(Minghui.org) בשנת 2017 עברתי למדינה אחרת. היות שהאוכלוסייה שם די גדולה, זכינו שה"שן יון" יופיעו באזורנו .באזור יש רק מעט מתרגלים מקומיים, לכן עזרו לנו מטפחים ממדינה אחרת בתלייה של כרזות פרסום, בהפצת העלונים, ובסיוע במהלך ההופעות.

בשנה שעברה היו לנו חמישה מופעים – מופע אחד יותר מהשנה שקדמה לה. אחרי שהדפסנו מספר גדול של כרזות פרסום, גילינו שחסר לנו כוח אדם להפיץ אותם. המתרגלים מהמדינה השנייה לא יכלו הפעם לעזור, כי מופעי השן-יון שלהם היו מתוכננים למועד סמוך לשלנו.

התחלה רעועה

המתאם המקומי ביקש ממני ומג'יימס, מתרגל מערבי, לארגן את חלוקת הכרזות. ג'יימס ואני עבדנו יחד בשנה הקודמת. זה עבר אז בצורה חלקה במיוחד משום שמתרגלים מהמדינה השנייה הגיעו פעמיים לעזור לנו.

ג'יימס ואני החלטנו לארגן מתרגלים מקומיים להעלות כרזות בכל שבת במהלך אוקטובר ונובמבר. לרוב המתרגלים יש משרות מלאות, אבל חשבתי שלצאת ליום אחד בסוף שבוע לא אמור להיות עול גדול.

שלחנו הודעות דוא"ל על חשיבות הצבת הכרזות, ועל הקשר של זה למכירת הכרטיסים. גם התקשרנו לכולם.

בשבת הראשונה הגיעו מעט מאוד מתרגלים. הצלחנו להקים רק שתי קבוצות: אחת כללה את אבא שלי, את בני ואותי. השנייה כללה את ג'יימס ושני סטודנטים במכללה. שאר המתרגלים לא הגיעו מכל מיני סיבות, כמו קיום פגישות, יציאה לטיולים, טיפול בילדים, עיסוק במשימות קידום אחרות של שן-יון וכן הלאה.

שתי הקבוצות שלנו יצאו לדרך. זה לא עבר חלק. חנויות רבות אפשרו לנו להשאיר רק מספר עלונים, אך סירבו לאפשר לנו לתלות כרזות. אבי המשיך ואמר: "השנה קשה בהרבה מהשנה שעברה. הלוואי שיותר מתרגלים יצאו, לפחות אדם אחד מכל משפחה. איפה כולם?"

לא יכולתי להבין מדוע מתרגלים נוספים לא השתתפו. במקום בו גרתי קודם המתרגלים היו גאים מאוד שהשן יון מגיע והרגישו שזה כבוד עבורם לעזור בתליית כרזות. הם יצאו כל סוף שבוע להפיץ חומרים. בעיר הזאת היו לרוב המתרגלים מכוניות והם דיברו אנגלית שוטפת. אז לא אמור להיות להם קשה להשתתף, נכון?

התחלתי לחשוב מחשבות שליליות ולהתלונן במחשבתי. חשבתי שגם אם כל המתרגלים המקומיים יעזרו יהיה קשה לסיים בזמן את תליית כל הכרזות שהדפסנו. עם כל כך מעט אנשים לא הייתה שום דרך שנוכל לסיים את המשימה. אפילו חשבתי: "אוקיי, ניסיתי כמיטב יכולתי. זו לא אשמתי אם לא נוכל להפיץ את כל הכרזות". חשבתי שזאת אשמת המתאם שהדפיס כל כך הרבה כרזות. אפילו חשבתי שלא אסכים להוביל את המשימה הזאת בשנה הבאה.

באותה תקופה שיננתי את הספר "ג'ואן פאלון" וקראתי את ההרצאות החדשות של המאסטר. הקשבתי גם לשיתופי מתרגלים (פודקאסטים) באתר מינג-הווי. הבנתי שהמחשבות השליליות האלה בטעות מקורן, ושהן משקפות את האנוכיות ואת הקנאה שלי.

המאסטר אמר:

"תרעומת. היא באה מההרגל שאתה אוהב לשמוע מילים יפות ואוהב שדברים טובים קורים לך; אחרת אתה מתמלא בתרעומת. חישבו על זה כולם, זה לא בסדר. כך לא אמורים לעשות טיפוח. תמיד אמרתי שמטפח צריך להסתכל על דברים הפוך. כשאתה נתקל בדברים רעים, עליך לחשוב שזה דבר טוב משום שהוא פה בשביל לשפר אותך: "אני צריך לטפל בזה היטב. זה עוד מבחן שאני צריך לעבור אותו באמצעות טיפוח". כשאתה נתקל בדברים טובים, עליך להזכיר לעצמך: "אוה, אני לא צריך לשמוח מדי לגבי זה. דברים טובים לא עוזרים להשתפר, אבל הם יכולים בקלות לגרום לאדם ליפול". בטיפוח, עליך להסתכל על דברים מהזווית ההפוכה. נניח שאתה נתקל בקשיים או שדברים לא נעימים מתרחשים, ואתה פשוט מתנגד להם בצורה עיוורת וחוסם אותם; אתה מסרב לעבור את המבחן, אז אתה מסרב להתרומם, נכון? זה עניין שונה מהרדיפה." ("הוראת הפא בוושינגטון די.סי. ב-2018")

מצאתי מחדש את המחשבות הנכונות שלי: שן יון מיועד להצלת אנשים, ועלינו לעשות את הקידום היטב.

לזכור לטפח

כל שבוע ג'יימס ואני התקשרנו והזכרנו למתרגלים האחרים לעזור בכרזות. כדי לעודד אותם שיתפנו את החוויות שלנו בליווי צילומים של הכרזות שתלינו. בהדרגה החלו יותר מתרגלים לעזור.

סוף נובמבר התקרב. מספר הכרזות שתלינו היה הרבה פחות ממה שתכננו במקור. ג'יימס שלח לי לעתים קרובות הודעות כשהוא שואל כמה כרזות נותרו. יום אחד נעשיתי חסר סבלנות והשבתי: "אין צורך להמשיך ולספור כמה כרזות יש לנו ולא תלינו! פשוט התבונן במפות ותראה כמה אזורים כיסינו. המטרה שלנו היא להציל אנשים, לא לסיים משימה"!

מה שהתכוונתי בפועל היה: "אין צורך להמשיך לספור. בכל מקרה לא נוכל לסיים את כל הכרזות. בואו נסתכל על התחומים החשובים יותר".

הופתעתי כשג'יימס שיתף את הדברים שאמרתי עם האחרים. הוא אמר להם שמה שאמרתי מועיל. הוא אמר שהוא מודאג מאוד שלא נוכל לסיים את כל הכרזות. המסר שלי הזכיר לו שעלינו להתמקד בהצלת אנשים במקום במספר הכרזות שהפצנו.

אני זוכר שכשהתחלתי לעזור בקידום השן יון חשבתי שאני עוזר למתאמים המקומיים. בהמשך הבנתי שהאחריות שלי היא גם להציל אנשים. כשהמתאם הקצה לי אזור הרגשתי את האחריות. ידעתי שהאנשים שם חיכו שאביא להם את הבשורה שהשן יון מגיע.

התאמה עצמית

בדרך כלל סחבתי את הכרזות בתיק שלי. כשנכנסתי לחנות, מסרתי לפקידה עלון, הצגתי בקצרה את השן יון ואז שאלתי אם אוכל לתלות כרזה. הוצאתי את הכרזה רק אחרי שאמרו כן. יום אחד חשבתי לפתע להחזיק כרזה גדולה בידי כשאני נכנס לחנות. הראיתי לפקיד את הכרזה ושאלתי ישירות אם אוכל לתלות אותה בחנות שלהם. שינוי זה עשה הבדל הגדול. רוב בעלי החנויות הסכימו. מספר הכרזות שתליתי גדל באופן דרמטי. הבנתי שהאנרגיה שכרזת השן-יון נשאה ניקתה את הסביבה.

כבר לא התרכזתי במספר הכרזות שהפצנו. כל יום למדתי את הפא, עשיתי את התרגילים ועשיתי את עבודתי. אבי היה בודק מראש את המפות ואת הנתיבים. הוא היה נוסע ועוצר מול חנות. ואני פשוט יצאתי ונכנסתי לחנויות בזו אחר זו, תליתי כרזות והשארתי עלונים.

לפעמים, כשהראיתי את הכרזה לפקידים, הם אמרו שהם רצו במשך שנים רבות לצפות בשן-יון. יום אחד, ברגע שנכנסתי לחנות, אמרה הגברת מאחורי הדלפק: "זה בטח נס! רק אתמול חשבתי על שן יון"! בחלק מהחנויות היו עדיין כרזות שן יון מהשנה שעברה. ידעתי שהרבה אנשים מחכים לשן יון!

בסוף דצמבר ג'יימס ואני בדקנו את מצב הכרזות. ראינו שמתרגלים רבים הלכו לתלות פוסטרים במהלך החגים. המאמץ הקבוצתי שלנו השתפר לאחר שחיסלתי את ההחזקות שלי!

כבר בינואר מכירות הכרטיסים הלכו כל כך טוב שהוספנו עוד הופעה של שן יון.

התחלנו את סבב ההפצה השני שלנו. עוד מתרגלים מקומיים הצטרפו, וגברת אחת שלא נסעה עם האחרים תלתה כרזות כל יום בעצמה. מתרגלת שעבדה בחברה גדולה נסעה כל ערב אחרי העבודה. ג'יימס סידר לה מפות מסלול מיוחדות. מתרגלת שנאלצה לקחת את ילדיה לשיעורים בשבתות חילקה כרזות בימי ראשון. כמה מתרגלים שהתגוררו הרחק מהעיר הגדולה תלו כרזות בערים שלהם. כמה מתרגלים אמרו שהם הבחינו כי השנה בעלי חנויות סינים רבים החלו לקבל את הכרזות שלנו.

אבי ואני תלינו כרזות במהלך השבוע. יום אחד אחר הצהריים הגענו לעיירה עתיקה. ביקרתי במהירות בכמה חנויות. רבים מהפקידים קיבלו אותי בחום והודו לי שהבאתי להם את הבשורה על שן-יון. הייתה לי פתאום הרגשה שהם חיכו לי הרבה מאוד זמן. עשינו את ההסכם הזה מזמן: שיום אחד אני אחפש אותם ואביא להם את המסר כיצד להינצל.

באותו הרגע נזכרתי בשיר שנכתב על ידי מתרגל: "למאסטר לי ביום הפאלון דאפא": "באנו בשביל הישויות החיות! ירדנו ללא מורא לתוך סבל לעזור למורה לתקן את הפא"

כשחזרנו הביתה באותו ערב, אבי אמר לי שפרסמנו מספר שיא של כרזות ליום אחד.

הַצלָחָה!

שבועיים לפני מופע השן-יון ראיתי את ההודעה של ג'יימס לקבוצה: "לא נשארו יותר כרזות". פרסמנו את כולם!

מעולם לא ציפיתי שזה יכול לקרות. איך הצלחנו להפיץ אלפי כרזות? זה בטח נס! אני באמת מאמין שהמאסטר יצר את הנס הזה כשראה איך שיפרנו את השין-שינג שלנו ועבדנו כגוף אחד.

מופעי השן-יון שלנו בשנת 2019 זכו להצלחה אדירה. לאחר מכן, המתאם המקומי אמר שזו השנה הכי טובה שהייתה לנו בחיים.

אני מודה למאסטר שנתן לי את ההזדמנות להצטרף לקידום השן-יון ולהשתפר במהלך התהליך! אני מודה גם לכל המתרגלים מתחומים אחרים על עזרתם הבלתי אנוכית!