חמלה היא הדרך לפתור בעיות (חלק 2)

לחלק הראשון

תרעומת

(Minghui.org) כשהמשטרה בזזה את אתר הפקת החומרים שלנו ב-2010 המתרגלת האחראית נעצרה ושוחררה אחר כך בשל סיבות רפואיות.

לילה אחד חלמתי שהמתרגלת הזאת כועסת מאוד. היא בהתה בי בפנים מלאות תרעומת.

למחרת מתרגלת אחרת העבירה לי מכתב מהמתרגלת שחלמתי עליה. היא כתבה שהיא תחת לחץ רב מהמשטרה והיא מסרה להם את הפרטים שלי ושל אחי. היא אמרה בנאיביות שהמשטרה לא תעשה כלום, חוץ מלבקר אותנו ולשאול כמה שאלות. היא הוסיפה בסוף: "רק רציתי ללכת הביתה".

לאחי ולי הייתה תרעומת כלפיה, כי כשהיא נאלצה לעזוב את העיר שלה לפני כמה שנים כדי להתחמק מרדיפה, הזמנו אותה לביתנו. איך היא יכלה לעשות לנו דבר כזה?

לא יכולתי להתנער מההרגשה שהמשטרה עלולה להופיע בכל רגע נתון. חלמתי שוב על המתרגלת הזו ועדיין היה לה מבט מלא תרעומת.

למחרת אמי התקשרה למקום עבודתי וסיפרה לי שאחי נעצר – בשעה שדיברנו המשטרה הפכה לנו את הבית. אמי ביקשה שאאסוף את אחייניתי מבית הספר ואקח אותה למקום אחר כדי שלא תהיה בטראומה ממה שקורה בבית.

לאחר מעצרו של אחי הרגשתי שלחץ עצום נוחת עליי. הפחד השתחל פנימה וחשבתי שאני הבאה בתור.

בכל רגע פנוי הבטתי מהחלון ותהיתי איזו מהמכוניות החונות בחוץ היא שם כדי לעקוב אחריי. אם מישהו לבוש מדים הופיע, קפאתי מיד. מתרגלים הציעו שאברח.

חשבתי הרבה ולעומק על הפעמים הרבות שמשפחתי ואני נעצרנו ונכלאנו בתחילת הרדיפה, ואיך זה גרם לקרובינו וחברינו להטיל ספק בדאפא.

רק בשנים האחרונות התחלנו להפוך את הדברים ולאט לאט הוכחנו להם שהדאפא הוא טוב. אם אוותר על עבודתי ואעזוב עכשיו, כל מאמצינו היו לשווא וקרוב לוודאי שארחיק אותם יותר מהדאפא.

החלטתי לא לברוח.

אף שמחשבותיי הנכונות לא היו חזקות, רציתי לצעוד בנתיב שהמאסטר תכנן עבורי. הייתי בטוחה שהמאסטר יעזור לי במצבים מסוכנים.

שוב חלמתי על המתרגלת עם המבט הנורא. היא הופיעה לפניי לצד שוחה עמוקה. חשבתי שאוכל לקפוץ מעל השוחה אך פספסתי בכמה אינץ' ונפלתי. הושטתי את ידיי ואחזתי בסלע שבצד השני כשאני תלויה על הקצה. כשהתנדנדתי מהקצה, ראיתי עמיתה לעבודה יושבת בבקתה קטנה ומסתכלת הישר אליי. לאחר שהצלחתי לטפס מעלה תוך קושי רב, שאלתי אותה במרירות למה היא לא באה לעזור לי. היא השיבה: "האם לא רצית לטפח? האם את לא אמורה לטפח את עצמך?"

אחרי שהתעוררתי ניסיתי להיזכר בפרטים. הבנתי שאחי ואני בוודאי פגענו בה איכשהו בחיים קודמים. ושהעמיתה לעבודה בחלום רמזה שלא אחזיק בתרעומת כלפי המתרגלת שמסרה את שמותינו למשטרה. המאסטר רמז לי לי שרק אני יכולה לטפח דרך המצב הזה ולסלק את התרעומת שלי.

לאחר שנרגעתי וחשבתי יותר בבהירות, ניסיתי להבין את מצבה של המתרגלת כשהייתה תחת לחץ חמור מהמשטרה. האין זה גם כן טריק של הכוחות הישנים להפריד בין מתרגלי דאפא? האין התרעומת שלי כלפיה בדיוק מה שהכוחות הישנים רצו?

עם מחשבות אלה, חשתי לפתע שמשהו כבד נופל ממני – כמעט יכולתי לשמוע את התרעומת שלי נוחתת על הקרקע.

הבהרת אמת עקבית עוזרת לשנות את לב האנשים

לפני הרבה שנים, המפקדת דאז של מחלקת ביטחון הפנים המקומית עצרה את קרובי משפחתה – זוג מתרגלי דאפא. כתוצאה מכך היא טיפסה מעלה בסולם וקודמה לשמש כראש המחלקה. הבעל מזוג המתרגלים מת מעינויים בכלא.

באותה תקופה לא ידעתי לעבוד על מחשב ובקשתי ממתרגלת אחרת לעזור לי לשלוח מידע על התקרית הזאת לאתר מינג-הווי כדי לחשוף את מעשיה הרעים.

כשראש המחלקה הזאת ראתה את המידע שפורסם עליה באתר מינג-הווי, היא זעמה ויצאה בהכרזה לעצור עוד מתרגלים.

אבל קרוביה האחרים התעקשו להמשיך ולהבהיר לה את האמת על הפאלון דאפא ועל הרדיפה, ולבסוף היא ובעלה פרשו מהמק"ס.

כשהיא פרשה, היא החזירה לקרוביה את כל ספרי הדאפא שהחרימה במשך תקופת כהונתה.

החשיבות של תיעוד הרדיפה

אני חושבת שחשוב לתעד את הרדיפה, ואת כל ההקרבות שמתרגלי הדאפא עשו. תיעדתי את החוויות שלי ואני מעודדת אחרים לעשות זאת.

עזרתי להרבה מתרגלים שאינם יודעים קרוא וכתוב לכתוב מאמרי התנסות. רשמתי את דבריהם כשהם שיתפו, ואז כתבתי עבורם את ההתנסות ושלחתי לאתר מינג-הווי.

יש מתרגלים שפחדו לכתוב את התנסויותיהם מחשש שישמשו כמטרה למשטרה. אחרים עונו קשות ולא רצו לחפור לתוך אותם זיכרונות מכאיבים. אחרי ששיתפתי את ההבנה שלי מהפא ועודדתי אותם, רובם כתבו את התנסויותיהם ושלחתי אותן למינג-הווי.

רוב מאמרי ההתנסות האלו פורסמו באתר מינג-הווי.

להשתמש בעט שמימי

פוטרתי מעבודתי כעובדת ממשלה בגלל אמונתי בפאלון דאפא, ובמשך עשר השנים האחרונות עבדתי כקבלנית. שעות עבודתי ארוכות ואין לי הרבה זמן חופשי.

כשראיתי מתרגלים אחרים יוצאים כל יום לדבר עם אנשים על הדאפא, חשתי חרדה שלא יכולתי לעשות כמותם. ואז נזכרתי במה שהמאסטר אמר:

"עֵטִים אלוהיים מרתיעים שֵדים בעור אדם
כמו להבים מושחזים, עוקרים מהשורש רוחות רקובות
לכוחות הישנים אין כבוד כלפי הפא
תנופות המכחול מכניעות את נחשול הטירוף."

("הונג יין II", "הרתעה")

אז החלטתי לכתוב מכתבים כדי ליידע אנשים את האמת על הדאפא

. מכתב הכתוב בכתב יד נראה אישי וידידותי יותר ממכתב מודפס.

המכתב הראשון שכתבתי היה לראש המחלקה המקומית לביטחון פנים שגרמה כל כך הרבה סבל למתרגלים מקומיים ולמשפחותיהם בדרכה לעמדת כוח.

היא הובילה באופן אישי למאסרו של אחי, ולבזיזת ביתנו. כשאמי חתמה על שחרורו של אחי בתחנת המשטרה, היא התייחסה אליה בעוינות ודחפה אותה.

רשמתי במכתב את כל הפשעים שהיא ביצעה, ואמרתי לה ששמה נרשם ברשימה המיועדת לחקירה בין לאומית. כתבתי שעתידה לא יהיה ורוד אם תמשיך לעשות מעשים רעים, ושעליה להשתמש בכוח שבידה להתייחס בטוב לב למתרגלי דאפא, כך שלה ולמשפחתה יהיה עתיד בהיר.

ככול שכתבתי עוד ועוד, התרעומת שלי כלפיה נעלמה. נעשיתי שלווה וחומלת, כאילו כתבתי לידידה שהוקרתי מאוד. במכתבי, סיפרתי לה שהדאפא הופץ ביותר מ-100 מדינות ואזורים בעולם, ואיך הרדיפה וקצירת האיברים ממתרגלי דאפא תפשה תשומת לב וגינוי בין לאומיים.

ביקשתי ממנה למקם את עצמה היטב כך שלא תהיה מעורבת כשג'יאנג דזה-מין, לשעבר ראש המק"ס שפתח ברדיפה ב-1999, יועמד לדין.

שמעתי שלה ולבעלה יש בעיות בריאותיות, אז כללתי לינק למאמר Falun Dafa Brings Hope to Desperate Mother and Her Dying Son ואמרתי לה שהיא יכולה לקרוא עוד מאמרים באתר מינג-הווי.

ראש המחלקה משנה את התנהגותה

יום אחד הלכתי לבנק לנסות להפקיד כסף בכספומט. אך שני הכספומטים שם היו מקולקלים וזה נתן לי תחושה לא טובה. נעשיתי מבולבלת ושכחתי להוציא את כרטיס האשראי מהכספומט וגם השארתי את ארנקי שהיו בו שטרות בסך 200 יואן שעליהם היו כתובים מסרים של הבהרת אמת. מישהו מצא את הארנק ומסר אותו לידי המשטרה.

למחרת המשטרה עצרה אותי. בתחנת המשטרה ראש מחלקת בטחון הפנים ושוטר באו לחקור אותי. ראש המחלקה נכנסה פנימה והדבר הראשון שציינה היה שאני נראית טוב. היא אהבה את הלבוש שלי והחמיאה לי על גוון פניי הוורדרד.

במשך החקירה היא אמרה לי שוב ושוב לשמור על בטחוני ולדאוג למשפחתי. שמתי לב שהיא לא התנגדה לדאפא, ובכנות איחלה לי כל טוב. היא אמרה לי שהיא עסוקה מאוד ושהיא לא רדפה אחרי מתרגלים באופן פעיל, והייתה מעורבת במקרה רק בגלל שהייתה חייבת.

ראש המחלקה בדקה את ארנקי ומצאה מכתב ובו הגשת תלונה פלילית נגד ג'יאנג דזה-מין שלא שלחתי.

היא הסתכלה עליו ואמרה: "עדיין יש לך את המכתב הזה מ-2015?" ואז היא קיפלה אותו והחזירה אותו לארנקי.

לא הרגשתי שחוקרים אותי, אלא שאני פשוט מנהלת שיחה. אחרי שעתיים הורשה לי לעזוב והחזירו לי הכול, גם את שטרות ה-200 יואן.

ראש המחלקה שיחררה אחרי כן מתרגלת נוספת, למרות התנגדותו של מפקד המשטרה. היא נימקה שלמתרגלת יש ילד קטן בבית שזקוק לטיפולה.

השתמשתי בעט השמיימי שלי לכתוב עוד מכתבים רבים לאנשים.

באמצעות כתיבת המכתבים האלו, שחררתי בהדרגה את התרעומת שלי ואת המנטליות התחרותית. הצלחתי להישאר שלווה והתמלאתי חמלה כשכתבתי אותם.

הרגשתי שהשוטרים הם במצב הגרוע ביותר ברדיפה הזאת ושהם באמת מעוררי רחמים.

להציל ישויות חיות באמצעות העט שלי היא אחת היכולות שהמאסטר נתן לי, וזהו הנתיב הייחודי שלי בטיפוח ובהבהרת האמת.