(Minghui.org) המאסטר אמר:

"אספר לך על עיקרון אמיתי אחד: כל תהליך הטיפוח–תרגול של אדם הוא התהליך התמידי של ויתור על ההחזקות האנושיות". ("ג'ואן פאלון", הרצאה ראשונה, "באמת להביא אנשים לרמות גבוהות")

אני מתרגל פאלון דאפא כבר 23 שנים. אך עדיין החזקתי חזק ברגשות שלי, מה שגרם לקשיים בטיפוח. הכוחות הישנים תפסו את החולשה שלי והעצימו את ההחזקה שלי. הם רצו לקחת את חיי, וזה גרם לי לשני מצבים מסוכנים בשנה שעברה. לולא חמלתו של המאסטר שהצילה אותי, לא הייתי יותר בחיים.

ה-21 ביוני האחרון היה יום הזיכרון של אשתי שהייתה מתרגלת גם כן. היא הלכה לעולמה לפני שנתיים. התגעגעתי אליה וב-20 ביוני כתבתי שיר. הקראתי את השיר מול תמונתה שעל הקיר, והייתה בו שורה שאומרת: "מתי אראה אותך שוב".

הכוחות הישנים והרוע ניצלו את הכמיהה העמוקה שלי לראותה. בלילה לבי לא שקָט והדופק שלי היה חלש. לא הצלחתי לשכב כי בשכיבה לא הצלחתי לנשום. במיוחד, לא יכולתי לעצום את עיניי. בכל פעם שעצמתי אותן הרגשתי שאאבד הכרה. הכוחות הישנים היו אומרים: "האם לא שאלת מתי תראה אותה? מכיוון שאתה כל כך רוצה לראות אותה, נוכל לתת לך לראות אותה עכשיו".

ידעתי שהכוחות הישנים אחזו בהחזקה שלי לחיבה ורצו לקחת את חיי. מיד שלחתי מחשבות נכונות ואמרתי למרושעים: "אני יודע שאני טועה. המאסטר לימד אותנו לוותר על כל רגשנות אנושית אבל עדיין החזקתי בה חזק. אך זה לא אתם, אלא המאסטר שלי, שמחליט עליי. אם אתם רוצים לקחת את חיי, אתם צריכים לקבל את רשותו של המאסטר. אחרת תהרסו את עצמכם!"

המשכתי לשלוח מחשבות נכונות שוב ושוב. הסימפטומים האלו אז נעלמו. לאחר שהכול חזר לקדמותו, התחלתי ללמוד את הפא.

המאסטר אמר:

"...וכל דבר בחברה האנושית כולה בא מהצ'ינג הזה. אם לא מוותרים על הצ'ינג הזה אי אפשר לטפח ולתרגל." ("ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית, "שיפור השינג-שינג")

ידעתי שזה הזמן לוותר לחלוטין על החיבה הזאת, אז למחרת אמרתי לתמונת אשתי שעל הקיר: "עדיין לא השלמתי את המשימה בלסייע למאסטר בתיקון הפא לעורר את מצפונן של ישויות חיות. נתראה שוב אחרי שאסיים את מסע הטיפוח ואחזור עם המאסטר. רק חכי לי בשמים". ואז הורדתי את כל תמונותיה. חשבתי: "הכוחות הישנים לא יוכלו יותר לנצל אותי בעניין זה כי שמתי בצד את כל התמונות שלה". אך המרושעים שוב תפסו במחשבה הזאת: "באמת ויתרת על ההחזקה הזאת לרגשנות? עשית זאת רק באופן שטחי".

ה-15 במאי היה יום הולדתה של אשתי. בגלל שלא וויתרתי על ההחזקה הרגשית הזאת, תחושת הגעגוע שוב חזרה לחיים. הכוחות הישנים ראו את ההחזקה שלי, ובאותו לילה שוב היו חיי בסכנה.

התעוררתי בסביבות אחת בלילה כשאינני מסוגל לנשום. הייתי קצר נשימה ונבהלתי. פקחתי את עיניי ולא העזתי לעצום אותן שוב. הרגשתי שאם אעצום אותן אעזוב את העולם הזה. הבנתי שאם הם אכן רוצים לקחת את חיי זה יקרה ללא ידיעתי. מדוע העירו אותי? האם זה היה עוד מבחן כביכול? או שהם רק רצו שאדע את הסיבה האמיתית מדוע הם לוקחים את חיי? לא משנה מה הסיבות, מיד שלחתי מחשבות נכונות ואמרתי לכוחות הישנים ולמרושעים שמאחוריהם: "אינכם מוסמכים לקחת את חיי. מאסטר לי הונג ג'י אחראי על כל דבר הקשור אליי. המשימה שלי לסייע למאסטר בתיקון הפא עדיין לא הושלמה. לעולם לא תקבלו את מה שאתם רוצים". ואז המשכתי לומר: "הפא מתקן את היקום, הרוע כולו מושמד; הפא מתקן שמים וארץ, גמול מיידי בחיים הנוכחיים".

העפעפיים שלי היו כבדים מכדי להחזיקם פקוחים. המרושעים רצו שאעצום את עיניי. אם הייתי עוצם אותן הייתי מת. ניסיתי חזק לא לעצום את עיניי כי ידעתי שזהו מבחן של חיים ומוות. המצב הזה נמשך לפחות חצי שעה. בגלל הקושי העצום לנשום התהפכתי במיטתי. הייתי מותש. כשהרגשתי שאיני יכול להחזיק מעמד יותר, קראתי לעזרה: "מאסטר, בבקשה עזור לתלמיד שלך! הרוע רוצה לקחת את חיי. מאסטר, בבקשה!" המשכתי לקרוא בקול עד שהעפעפיים שלי נסגרו בעצמם.

כשעיניי נסגרו, לא איבדתי הכרה מיד וידעתי שהמאסטר איתי. אמרתי למאסטר בלבי: "מאסטר, אני בידיך. חיים ומוות נתונים להחלטתך".

התעוררתי בסביבות חמש בבוקר. פקחתי את עיניי והבנתי שאני עדיין בחיים. הכול חזר לקדמותו. דמעותיי זלגו... המאסטר שוב הציל אותי ממוות.

באמצעות שני המבחנים האלו של חיים ומוות, הבנתי לעומק מדוע המאסטר מבקש מאיתנו להתקדם יותר במרץ בטיפוח עד הסוף.

המאסטר מלמד אותנו:

"כשאתם אומרים שאתם הולכים לתרגל ולטפח, הם לא יתנו לכם לעשות את זה: "אתם רוצים לתרגל ולטפח ולעזוב, כשתפתחו גונג לא נוכל להגיע אליכם ולא נוכל לגעת בכם". הם לא יסכימו שזה יקרה. הם ינסו כל דבר כדי לחסום אתכם, למנוע מכם לטפח ולתרגל. לכן הם ישתמשו בכל מיני דרכים כדי להפריע לכם, ואפילו יבואו ממש להרוג אתכם." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שלישית, "מה המורה נתן לתלמידים")

המרושעים מביטים עכשיו כל הזמן. ברגע שהם תופסים את ההחזקות שלנו, הם ינסו לקחת את חיינו.

בשלב האחרון של תיקון הפא של המאסטר, עליי לזכור את שני השיעורים בהם כמעט איבדתי את חיי. עליי לעשות את שלושת הדברים היטב בהתאם לדרישות המאסטר וללכת בנתיב שלי של טיפוח נחוש.

המאסטר אמר:

"סלקו בטיפוח את התהילה, הרווח והצ'ינג,בהגעה לשלמות המלאה תעלו לרקיע," ("הונג יין" "שלמות מלאה והצלחת הטיפוח")