(Minghui.org) לאחרונה אני חשה שמושגים רגילים הופכים למכשולים בולטים יותר בטיפוח שלי. רק בסילוק הלך המחשבה הזה אני אוכל לצאת מהאנושיות וללכת לקראת האלוהיות.
מכתביו של מאסטר לי למדתי:
"הגוף האנושי נראֶה ממש כך מתחת למיקרוסקופ וזה שונה לגמרי ממה שאנחנו רואים בעיניים שלנו. זה משום שזוג העיניים האנושיות יוצר עבורכם מראות כוזבים ומונע מכם לראות את הדברים האלה". ("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה, "מדוע הגונג לא גדל עם התרגול")
הרהרתי בכך שמה שעיניים אנושיות רואות זה הכול אשליות, באשר לעותק של "ג'ואן פאלון" שאני מחזיקה כרגע בידי, מה שעיניי רואות הוא ספר בממד האנושי, אבל זה לא משקף את המצב האמיתי.
לאחר מכן תהיתי מהי ההתבטאות האמיתית? באותו הרגע הרגשתי ששכבה של המושגים החומריים של פני השטח שלי התנתקה ממני.
מה ש"ג'ואן פאלון" הראה לי אינו ספר, אלא אין סוף שכבות של בודהות, טאואים ואלוהויות. במבט הלאה, כולן הן שכבות של גופי החוק של המאסטר ואז הלאה, כולן שכבות על גבי שכבות של הסימניות [הסיניות] "אמת-חמלה-סובלנות".
הרגשתי שכולי ריקה, ולא הייתה אפילו הפרעה אחת בלימוד הפא שלי. הבנתי שאפילו אם יש הפרעה יחידה אחת זהו חוסר כבוד עצום לדאפא.
הבנתי שבזמן לימוד הפא עלינו לקרוא אותו עם הלך מחשבה חופשי מרדיפה או פעולה, עם נחישות מלאה שאין שנייה לה ועם כבוד למאסטר.
זה בסדר כל עוד אנחנו מבינים את המשמעות השטחית של המילים. אבל שלא תהיה המחשבה "לראות את ההקשר של המילים" מפני שזו רדיפה. זה תלוי ברמה של הלך המחשבה ושל השין-שינג שלנו, כדי שההקשר של הפא יוצג בפנינו על ידי הבודהות, הטאואים והאלוהויות שמאחורי המילים.
הבנתי שגם אני החזקתי במושג ש"להאמין במה שרואים".
המאסטר אמר:
"עכשיו יש אנשים החושבים שהעיניים האלה יכולות לראות את כל החומרים ואת כל החפצים שבעולם הזה שלנו. לכן אנשים מסוימים פיתחו השקפות מקובעות, והם חושבים שרק הדברים שרואים דרך העיניים הם ממשיים ואמיתיים. הם לא מאמינים במה שהם לא יכולים לראות. בעבר תמיד התייחסו לאנשים כאלה כאל בעלי תכונת הארה נמוכה. יש אנשים שאפילו לא יכולים להסביר בבירור מדוע זו תכונת הארה נמוכה". ("ג'ואן פאלון" הרצאה שנייה, "לגבי הנושא של הטיאן-מו")
כשלמדתי קודם לכן את הקטע הזה של הפא, חשבתי תמיד שאינני אדם עם תכונת הארה נמוכה, משום שאני מאמינה באלוהויות ובבודהות ובקיומם של ממדים אחרים.
אבל יכולתי לראות שהמושג שיחק תפקיד למנוע ממני להיטמע בפא. עקב הנראות המזויפת של עולם החולין, התנדנדתי פעמים רבות מכדי שאוכל להבין ולטפל בבעיות שלי בטיפוח.
הבנתי שאחת ההחזקות העיקריות החוסמת מהמתרגלים לאמת את הדאפא היא פחד. יש סוגים רבים של פחד שהחשוב ביותר ביניהם הוא הפחד מפני רדיפה.
אבל מי אלה הרודפים את מתרגלי הדאפא? כמובן, זו אלה אינם השוטרים או אנשי העולם, אלא הגורמים המרושעים מאחוריהם.
האם על מתרגלי הדאפא לפחד מהרוע בממדים אחרים? כמובן שלא.
לדוגמה, כשהרוע מנסה לרדוף מתרגלים במסווה של קארמת מחלה, רובנו איננו מפחדים ויש לנו מחשבות חזקות נכונות. אולי נסבול משהו בהליך של שלילת הרוע וסילוקו, אבל אנחנו יכולים לטפל בו בעזרת מחשבות נכונות.
אבל כאשר הרוע מופיע בצורה אחרת – כשהוא מתַפעל את השוטרים לרדוף אותנו – יש מתרגלים שפוחדים ומתחבאים. ובכן, אם איננו מפחדים מהרוע בממד אחר, מדוע שנפחד מהמשטרה?
טרם הרדיפה לא פחדנו משוטרים. אז מדוע אנחנו פוחדים מהם כעת?
זה משום שיצרנו מושג חדש הנגזר מהמושג של "להאמין במה שרואים": השוטרים רודפים את מתרגלי הדאפא.
הפחד שלנו הוא השתקפות של המושג הזה ולא המחשבות האמיתיות שלנו עצמנו. זה בדיוק כמו הדוגמה שנתן המאסטר ב"ג'ואן פאלון" על התלמיד שרמס את הצמח. זה אינו הצמח עצמו ששרד שפוחד באמת, אלא התגובה של הצמח למושג שנוצר כשראה את הצמח האחר נרמס.
מה שבאמת רודף את מרגלי הדאפא הוא הרוע מאחורי ההשוטרים ולא השוטרים עצמם, שהם הישויות שאנחנו רוצים להציל. ללא הרוע מאחוריהם – איזה שוטר יעז לרדוף מתרגלי דאפא?
אם לא יתַפעלו אותם, החלק היודע של השוטרים יחפש בצורה פעילה מתרגלים של דאפא כדי לשמוע מהם את האמת ולהינצל. כשנסעתי לבייג'ינג בפעם השנייה כדי לעתור למען הדאפא, נלקחתי לסניף המשטרה של כיכר טיאננמן.
אזקו אותי לכיסא ואחד השוטרים בעט בי בעודו מאיים: "אם לא תודה באשמה, אני מתכוון להשתמש בכמה תכסיסים". ידעתי שזה מה שהרוע מאחוריו אמר.
אז אמרתי לו: "כשוטר, מה שאמרת הוא נגד החוק כשאתה אומר זאת. אני רוצה לומר לך גם ששחררתי את ההחזקה לחיים ומוות לפני שהגעתי לכאן".
כששמע את דבריי הוא אמר מיד בחיוך: "אל תאמרי זאת..." והלך משם. ידעתי שהרוע מאחוריו התפורר.
פעמים רבות אנחנו מרומים על ידי המושג "להאמין במה שרואים", אנחנו מתמקדים בביטוי של הממד הנוכחי ואנחנו מוגבלים על ידי עקרונות אנושיים.
מנקודת מבט מבדחת: אם תוכל לראות את הרוע בממד אחר כשהוא מתזז את השוטרים אליך כאילו הוא רועה ברווזים, או מתפעל אותם כמו בובות על חוט כדי לרדוף אותך, האם עדיין תפחד מהם? בכלל לא.
כולנו יודעים שטיפוח נוגע בשחרור החזקות לתהילה, רווח אישי ורגשות של אנשים רגילים. אבל זה קשה מאוד עבור מתרגלים לעשות זאת. מדוע זה קשה?
אני חושבת שזה מפני שהם מתנדנדים בגלל המושג "להאמין במה שרואים" והם רואים את הביטויים בשטח כאמיתיים מדי.
המאסטר אמר:
"זה מפני שזה קשה מאוד לוותר עליו כשנמצאים בתוך רווחים מעשיים. האינטרסים האלה הם ממש כאן, אז איך אתה יכול להניח את הלב ההוא? האדם חושב שזה קשה, למעשה הקושי נמצא כאן". ("ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית, "אנשים עם טבע מולד גדול")
כשרציתי לנסוע לבייג'ינג לעתור למען הדאפא ב-2000, אמי לא הסכימה. יום אחד היא התחילה להשתולל. היא זרקה צנצנות פרחים על הרצפה, התגלגלה על הרצפה ואיימה עליי עם סכין.
היא אמרה: "אם תסעי לבייג'ינג, אני אמות". אחותי ואני ניסינו לשכנע אותה, אבל היא לא הקשיבה ורק בכתה וצעקה שהיא תמות.
יצאתי מהחדר שלה עם דמעות בעיניי והרמתי את "ג'ואן פאלון" וכשפתחתי את הספר ראיתי את המשפט:
""זו שמעניקה חיים ליואן-שן שלך רק היא אמך האמיתית" ("ג'ואן פאלון" הרצאה שישית, "הפרעה דמונית מהמחשבה של האדם עצמו")
התרגשתי מאוד ואמרתי בלבי: "מאסטר, אני מבינה כל דבר עכשיו". לקחתי את הספר למקום עבודתי וקראתי בו.
כשחזרתי בערב, נראה כאילו שום דבר לא קרה. אמי צלצלה לאחותי כדי לשאול אם אכלתי כבר ארוחת ערב, כי הייתה נבוכה מכדי לשאול אותי ישירות.
יש מתרגלים עמיתים שאמרו שהם אינם יכולים לשחרר את האהבה לבניהם או לנכדיהם. למעשה, הנקודה הבסיסית שלך בזמן הזה היא ברמה האנושית הרגילה.
איך בן אדם יכול לשחרר? לאנשים רגילים צריך שיהיו הדברים האלה.
כך כשזה נוגע לשחרר את זה, אתה חש מריר מאוד וזה קשה. למעשה, אתה נשחק לאט בתוך המושגים האלה. אבל הטיפוח בדאפא אינו כך.
המאסטר אמר :
"מטפחים בפא, המכוון ישירות ללב". ("הונג יין III"-"צורת הטיפוח")
עם שחרור המושג "להאמין במה שרואים", אנחנו נראה את האמת בפא ונוכל להבין מעקרונות הפא מדוע עלינו לשחרר רגשות בטיפוח שלנו.
כדי לצאת מאנושיות עלינו לסלק את המושגים הנרכשים האלה. אבל אם לא נפטרים מהמושג הבסיסי הזה "להאמין במה שרואים" – מושגים חדשים ימשיכו להיווצר.
רק בסילוק המושג "להאמין במה שרואים" נוכל להפסיק ליצור מושגים נרכשים חדשים.
[הערת עורך: המאמר הזה מייצג אך ורק את ההבנה הנוכחית של המחברת שנועדה לשיתוף בין מתרגלים, כדי להשיג מצב של:
"השווה איך אתה לומד, השווה איך אתה מטפח;". ("הונג יין"-"טיפוח בפועל")]
[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי]