(Minghui.org) המאמר הזה נכתב בהשראת הרהוריי על שני דברים שקרו כשרק התחלתי לתרגל פאלון דאפא.
דודה ג'או היא מתרגלת מבוגרת שנכחה בסמינר של המאסטר. היא אדוקה מאוד נאמנה מאוד לדאפא. לפני שתרגלה בדאפא היה לה שיתוק בחצי גוף והיה צורך לטפל בה. לאחר תרגול בדאפא היא כבר יכלה לדאוג לעצמה, ללכת ללא עזרת אחרים, ואפילו לבשל, לכבס וללכת לקניות. הבעיה היחידה שנותרה הייתה שאחת מידיה עדיין לא תפקדה כהלכה.
פעם אחת, ראיתי אותה תופרת בגדים. היא היכתה שוב ושוב בידה הפגועה ואמרה: "אני לא רוצה אותָך". באותו זמן חשבתי שהיא חזקה ושאינה רוצה להכיר בקארמת המחלה שלה.
אבל אז הבנתי באמצעות מה שהמאסטר מלמד שלהיות אדוק זה מנטליות אנושית, ושלא להכיר במחלה אינו אומר שנוותר על הגוף.
המאסטר אמר:
"אמרנו שטוב או רע באים ממחשבה אחת של האדם וההבדל במחשבה האחת הזו יכול להביא לתוצאות שונות".("ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית)
הבנתי שלמעשה, המנטליות של דודה ג'או גרמה לבעיה הזאת. מאוחר יותר היא נפלה ולא הצליחה ללכת שוב. אשתי ואני בקרנו אותה, והיא הייתה עצובה מאוד שאינה מסוגלת להניע את זרועותיה ורגליה בצורה טובה. עודדתי אותה ואמרתי שהיא הייתה כה בת מזל להשתתף בשיעורים של המאסטר ושהיא בוודאי תבריא כשהיא הולכת על פי עקרונות הדאפא.
נתתי לה מסרק ועודדתי אותה להשתמש בידה הפגועה לסרק את שערה. היא אמרה שאינה יכולה להגיע לראש עם היד. אמרתי לה שהיא יכולה, והרמתי את ידה כדי שתגיע לראשה. לאחר קצת אימון היא הצליחה לעשות זאת בכוחות עצמה. היא שמחה כל כך. 20 שנה עברו מאז שהיא לא הצליחה אפילו להזיז את ידה כראוי, ולפתע היא מסוגלת להשתמש ביד כדי להסתרק.
יש עוד דודה שהיא גם מתרגלת. גם לה היה שיתוק בחצי גוף לפני שתרגלה פאלון דאפא. אשתי החזיקה אותה כדי להגיע לאתר התרגול בפעם הראשונה שהיא הלכה לשם. היא הזילה ריר ולא יכלה לדבר. גופה היה עקום מאוד, והיא בקושי יכלה לעמוד. לאחר שתרגלה במשך תקופה קצרה, גופה התיישר. כל המתרגלים באתר התרגול היו עדים לשיפור בריאותה.
בסופו של דבר, היא הצליחה לעשות את התרגילים ללא שום בעיה. התרגיל השני דורש להרים את הזרועות וששתי הידיים יהיו מעל לראש. לא רק שהיא הצליחה להרים את ידיה מעל לראשה, אלא שזרועותיה יצרו עיגולמושלם. כולם ראו את השינוי שחל בה ושאלו איך היא עשתה זאת. היא אמרה שהיא אף פעם לא ויתרה על עצמה, כולל על זרועותיה הנוקשות. בתחילה היא יכלה להרים רק זרוע אחת ואת הזרוע השנייה רק עד החזה. היא המשיכה לחשוב שהיא מרימה את שתי הזרועות והמשיכה לתרגל כל יום. ואז, יום אחד, היא הצליחה להרים את שתי הזרועות.
המצב המנטלי של כל מתרגל מוביל למצבים בריאותיים שונים. כמטפחים, עלינו להסתכל על בעיות עם מחשבות נכונות. הדאפא הוא מעבר לרגיל, ועלינו להשתמש בעקרונות גבוהים יותר כדי לאמוד דברים, ולא בעקרונות אנושיים.