(Minghui.com) ברור לי לגמרי שמתרגל דאפא אמיתי צריך להתבונן פנימה כל הזמן. אולם במציאות לא תמיד היה לי קל לעשות זאת. שורש הקושי נעוץ בהפרעה מצד המושגים האנושיים שלנו. אם אינך מודד את עצמך על פי אמת-המידה של הדאפא: אמת-חמלה-סובלנות, מושגים אלה יכולים לתמרן אותך בקלות.

סילוק ההחזקה הבסיסית שלי

בזמן שהייתי בכלא [בשל אמונתי] ניסיתי להסתכל פנימה כדי למצוא את ההחזקות שלי. המושגים האנושיים שלי גרמו לי להאמין שאני עושה זאת היטב.

מאסטר לי אמר,

"אז מהי ההחזקה הבסיסית? האדם בנה השקפות רבות בעולם הזה, כך שבהנחיית ההשקפות הוא רודף אחרי מה שהוא חולם עליו. אבל כשהאדם בא לעולם הזה, דרך חייו, ההישגים וההפסדים שבמהלך חייו נקבעים על-ידי הגורל. איך זה יכול להיות שכל מהלך חיי האדם ייקבע על-ידי דרך החשיבה שלו? לכן החלומות היפים והמשאלות כביכול, הופכים להיות להחזקות של הסבל כתוצאה מהרדיפה אחרי מה שלעולם אי-אפשר להשיג." ("יסודות להתקדמות במרץ 2", "ללכת לקראת השלמות המלאה")

הבנתי שהמושגים האנושיים שלי היו עיקשים מאוד ומנעו ממני לפרוץ דרך הקליפה האנושית שלי.

לכמה מאיתנו המתרגלים בכלא הייתה אמונה איתנה בדאפא, ולמרות מאמצי בית הכלא, הם לא הצליחו לשנות אותנו. הם פחדו שנשפיע על מתרגלים שאולצו מתוך לחץ לוותר על הדאפא, ולכן הועברנו לתא מבודד. בתנאים אלה ניתנה לנו הזדמנות לחלוק בינינו את רעיונותינו ולהשתפר יחד.

בתא המבודד הרשו לנו לישון 10 שעות ביום. אז ניצלנו את הזמן הזה לשנן את הפא ולהסתכל פנימה. ניסינו למצוא דרך לפרוץ את ההחזקות הבסיסיות שלנו: המושגים האנושיים ששולטים בנו בכל רגע.

לעתים קרובות חשתי תסכול בניסיונותיי לפתור את הבעיה. כלומר, לא הצלחתי למצוא את ההחזקות שלי. אז קבעתי לעצמי כלל: בכל יום בחצות אזכר בכל מה שאמרתי ועשיתי במהלך אותו יום. שאלתי את עצמי: האם מה שאמרתי היה בקנה אחד עם הדאפא? האם התנהגתי לפי מחשבות נכונות? האם התבוננתי פנימה כשנתקלתי בקונפליקט? האם העזתי לעמוד ולחשוף את העובדות על הרדיפה כשניצבתי מול אותם שומרים מטילי אימה?

חזרתי על התהליך של התבוננות פנימה יום אחר יום. כעבור חודשיים הבחנתי שפתאום אני מסוגל להיכנס למצב של שקט עמוק במדיטציית הישיבה. זה כמו מה שהמאסטר תיאר ב"ג'ואן פאלון":

"כשאתה יושב שם, תרגיש נפלא ונוח מאוד כאילו אתה יושב בתוך קליפת ביצה; תהיה מודע לכך שאתה מתרגל את התרגיל, אבל תרגיש שכל גופך אינו יכול לזוז. כל זה חייב לקרות בשיטה שלנו. יש מצב אחר: אחרי שיושבים ויושבים אדם מגלה שהרגליים שלו נעלמו והוא לא יודע לאן, הגוף גם נעלם, הזרועות נעלמו והידיים נעלמו, ורק הראש נשאר. כשממשיכים לתרגל, האדם יגלה שאפילו הראש נעלם ונשארת רק המודעות ומעט מחשבה שמודעת לכך שאתה עצמך מתרגל כאן. זה מספיק אם נגיע לדרגה הזאת. מדוע? כשאדם מתרגל במצב זה, הגוף מגיע למצב הטרנספורמציה המקסימלית וזה מצב אופטימלי. לכן אנחנו דורשים שתגיע למצב כזה של שקט." ("ג'ואן פאלון")

מאז התחלתי להרגיש נינוח ועליז, כאילו משקל עצום ואינסופי שנשאתי על גבי נעלם. גם החשיבה שלי התרחבה. הרגשתי נוח מאוד. לפני כן נהגתי לחשוב בזהירות רבה על משהו לפני שנקטתי בפעולה כלשהי, אבל לעתים קרובות התוצאה לא הייתה משביעת רצון. כעת, כאשר בעיה הופיעה, ההבנה כיצד לטפל במצב זרמה מיד למוחי והתוצאה הייתה טובה למדי. כל זה היה מפתיע מאוד.

תגובתי לסבב חדש של שטיפות מוח

כשנה לפני ששוחררתי מהכלא, מנהל הכלא שהיה אחראי על מתרגלי פאלון גונג במעצר פתח בסבב רדיפות חדש בהוראת "משרד 610". לשם כך הוקמו שתי חטיבות "התקפה" (יחידות שנוצרו במיוחד לצורך שטיפת מוח אינטנסיבית ורדיפת מתרגלים שלא נכנעו). קבוצה אחת הובלה על ידי חבר דירקטוריון של אגודה בודהיסטית, והשנייה הובלה על ידי דיקן של מוסד אקדמי, בעל תואר מתקדם בפיזיקה. הם אספו ניסיונות "מוצלחים" של שטיפות מוח מכל רחבי סין, וניסו ליישם את אותן טקטיקות כדי לערער את אמונתם של המתרגלים שלא נכנעו.

יחידות אלה ניסו לשטוף את מוחנו יומם ולילה. הם תחקרו מתרגלים כל הזמן בשאלות מגוחכות שונות. רוב המתרגלים התעלמו מהצעקות ומהשאלות שלהם. חשבתי שעליי להתנגד בעזרת מחשבות נכונות.

אף על פי שלא ידעתי הרבה על כתבים בודהיסטים ומדע, לא פחדתי. בכל פעם שהם הכפישו את הדאפא עניתי בלי שום היסוס. הטיעונים שלי כוונו נגד הטיעונים המרכזיים שלהם, חשפו את השקרים שלהם וחשפו את זה שהם מוציאים דברים מהקשרם.

ניסיון להשתמש במדע כדי לתקוף את המאסטר

לדוגמה, הם טענו שמאסטר לי השתמש במונח "שנת אור", יחידת מרחק אסטרונומית, כיחידת זמן. המונח שנת אור הוא מונח נפוץ למדידת מרחק בספרי הלימוד של חטיבות הביניים. לפתע הרגשתי שידע רב בנושא אסטרונומיה ופיזיקה חודרים למוחי, כך שיכולתי בקלות להגיב לטענותיהם.

אמרתי: "'שנת אור', כפי שהוגדר בספרי הלימוד כיחידה של מרחק אסטרונומי, תקף רק בתחום של כדור הארץ. כאן מהירות האור פחות או יותר קבועה". הם היו להוטים לשמוע עוד.

המשכתי: "עם זאת, המונח 'שנת אור' שהמאסטר של הדאפא הזכיר משמש במובן הרבה יותר רחב. לדוגמה, חורים שחורים וכוכבי נייטרונים בשביל החלב הם בעלי כוח כבידה קיצוני ביותר, ויכולים לעקם אור, ולגרום כתוצאה לשינויים במהירות האור ובכיוונו".

הרגשתי שהם מסכימים עם דבריי. הוספתי: "לכן הרעיון ש'מהירות האור קבועה' כבר לא תקף. במובן זה, השימוש בשנת האור כיחידת מרחק אינו נכון. בקוסמולוגיה משתמשים בשנת האור הן למדידת מרחק והן למדידת זמן. לכן השימוש של מאסטר לי במונח 'שנת אור' כדי להתייחס למשך זמן מסוים בהקשר בֵּין-כּוֹכָבִי הוא נכון".

טענה כוזבת ביחס לבודהיזם

חבר הדירקטוריון של האגודה הבודהיסטית טען שבודהא שאקיאמוני אמר כי אין בודהות גדולים, בודהות קטנים, בודהות ממין זכר ובודהות ממין נקבה. לא קראתי בעבר כתבים בודהיסטים, אבל ציינתי מפורשות שבודהא שקיאמוני מעולם לא היה אומר דבר כזה.

הסברתי שבודהא שאקיאמוני לימד את הפא בפומבי רק ברמה של ארהאט. בהמשך הוא לימד פא ברמה גבוהה יותר, אבל זה היה מוגבל לתחום של שביל החלב.

שאקיאמוני הגיע לסטטוס פרי של בודהא, אבל אפילו הוא לא ראה את האמת הסופית של היקום. לכן הוא לא דיבר על מצבם של בודהות ברמות גבוהות יותר. סמל הסווסטיקה (卍) מסמל את רמת הבודהא. לבודהא שאקיאמוני יש רק סמל סווסטיקה אחד. כיצד זה יוכל לדעת על בודהות ברמות גבוהות יותר?

רק מאסטר לי יודע את האמת של היקום ואת המצב האמיתי של אלוהויות ברמות גבוהות. מנקודת מבטו של בן אנוש אי אפשר להבין את פא הבודהא באופן מלא.

שטחתי את מחשבותיי ללא היסוס. אף על פי שלא למדתי את הכתבים הבודהיסטים, הוארתי בזכות הטיפוח שלי בדאפא. חבר הדירקטוריון הבודהיסטי הוכה באלם.

במשך עשרה חודשים של שטיפת מוח אינטנסיבית לא נכנענו לאף אחד מהתכסיסים האבסורדיים שלהם, כך שהם לא השיגו את מטרתם שהייתה לערער את אמונתנו.

דיקן המוסד האקדמי התרגז פעם אחת כל כך על שהפסיד בוויכוח, עד שהרים את אגרופיו וניסה להכות אותי. הסתכלתי עליו במחשבות נכונות חזקות, ואגרופיו צנחו אט-אט מטה. נראה כי חבר הדירקטוריון של האגודה הבודהיסטית הבין את המצב. הוא אמר לי: "אני נשבע – לעולם לא אעשה עוד שום פעילות כדי 'לשנות' מתרגלי פאלון גונג".

המאסטר אמר:

"עבור מטפח, להסתכל פנימה זה כלי קסם." ("הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה")

"אז כשאתם נתקלים בקשיים זו ההזדמנות המושלמת בשבילכם להשתפר. אם אתם יכולים להסתכל פנימה, המצב הקשה הזה יהפוך במקום זאת להזדמנות, למשהו להתגבר עליו ולהזדמנות להיכנס למצב חדש." ("לימוד פא בוועידת ניו יורק 2008")

כעת יש לי הבנה עמוקה יותר של דבריו של המאסטר!