(Minghui.com) לאדאק הוא החלק הצפוני ביותר של הודו, ממוקם קרוב לפקיסטן וגובל עם טיבט וסין. בעבר היה זה אזור נידח, "ארץ טהורה" שאנשים חיו בה חיים פשוטים ומאושרים. הם היו עצמאים וחיו בהרמוניה מוחלטת עם תרבותם, דתם וסביבתם. עם זאת, במהלך הקיצים האחרונים הוצף האזור על ידי תיירים מאזורים אחרים של הודו ומכל העולם.

יש מקומיים שאומרים שהפיתוח המהיר הזה הוא כמו לעבור מ"בונגבו", מילה מקומית לחמור, לטיסה ב"בואינג", בלי שום צעדי ביניים. ניתן לראות ולהרגיש את ההשפעות בכל מקום, במיוחד בעיר הגדולה לֶה שם קמו בתי הארחה, חנויות ובתי מלון בכל מקום שהתרחבו מאוד. יותר ויותר מכוניות ואופנועים מציפים את הכבישים. לצד הצמיחה הזו מתקיים אובדן מהיר של המסורת והתרבות, ובאופן מדאיג ביותר עיוות ואובדן הערכים.

מתרגלת פאלון דאפא שמבקרת בלאדאק בחודשי הקיץ מאז 1991 מתארת שינויים אלה כ"קורעי לב". כל שנה היא חושבת שלעולם לא תחזור ללאדאק – אך היא חוזרת בשנה שלאחר מכן שוב.

השנה המתרגלת הגיעה בסוף מאי ונשארה עד סוף אוקטובר, מה שהפך את חמשת החודשים וקצת לשהות הארוכה ביותר שלה עד כה. היא הציגה את הפאלון דאפא ולימדה את תרגילי הדאפא בבתי ספר ובעיירות ברחבי האזור, לעתים קרובות אלה שלמדו והוקירו את הדאפא מביקוריה הרבים הקודמים חזרו והגיעו שוב.

בתי ספר מכל הגילים מחבקים את מדיטציית הפאלון דאפא

בסך הכל, המתרגלת ביקרה ב -19 בתי ספר ובמכללה אחת: חמישה מהם בעיר לֶה, שישה קצת מחוץ ללֶה, ושמונה בכפרים במרחק כמה שעות משם. היא ביקרה בעבר בתשעה מהמקומות האלה.

גיל התלמידים נע בין ילדים בני שלוש שנים ועד לסטודנטים במכללה. הם והמורים שלהם אמרו שהם מרגישים בנוח, שלווים ומאושרים אחרי הפעילות בפאלון דאפא, ותמיד הייתה דממה במהלך התרגיל החמישי, המדיטציה בישיבה.

 חיוך שמח במהלך ההדרכה של הפאלון דאפא בפנימייה של בנים

חלק מהילדים הגדולים ציינו שהלחץ והדאגות שלהם נעלמו לחלוטין לאחר ביצוע התרגילים. חלק מבתי הספר אירחו את מפגשי הפאלון דאפא בפעם הראשונה, ושם ציינו מורים ותלמידים: "פעם אחת אינה מספיקה. אנחנו רוצים לעשות פאלון דאפא שוב ושוב".

בינתיים, בחלק מבתי הספר בהם נערכו מפגשי פאלון דאפא בשנים קודמות, אירועים אלה היו קרובים יותר לסוג של חגיגה קדושה וטהורה.

 הילדה הקטנה הזו, בשונה מאחרים שלמדו עם לבוש רגיל, לבשה ז'קט וכובע מיוחדים. היא השתתפה ברציפות בשתי פעילויות של פאלון דאפא בפנימיית בנות. התנהגותה בלטה בכך שהיא נשארה שקטה ושקועה מאוד לאורך שני השיעורים הארוכים.

מספר מורים תהו אם הילדים הצעירים יוכלו לתרגל ולהבין את תרגילי הדאפא, והופתעו לטובה כשראו אותם שקטים, שקועים ומרוכזים לחלוטין, לעתים אף יותר מהילדים הגדולים. אף על פי שכמה מהצעירים מאוד היו זקוקים לעזרה אפילו כשנעלו נעליים, הם נראו קשורים באופן טבעי לאמת, חמלה וסובלנות, במיוחד ברגע שהם עצמו את עיניהם ושמעו את מוזיקת התרגיל השלווה.

הרחבת אופקים

לקראת סוף כל מפגש, המתרגלת הציגה פוסטרים של ציורים של מתרגלי דאפא, כמו "חסרי בית", "מדוע?", "אבא חזור", "לא ניתן להעביר" ועוד המתארים את רדיפות הפאלון דאפא בסין ואת רוחם של המתרגלים הנחושים באמונתם.

המתרגלת הסבירה את הציורים לפי רמת ההבנה של הילדים. איש לא היה מסוגל להבין או להאמין מדוע פרקטיקה שלווה שכזו נרדפת בצורה כה אכזרית.

בנוסף, הוצגו בפני התלמידים כרזות של פאלון דאפא מרחבי העולם, ציור של תינוק שיושב במדיטציה ויצירות אמנות אחרות. כמו כן הוצגה גם כרזה אדומה וצהובה עם הכיתוב "פאלון דאפא הוא טוב" בסינית ובאנגלית.

לפעמים, בבתי ספר קטנים יותר, הוצגו סרטונים קצרים באייפד כמו הסרטון הקצר משנת 2011 של ילדים מקומיים ששרו "פאלון דאפא האו" ("פאלון דאפא הוא טוב"), שעורר במהרה את הילדים לשיר ולמחוא כפיים. תמונות של "התזמורת הצועדת טיאן גואו" ריתקו גם כן את התלמידים.

ילדים בפנימייה של בנות צופים בסרטון באייפד המציג ילדים אחרים ששרים "פאלון דאפא האו".

לשלושה נערים בשלושה בתי ספר שונים היה שבר בזרוע שהיה חבוש בגבס. חרף זאת הם עשו את התרגילים יחד עם הילדים האחרים. אחד מהילדים אמר עליו "גיבור".

בית הספר האחרון בו ביקרה המתרגלת היה הקטן ביותר ומורכב מתשעה בנים השואפים להיות לאמות צעירים (נזירים). ילד קטן אמר שהמורה שלהם, הלאמה, העניק להם עלונים של פאלון דאפא וסימניות, כיוון שהוא מצא אותם כל כך יפים וטובים שהוא קיבל השראה לבצע את תרגילי הדאפא בעצמו.

לאורך המסע שלה, המתרגלת הבחינה שילדים מאזורים מרוחקים יותר מראים לעתים קרובות מידה גבוהה יותר של תמימות וטוהר מאשר אלה מהעיירה המרכזית.

מכתבי הערכה

מנהלים ומורים כתבו לעתים קרובות מכתבים למתרגלת כדי להביע את הכרת התודה שלהם למפגשי הפאלון דאפא. המכתבים השנה היו שונים מאוד מאלה שהיו בשנים קודמות ומשקפים את הערכים המשתנים של העיירה תוך התפתחותה.

במכתב אחד נכתב:

"כיום בתי הספר הופכים להיות מורכבים יותר ויותר ככל שהם משקפים את הנוף החברתי-כלכלי הנוכחי המונע על ידי שינויים דמוגרפיים, טכנולוגיים ותרבותיים מהירים, כמו גם על ידי שינוי של מבנים משפחתיים, דרישות וערכים. כתוצאה מכך, בבתי ספר רבים ילדים נראים כעת אומללים למדי, אולי בגלל לחץ רב מדי, ציפיות גבוהות והדגשת יתר לאנשי אקדמיה ולתחרות"

"בשים לב לכך, [שם בית הספר] לקח יוזמה משמעותית לחינוך התודעה והלב של התלמידים בנושא אמת, חמלה וסובלנות על מנת לחיות חיים מאושרים, אמתיים וסובלניים", המשיך המכתב.

לאחר הבעת "תחושת הכרת תודה והערכה עמוקה" כלפי המתרגלת, המכתב המשיך ואמר: "קיבלנו משוב חיובי מדהים מהתלמידים על היתרונות של הסדנה. זה שיפר את רמת הסובלנות, חיזק קשרים עם אחרים דרך הלב והחמלה, והם הבינו את המשמעות של לחיות חיים אמיתיים. התלמידים נהנו מאוד מהסדנאות והשתתפו באופן פעיל בלמידה באמצעות מנחה מעולה [שם המתרגלת]".

זה מסתיים ע"י איחולים למתרגלת "הטוב מכל דבר", כשהיא מתכננת ליצור מערכת אקולוגית של אמת, חמלה וסובלנות בבתי ספר ברחבי מדינות שונות.

מכתב אחר הדגיש את השירות ההתנדבותי שלה להפיץ את המסר של "אמת, חמלה וסובלנות". הוא המשיך: "הילדים גילו עניין רב בלימוד התרגילים באמצעות טכניקות שונות. יש לזה כוח אדיר לשיפור בריאותם ואופיים של הילדים. ראיתי שינויים טובים בהתנהגותם של הילדים לאחר הסדנה".

מכתב שלישי העניק כבוד ל"תרומתה המופלאה" של המתרגלת לבית הספר, כיצד דיברה על "שלושת המאפיינים העיקריים שעלינו להפנים בחיינו, כלומר אמת, חמלה וסובלנות" וכיצד ערכים אלו עזרו לתלמידים ולצוות לסייע להם על מנת להביא את הגוף להרמוניה ולהוביל למוח צלול ושליו."

על פי המכתב, תלמיד אחד אמר שדאפא "הופך אותי לבעל חמלה יותר בחיי". תלמיד אחר הזכיר כי "השיג שלום באמצעות פאלון דאפא". תלמיד שלישי ציין כי הפאלון דאפא "מלמד אותנו על עובדות חיים אמתיות כמו אמת, חמלה וסובלנות."

תרגול בפנימייה של בנים

מפגש זה נערך בבית ספר לבנות בכיתות ט'-יב '. בנות מוסלמיות עוטות בעיקר כיסוי ראש לבן

הילד הצעיר הזה התבונן בציורו של הילד התינוק, בן השנה וחצי, וחיקה אותו בצורה מושלמת. הוא ישב חסר תנועה כשעיניו עצומות זמן רב בזמן שהמתרגלת הסבירה את התרגיל החמישי ורוב הילדים האחרים היו חסרי מנוחה.

סטודנטים בקולג' לומדים את התרגילים