(Minghui.org) הקיסר טָאי-דְזוֹנְג משושלת טאנג הוא אחד הקיסרים הידועים ביותר בהיסטוריה הסינית. הוא שמר בפביליון לינג-יאן דיוקנאות של 24 פקידי הציבור המצטיינים ביותר כדי לחלוק להם כבוד על תרומותיהם האסטרטגיות והפוליטיות גם יחד וההצלחות בשדה הקרב.

מאמר זה מספר על שני גנרלים ידועים ברשימה זו: לי ג'ינג והוֹאוּ ג'וּן-ג'י. לי היה גנרל מוכשר ומונה לתפקידים רבים, כולל לראש ממשלה. מוסריותו וחוכמתו זכו לשבח רב מהקיסר טָאי-דְזוֹנְג. הואוּ ג'וּן-ג'י היה גם כן בעל הישגים גדולים בשדה הקרב והוא מונה לשר צבאי, אך בגלל שמרד בקיסר יחד עם הנסיך לי צ'נג-צ'יאן, הוא הוצא להורג כלקח לדורות הבאים.

שניהם תרמו רבות, אך סופם היה שונה. מדוע? כשאנחנו מסתכלים על ההיסטוריה שלהם לפרטיה, נראה שזה בגלל שעקרונותיהם וערכיהם המוסריים היו שונים.

לי ג'ינג: מוצלח, צנוע ועניו

לי ג'ינג היה פקיד בחצר הקיסרית של שושלת סוּוי. לאחר מכן הוא שירת גם את החצר הקיסרית של שושלת טאנג. הוא היה גנרל דגול שהיה מסוגל לחזות את תוצאות הקרבות בדייקנות, ולנצח במלחמות בכל תנאי בהתבסס על הנסיבות הספציפיות והמצב של האויב. בתחילת שושלת טאנג, תרומתו הצבאית של לי הייתה משנית רק לזו של הקיסר טאי-דזונג. בשל כך החשיב אותו הקיסר גאוֹ-זוּ משושלת טאנג כגנרל מוצלח יותר מגנרלים ידועים רבים מהעבר כמו האן שין, באי צ'י, ווי צ'ינג, והוּאוֹ צ'וּ-בינג. לי גם כתב כמה ספרים צבאיים בהתבסס על חוויותיו, והיה מוכר כ"אֵל הצבא".

מלבד תרומותיו אלה, לי גם היה מוערך בזכות אופיו. לאורך חייו, הוא היה נאמן לקיסר ודאג לאנשיו. הוא שאף להביא שלום למדינה, ועושר או כוח לא עניינו אותו. הוא היה מיוחד בהשוואה לגנרלים ידועים רבים אחרים או פקידים רמי דרג, כי הוא תמיד נשאר צנוע ועניו. כשהוא דן עם הקיסר ועם פקידים אחרים בענייני המדינה, הוא היה מנומס ולא התווכח עם אחרים. לאחר ארבע שנים שבהן כיהן כראש ממשלה, הוא התפטר בהסבירו שהוא סובל מחולי ברגלו.

הקיסר טאי-דזונג התרגש ממכתבו הכּן והילל אותו כדוגמה לכל פקידי הקיסרות. גם כאשר לי ג'ינג כבר לא היה רם דרג, הקיסר הוקיר את אישיותו ואת מומחיותו, המשיך להתייעץ עמו בהחלטות מכריעות וביקש ממנו להדריך גנרלים אחרים.

לי היה מיוחד בכך שכשנעשה לו עוול הוא לא התווכח או התלונן – הוא פשוט נשאר נאמן. להלן שתי תקריות שבהן מיד לאחר שתרם רבות, מישהו העליל עליו עלילת שווא והאשימו בביצוע עבירה. בשתי הפעמים לי לא גונן על עצמו ובסוף רכש את אמונו של הקיסר טאי-דזונג.

התקרית הראשונה קרתה בחודש ינואר של השנה הרביעית לתקופת ג'ן-גואן (630 לספירה). לי הוביל גדוד של 3,000 חיילים. הוא עזב את מא-יִי (פרובינציית שאן-שי של היום) בחורף מקפיא, והביס את טוּג'וּאה המזרחית (העמים הטורקים המזרחיים [גקטורקים]) בדינג-שיאנג, כשהוא מאפשר לראש הגדוד הטורקי איליג קאג-האן להימלט לצ'י-קואוּ. בחודש שאחריו, לי בחר 10,000 חיילי פרשים מיומנים והביס שוב את טוג'ואה המזרחית ביין-שאן, הרג מעל 10,000 חיילי אויב, ולקח בשבי מעל 100,000. איליג קאג-האן נשבה גם וטוג'ואה המזרחית התמוטטה.

טוג'ואה הייתה חזקה מאוד בצפון ומאז שושלת סווי הציקה תכופות למדינה עם חיל הפרשים שלה. הצלחתו של לי לא רק ייצבה את הגבול, אלא גם גרמה לביטולם של כמה הסכמים משפילים שהקיסר גאו-דזו והקיסר טאי-דזונג חתמו עם טוג'ואה. זה גם היה ניצחון גדול שבו אויב גדול הרבה יותר הובס על ידי גדוד קטן יחסית, והביא לשושלת טאנג הכרה גדולה וכבוד רב בקרב אזורים אחרים, כבוד כה רב שהקיסר טאי-זונג זכה בכינוי "טיאן חאן" (חאן השמים). כשהחדשות הגיעו, כל האומה חגגה. הקיסר טאי-דזונג חלק שבח גדול ללי על הצלחתו. באותו יום, הקיסר טאי-דזונג, אביו (הקיסר גאו-דזו), ועוד פקידים רמי דרג התאספו בפביליון לינג-יאן לחגיגה שארכה כל הלילה.

אך עם שובו של לי, היועץ הקיסרי שיאו יוּ האשים אותו שלא ניהל את הצבא היטב. שיאו אמר שכאשר החיילים פשטו על משכנו של איליג קאג-האן, הם בזזו את דברי הערך שלו ולקחו אותם לעצמם. לכן, הוא המליץ להעניש את לי על כך. הקיסר טאי-דזונג נזף חמורות בלי ג'ינג, אך לי לא התווכח ולא הגן על עצמו, אלא פשוט השתחווה בהתנצלות. לאחר שתוצאות החקירה התפרסמו ולי הוכח כחף מפשע, הקיסר טאי-דזונג עודד אותו, העניק לו עיטור וקידם אותו למעמד של ראש ממשלה.

תקרית נוספת קרתה בשנה התשיעית של תקופת ג'נג-גואן (635 לספירה) כאשר חיילי מדינת טוּיוּהוּן פלשו לאדמת סין. על אף גילו המבוגר ורגלו החולה, לי התנדב, ולאחר שהתגבר על קשיים שונים, הביס את טוּיוּהוּן, והפך אותה למדינה המשועבדת לשושלת טאנג.

במשך המלחמה, הקצין גאו ג'נג-שנג לא הגיע בזמן ואיחר לקרב. לי נזף בו, וגאו לא היה מרוצה מזה. לאחר שהמלחמה הסתיימה, הוא קשר קשר יחד עם עוד קצין, טאנג פנג-יי, להאשים את לי באשמת שווא של קשר נגד המדינה. פעם נוספת נחקר לי נחקר בחזרו ממלחמה מוצלחת, וגם הפעם הוא לא הגן על עצמו. לאחר שהקיסר טאי-דזונג גילה את העובדות, הוא הגלה את גאו לאזורים מרוחקים בשל האשמתו הכוזבת.

באמצעות התקריות האלה זיהה הקיסר טאי-דזונג את נאמנותו של לי ואת אופיו הטוב. כשלי היה חולה, הקיסר טאי-דזונג ביקר אותו לעתים קרובות על אף חוליו שלו, והיה מודאג מאוד לגביו. כשלי נפטר בגיל 79 בשנה ה-23 לתקופת גֶ'נְג-גוּאַן (649 לספירה), הקיסר טאי-זונג היה שרוי ביגון עמוק וכהוקרת כבוד, הוא הורה לקבור את לי ב"ג'או מאוזוליאום" (שנבחר לקבורתו של הקיסר טאי-דזונג).

הדורות המאוחרים גם היללו מאוד את לי וכיבדו אותו. במהלך שלטונו של הקיסר שואן-דזונג משושלת טאנג, הוא נחשב לאחד מעשרת הגנרלים הראשיים בכל ההיסטוריה הסינית.

הוֹאוּ ג'ון-ג'י: יהיר, שופע בוז ומפונק

הוֹאוּ ג'ון-ג'י היה גם הוא פקיד חשוב שעזר לקיסר טאי-דזונג בשנים המוקדמות. הוא תרם רעיונות בחצר הקיסרית והיה בעל יכולת רבה מאוד בשדה הקרב. בשל הישגיו ניתנו לו תפקידים רמים, כמו שר הצבא, אך עם חלוף הזמן, הוא נעשה חמדן יותר ויותר לכוח ולכסף.

בשנה ה-14 לתקופת ג'נג-גואן (640 לספירה), הואוּ ניצח את מדינת גאו-צ'אנג. הוא הגלה כמה קצינים חפים מפשע ללא רשות, ובנוסף, התייחס לאוצר מגאו-צנג כאל אוצרו שלו. גנרלים אחרים וחיילים עשו כדוגמתו, ולקחו דברי ערך לעצמם. כדי למנוע שמעשיו הרעים ייחשפו, הוא לא העניש את הבוזזים האחרים. לאחר שהצבא חזר, מישהו דיווח על זה. הקיסר טאי-דזונג חקר ואימת זאת, ואז אסר את הואוּ בהתאם לחוקים.

אף שהקיסר טאי-דזונג שיחרר את הואוּ בזמן מאוחר יותר, הואו לא הכיר לו תודה. במקום זאת הוא החשיב את עצמו כבעל הישגים גדול וחשב שתקרית האוצר היא חסרת חשיבות. במקום להכיר בטעויותיו, הוא התמלא טינה והתלונן. מאוחר יותר הוא חשב על מרד ודן בזה עם הגנרל ג'אנג ליאנג. כשהקיסר טאי-דזונג שמע על כך מג'אנג ליאנג, הוא לא נקט בשום פעולה ואמר לג'אנג: "שניכם גנרלים מוערכים והוא מדבר על זה רק איתך. אם נשאל אותו והוא לא יודה בזה, לא נוכל לעשות דבר". לכן, למרות דבריו הלא יאים של הואו, הקיסר טאי-דזונג לא שינה את יחסו כלפיו. בשנה ה-17 לתקופת ג'נֶג-גואנג, הוא הורה לאמן הידוע יאן לי-בֶן לצייר פורטרטים של 24 מפקידיו המצטיינים ביותר כדי להציגם בפביליון לינג-יאן. ביניהם, הואו היה במקום ה-17.

הואו המשיך עוד ועוד, במקום לנצל את ההזדמנויות האלה כדי לתקן את עצמו. התרעומת והשנאה שלו גדלו והוא תיכנן למרוד.

באותו זמן, הקיסר טאי-דזונג עמד להסיר מלי צֶ'נג-צ'יאן את תואר נסיך הכתר בשל התנהגות בלתי הולמת. הואו ניצל את ההזדמנות וזמם מרד עם הנסיך. בשנה ה-17 לתקופת ג'נג-גואן (643 לספירה), המזימה הזו נחשפה, ותואר נסיך הכתר של לי הוסר. הואו הושם בכלא, אבל הקיסר טאי-דזונג תיכנן לשחררו בשל תרומתו הרבה.

אבל פקידים בחצר הקיסרית לא הסכימו עם זה. הם החשיבו קשר נגד המדינה כפשע הגרוע ביותר, והמליצו לקיסר להוציאו להורג. בנוסף, יהירותו ופזיזותו של הואו הקימו לו אויבים רבים. לקיסר טאי-דזונג לא הייתה ברירה אלא להרוג אותו. אף על פי כן, הוא אישר את בקשתו של הואו לשמור על חייהם של אשתו וילדיו, והגלה אותם ללינג-נאן שבדרום סין.

לפני הוצאתו להורג של הואו, הקיסר טאי-דזונג אמר לו בדמעות: "בגללך לא אשוב לפביליון לינג-יאן" (משכן הדיוקנאות). בשלב זה הואו כבר הבין כמה רחום וסלחן הוא הקיסר טאי-דזונג, אך זה כבר היה מאוחר מדיי.

כשהואו היה צעיר, הוא לא היה מיומן ועדיין החשיב את עצמו כשיר מאוד. לאחר שהצטרף לקיסר טאיזונג, הוא ביסס בהדרגה את הקריירה שלו וקוּדם להצלחות בשדה הקרב. לאחר מכן, הוא התחיל לשפר את מיומנויותיו בתחומים אחרים ולמד ידע צבאי מלי ג'ינג. אך כתוצאה מערכי המוסר הנמוכים שלו, בוזו וחמדנותו, הוא עלה| בהדרגה על מסלול שאין ממנו חזרה.

חלפו מעל 1,000 שנה מאז העידן של הגנרלים לי והואו, אך אפילו היום אנשים עדיין יכולים ללמוד הרבה מסיפורי חייהם.

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.]