות מההחזקות שלי. בהתחלה לא תכננתי ללכת לרופא שיניים, אך החלטתי ללכת אחרי ששמעתי שיש לנו ביטוח. התלהבתי לקבל הטבות קטנות, בעיקר כספיות. לעתים קרובות חיפשתי אחר העסקות החינמיות האלה של אחד פלוס אחד, או אחר הנחות גדולות. חשבתי שאני פיקחית לגבי כסף. לא התייחסתי אל עצמי כאל מתרגלת.

המאסטר אמר:

"אם אתה מבקש מחלה, היא תוכל להידחק לתוך גופך." ("ג'ואן פאלון" הרצאה שישית "שיגעון-טיפוח")

זה מסביר מדוע כאב השיניים שלי החמיר מיד ברגע שהחלטתי ללכת לרופא שיניים. לא התייחסתי לבעיה כאל מבחן שין-שינג; אלא כמו אל מחלה של אנשים רגילים. אף שהייתה לי הרגשה שייתכן שאני עושה משהו שגוי, לא היו לי מחשבות נכונות.

שתי מתרגלות סיפרו לי על החוויות שלהן עם רופאי שיניים. חשבתי שאני יכולה ללכת כיוון שהן הלכו. ללכת בעקבות אנשים אחרים היא עוד אחת מההחזקות שלי. לא אהבתי לחשוב ולבחון מה טוב ומה מוטעה, ולא אהבתי לקחת אחריות על מעשיי. כששמעתי ששתי מתרגלות הלכו לרופא שיניים הרגשתי שזה בסדר שאעשה כך גם כן.

גיליתי שאינני מאמינה בדאפא עד הסוף. המאסטר הרחום נתן לי כמה רמזים: ראשית, לא הצלחתי למצוא רופא מתאים; אחר כך, הרופא סירב לטפל בי... לא הבנתי עד שלבסוף הרופאה רצתה לעקור את כל שיניי! שוטה שכזאת הייתי!

שוב דמעות זלגו על פניי. התחרטתי שהמשכתי לעשות טעויות, ואני אסירת תודה על רחמי המאסטר והשגחתו!

אני מתרגלת פאלון דאפא 14 שנים. לא משנה כמה המשכתי למעוד, המאסטר אף פעם לא ויתר עליי ותמיד הגן עליי. אטפח יותר בנחישות!