(Minghui.org) השנה מלאו לי 82. התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1994 ומאז אני מטפח כבר 25 שנה. השתתפתי בארבע סדרות של הרצאות שמאסטר לי העביר מיוני עד דצמבר באותה השנה. כשאני נזכר באותה תקופה, הארועים עדיין חרוטים עמוק ומלאי חיים בלבי. הייתה זו תקופה בלתי נשכחת בחיי.

המאסטר אומר:

"אני חושב שאלה שיכולים לשמוע ישירות את העברת שיטת התרגול והוראת הפא שלי, אני אומר שבאמת... אתה תדע בעתיד ותחשוב שהתקופה הזאת ראויה מאוד לשמחה. ודאי שאנחנו מאמינים בגורל שנקבע מראש. כל מי שיושב כאן זה בגלל הגורל שנקבע מראש." ("ג'ואן פאלון")

זיכרונות מהרצאת המאסטר בג׳נג-ג׳ואו

המאסטר הנכבד שלנו הרצה בג׳נג-ג׳ואו בין ה-11 ל-18 ביוני 1994. הייתה זו הפעם הראשונה שנכחתי בסדרת ההרצאות של המורה. הייתי נרגש מאוד! נסעתי ברכבת לג׳נג-ג'ואו יחד עם עוד כמה מתרגלים. הגענו למקום ב-10 ביוני.

צוות קבלת פנים המתין לנו בתחנת הרכבת וארגן לנו מגורים. ההרצאות היו אמורות להתקיים באיצטדיון החדש של ג׳נג- ג'ואו. אולם מאחר שארוע אחר שהתקיים שם טרם הסתיים, ההרצאות נערכו בסופו של דבר באיצטדיון ישן יותר.

למרות שהתנאים באיצטדיון הישן היו די עלובים ופשוטים, כולם נשמעו בקפידה להוראות הצוות והתיישבו באופן מסודר. אמצע המגרש והיציעים מסביב היו מלאים באנשים.

המאסטר עלה לבמה לקול מחיאות כפיים סוערות. גבוה, לבוש חולצה לבנה. המזג שלו היה יוצא מן הכלל: שליו מאוד ורחום ותמיד מחייך. המאסטר פתח בהרצאה ללא ניירות. הוא רק הוציא מהכיס כרטיס קטן.

ביום השלישי השמש זרחה אחר הצהריים. ישבתי במרכז המגרש, כולם הקשיבו בריכוז רב למאסטר. שעה לאחר שהמאסטר החל להרצות החלה לנשוב רוח חזקה מלווה ברעמים. ברד החל לרדת, גושי קרח בגודל ביצה הכו בכוח בתקרת האיצטדיון. הגג החל לדלוף. רוח, ברד וגשם כבד חדרו מבעד לחלונות האיצטדיון. האורות כבו לפתע, היה חשוך אך ניתן היה לראות עדיין. איש לא נבהל. מי שישב למטה במגרש התקרב לבמה. אלה שישבו ביציעים ירדו למגרש. כולנו ישבנו קרובים זה לזה.

המאסטר הפסיק את ההרצאה וכולם המתינו בשקט. ראיתי את המאסטר עולה על השולחן שלפניו. הוא התיישב ועשה סידרה של תנועות ידיים גדולות. הוא תפס את בקבוק המים שעמד על השולחן ופתח את הפקק. הוא החזיק את הבקבוק ניצב כך שפיתחו מופנה כלפי מעלה ונראה היה שהוא מכניס לתוכו משהו לאט לאט. הוא סגר חזרה את הפקק וזרק את הבקבוק לפח. כעבור מספר דקות הגשם והרוח פסקו. האורות שבו ודלקו, והכול שוב היה מואר.

מחיאות כפיים רעמו בכל האיצטדיון. המאסטר חייך ואמר : נראה שהכל מצוין, למעשה אפילו לא הייתי צריך להשתמש בידיי כדי לתפוס אותו, אז הכנסתי אותו לבקבוק. אכן היה זה רגע מופלא לראות את המאסטר לוכד שד. זה היה בדיוק כפי שהוא מלמד:

"אף על פי שהיא תרגלה וטיפחה במשך כאלף שנים, היא לא שווה אצבע אחת קטנה שתמעך אותה." ("ג'ואן פאלון")

כשיצאתי אחרי ההרצאה, ראיתי שלוליות גשם ועצים שבורים לאורך הדרך. מתרגל עמית עם העין השלישית פתוחה אמר שהוא ראה את השד בבקבוק ושהוא עדיין מסתובב.

אישה שהייתה מאחורינו הצביעה עלינו ואמרה לבנה ״תראה אותם, הם הולכים כמו בחורים צעירים.״ אכן, הקשבנו להרצאת המאסטר על חוק היקום. המאסטר ניקה את גופנו מכל מחלה. הלכנו במהירות כאילו שמישהו דוחף אותנו מאחור. לא חשנו עייפות לא משנה כמה הלכנו.

אחר כך שמעתי מתרגל שסיפר, שראש העיר של ג'נג-ג׳ואו ואשתו היו באיצטדיון למחרת וקיבלו את פני המאסטר באופן אישי על הבמה.

זיכרונות מסידרת ההרצאות השניה של המאסטר בג׳י-נאן

אחרי ההרצאה בג׳נג-ג׳ואו לקחתי רכבת לג׳י-נאן עם מתרגלים נוספים. נסענו לשמוע את הסידרה הבאה של ההרצאות שהמאסטר נתן. נסענו באותה הרכבת שבה נסע המאסטר, אבל בקרון אחר. מתרגלים רבים נסעו לג׳י-נאן. כולנו ניסינו לעזור זה לזה. כולם היו במצב רוח טוב, רגועים, משוחחים ומחייכים. הנסיעה הזו חרוטה עד היום בלבי!

סידרת ההרצאות התקיימה באיצטדיון הואנג-טינג בין ה-21 ל-28 ביוני. יותר מ-4000 אנשים נכחו במקום. האיצטדיון היה מלא. המגרש והיציעים היו מלאים באותה המידה.

החמלה של המאסטר השתקפה ברבים ממעשיו. כדי להפחית בהוצאות המתרגלים הוא צימצם את מספר ימי ההרצאות מעשרה לשמונה ימים. הוא אמר שהוא אינו יכול לקצר יותר כי המתרגלים לא יהיו מסוגלים לעמוד בזה. לפעמים המורה נאלץ לתת שתי הרצאות באותו היום. כולם אכלו בקפיטריה גדולה. האוכל היה פשוט וזול מאוד: דייסת אורז, לחמניות מאודות וירקות כבושים, אבל כולנו חשבנו שהאוכל טעים מאוד!

היה כל כך חם בג׳י-נאן בחודש יוני שהעיר זכתה לכינוי ״כבשן״. המאסטר עבד קשה מאוד ונתן הרצאות מבלי לקחת הפסקה. המתרגלים ניפנפו במניפות, אך המורה ביקש מאיתנו להניח אותן. ואז כולם חשו במשב רוח קליל ובלתי פוסק. לאורך כל ההרצאה המאסטר לא לגם ולו טיפת מים ולא השתמש במניפה.

ביום האחרון אחרי ההרצאה היו מתרגלים שרצו להצטלם עם המאסטר. המאסטר הסכים ואף ארגן באופן אישי את כולם בקבוצות כדי להצטלם איתו. היה יום חם מאוד והיו אנשים רבים כל כך. אבל המאסטר היה סבלני ונגיש מאוד.

הרצאות המאסטר נראו פשוטות על פני השטח, אך למעשה הן היו עמוקות מאוד. הוא עזר לנקות את הגוף של המתרגלים והתקין פאלון (גלגל-חוק) עבורם. כשכולם נעמדו על רגליהם כפי שהמורה הורה לעשות, המחלות נעלמו. לא רק מחלותיהם אלא גם מחלות הקרובים. מאחר שהמאסטר הסיר את המחלות שלי כבר בג׳נג-ג׳ואו, חשבתי על אשתי בשעה שדרכתי ברגליי. על אף שהיא לא נכחה בהרצאה היא הפיקה ממנה תועלת.

לילה אחד אחרי ההרצאה, כשישבתי במיטתי ראיתי פתאום שלושה או ארבעה מעגלים, בדומה לפרחים או גלגלים, שהסתובבו ליד הדלת. אחד מהם היה כחול עם גוון ירקרק והסתובב במהירות רבה. לידו היה מקל זוהר בגודל אגודל. בזמנו לא ידעתי עוד מה זה. מאוחר יותר כשצפיתי בהרצאות המאסטר, הבנתי שזה הפאלון שהסתובב.

נכחתי גם בהרצאת המאסטר ביאן-ג׳י. ההשקפה שלי על החיים השתנתה לגמרי לאחר מכן. התחלתי לפעול על פי העקרונות המנחים של אמת, חמלה, סובלנות, ושאפתי להיות אדם כמו שהמאסטר מתאר:

"אין אנוכיות ואין אני, קודם האחר ואחר-כך אני" ("יסודות להתקדמות במרץ", "ללא החסרה בטבע הבודהא")

מאז אני שואף לחסל את ההחזקות: לשחרר את האנוכיות ואת התחרותיות, להיות חומל יותר כלפי אחרים. אני משתדל להסתכל תמיד פנימה כשאני נתקל במשהו, לחשוב תמיד על אחרים תחילה, להיות סובלני ותמיד להתייחס לאנשים באדיבות.

ב-25 השנים האחרונות, תחת ההגנה וההנחיה של המאסטר, עשיתי כמיטב יכותי לטפח ביציבות ולעשות היטב את שלושת הדברים. אני אסיר תודה על ההצלה הרחומה של המאסטר!