(Minghui.org) אחרי שעצרו אותי ב-2016 בעלי שכר עבורי עורכת דין. כשפגשתי אותה הרגשתי שהיא נחמדה מאוד וטובת לב, ושמחתי שבעלי שכר את שירותיה. אבל אחרי ששמעתי שהיא עומדת לטעון "אשמה" בשמי, חשתי חוסר נוחות לגבי זה.
הפקתי תועלת מתרגול פאלון דאפא
אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון גונג, המכונה גם פאלון דאפא, החלמתי ממחלות רבות, שאת כמה מהן אי אפשר היה לרפא בבית החולים. מאחר שסבלתי מאותן המחלות במשך שנים ארוכות, נראיתי תמיד עצובה. רק כשהתחלתי לתרגל פאלון גונג שב החיוך ועלה על שפתיי.
פעלתי על פי תורתו של מאסטר לי הונג ג’י, מייסד שיטת הפאלון גונג, כדי להיות אדם טוב יותר. משפחתי תמכה בי, וגם היא הפיקה תועלת מהתרגול שלי.
המאסטר אומר:
"כיוון שאתה מתרגל את הפא האמיתי, התרגול שלך יועיל לאחרים." (“ג'ואן פאלון}“)
לכן כלל לא הבנתי מדוע בעלי רוצה לשכור מישהי שעומדת לטעון שאני “אשמה”. הסכמתי שישכרו אותה רק כדי להימנע מעימותים עם משפחתי.
להבהיר את האמת לעורכת הדין שלי
כששאלתי שוב את עורכת הדין אם היא יכולה להגן עלי ולהוכיח את חפותי, היא אמרה שהיא אינה יכולה לעשות זאת.
“אבל לא ביצעתי כל פשע”, השבתי. “תרגול פאלון גונג אינו מפר אף חוק. להיות אדם טוב אינו עבירה. משפחתי שוכרת את שירותייך כדי להגן עלי. האם זאת לא בדיחה לשלם למישהו כדי שהוא יגיד שאני אשמה?”
המשכתי וסיפרתי לה כיצד נאסרתי.
המשטרה הגיעה אלי ושאלה אותי אם הגשתי תביעה נגד ג'יאנג דזה-מין, ראש המפלגה הקומוניסטית הסינית לשעבר, בגין רדיפת הפאלון גונג. השבתי להם בחיוב. הם ערכו חיפוש בביתי ומצאו כמה ספרים וחומרי הסברה הקשורים בפאלון גונג. נעצרתי ונכלאתי.
אמרתי לעורכת הדין: “החוקה מעניקה לכל אזרח את הזכות להגיש תלונה. מימשתי את זכותי ואין זו הפרה של החוק”.
עורכת הדין אמרה שאסור לתרגל פאלון גונג בסין. השבתי לה :”את עורכת דין. את יכולה לבדוק אם יש איזה שהוא חוק בסין האומר שתרגול פאלון גונג אינו חוקי. זה ג’יאנג דזה-מין שניצל את כוחו כדי לרדוף את הפאלון גונג. דבריו אינם החוק! זה לא חוקי לרדוף את הפאלון גונג. אז הגשתי נגדו תלונה בגין הרדיפה שהוא ניהל נגד מתרגלי הפאלון גונג”.
עורכת הדין הבינה את מצבי אבל אמרה שהיא חסרת אונים.
אמרתי לה שעורכי דין רבים בסין הגנו על חפותם של מתרגלי פאלון גונג. הם בנו את הטיעון שלהם על סמך הבסיס החוקי של תרגול פאלון גונג, ועל הפעולות הבלתי חוקיות של המשטרה, כמו פשיטה על בתים ועריכת חיפוש מבלי להציג תעודה מזהה או צו חיפוש.
הצעתי לה ללמוד יותר על הפאלון גונג, מהי השיטה, ומדוע כל כך הרבה אנשים מתמידים באמונתם גם אחרי שהם סובלים ממעצרים ועינויים. אמרתי לה גם לצפות בסרטון על תרמית “ההצתה העצמית” בכיכר טיאננמן, שנעשתה במטרה המפורשת להסית לשנאה נגד הפאלון גונג.
היא אמרה שהיא תתעמק בנושא.
חשבתי ששכירת עורכת הדין הייתה הזדמנות מצויינת להבהיר לה את האמת.
בבית המעצר
עורכת הדין ביקרה אותי בבית המעצר לעתים קרובות. היא אמרה לי שאני שונה מלקוחות אחרים שהיא הגנה עליהם בעבר. שאני תמיד נעימה בפגישות שלנו. אנשים בכלא היו בדרך כלל אומללים ללא החופש שלהם, והם דאגו למשפחה שלהם ולתיק שלהם.
כשסיפרתי לעצירים אחרים שאני חפה מפשע, הם היו שואלים אותי לעתים קרובות למה אני שם. זה סיפק לי הזדמנות לספר להם על הפאלון דאפא וכיצד המשטרה מפרה את החוק.
בהתחלה כשנשלחתי לבית המעצר, הצפיפות הייתה כה רבה עד שבקושי יכולתי לנשום. במקלחות היו רק מים קרים. בחורף הגוף נעשה חסר תחושה והידיים היו קופאות ומתנפחות בשעה שכיבסנו את הבגדים. סבלנו מחוסר תזונה, ובשעת הארוחות קיבלנו רק חצי קערה של מרק מימי.
אחר כך העבירו אותי לתא אחר עם אסירות אלימות למדי. לעיתים קרובות הן היו מתווכחות ורבות זו עם זו. אפילו מפקד בית המעצר העמיד פנים שהוא אינו יודע על המתרחש.
אבל אני לא פחדתי. מאסטר לימד אותנו להיות אדיבים וסובלניים ולעזור לאחרים.
בהשפעתי, הסביבה החלה להשתפר אט אט ורק אסירות מעטות המשיכו לנהוג באלימות. לעתים קרובות הן שמעו אותי שרה שירי דאפא. אחת העצירות שאלה אותי: “השירים האלה נשמעים ממש טוב. יש אנשים מוכשרים בפאלון גונג, שיוצרים שירים יפים כל כך”.
הם ראו שאני תמיד אופטימית. אחת מהן הבינה למה יש לי את הדאפא בלב. היא התחילה לחזור בכנות על המשפטים “פאלון דאפא הוא טוב”, “אמת חמלה סובלנות זה טוב”.
היא אמרה לי שהיא חוזרת על המילים האלה כשהיא עצובה. היא אמרה לי בשקט שהיא תתחיל לתרגל פאלון גונג אחרי שהיא תשתחרר.
גם עורכת הדין שאלה אותי איך אני עדיין יכולה לשמור על מצב רוח טוב בסביבה איומה כזאת. אמרתי לה שהמאסטר והדאפא נמצאים בלבי, ושכוחו האדיר של הדאפא גרם לי להיות חסרת פחד.
המאסטר אומר:
“המואר הגדול אינו פוחד מסבל
רצונו מחושל מוצק כיהלום
ללא החזקה לחיים או למוות
הולך בדרך תיקון הפא בגלוי ובאצילות.”
(“הונג יין II“, (“מחשבות נכונות ופעולות נכונות”)
לעתים קרובות חשתי זרם חם זורם מראשי כלפי מטה. הייתי אסירת תודה בלבי מאחר שידעתי שהמאסטר נמצא לצדי.
אני חפה מפשע
כשהתקרב המועד של ראש השנה הסינית, עורכת הדין באה לבקר אותי ואמרה: “אם תכתבי הצהרה שבה את מבטיחה להפסיק לתרגל פאלון גונג תוכלי לצאת הביתה לחג”.
“זה רק מוכיח, שהם יודעים שאני חפה מפשע”. השבתי לה. “אם באמת הייתי מבצעת פשע, את חושבת שהם היו מרשים לי לצאת הביתה אחרי כתיבת הצהרה כזו? יש כאן בכלא רוצחים נוכלים וסוחרי סמים. האם הם יכולים לכתוב הצהרת הבטחה ואז ירשו להם לצאת הביתה? זה רק מוכיח שתרגול פאלון גונג הוא אכן חוקי. יש לאפשר לי לצאת הביתה בלי כל צורך לכתוב כל הצהרה מכל סוג שהוא”.
עורכת הדין לא השיבה.
המשטרה טענה שהיא מצאה ברשותי 300 חוברות על הפאלון גונג. ידעתי שאין זה נכון ואמרתי להם שאני אודה בכך רק אם ימצאו עליהן את טביעות האצבעות שלי. הם מעולם לא העלו את הנושא שוב.
הצטערתי על עורכת הדין, כיוון שללא ספק הפעילו עליה לחץ עצום כדי שלא תגן עלי בבית המשפט.
היא אמרה לי לא להזכיר את התביעה שלי נגד ג’יאנג דזה-מין במהלך המשפט. שאלתי אותה “למה לא? הרי זאת האמת. נעצרתי ונכלאתי בגלל שהגשתי תביעה נגד ג’יאנג דזה-מין. אני חייבת להזכיר זאת וזה חייב להופיע גם בכתב האישום שלי בבית המשפט. הם חייבים להוכיח היכן בדיוק הפרתי את החוק”.
עוד נימוק של עורכת הדין היה שאם אטען שאני “לא מודה באשמה” אני עלולה להישפט לשלוש וחצי שנים ולעומת זאת, אם אטען שאני “מודה באשמה” אשפט רק לשנתיים.
אמרתי לה בשלווה: “כבר מזמן הייתי מתה אם לא הייתי מתרגלת פאלון גונג. אני אסירת תודה כל כך למאסטר שלי. איך אני יכולה להכיר בטענה שזהו פשע לתרגל פאלון דאפא?” המילים נגעו ללבה והיא אמרה: “אם הייתי השופט הייתי מזכה אותך. אבל המילים שלי אינן נחשבות”.
“תודה” השבתי לה. “זה נפלא שאת חושבת כך. את תתברכי. אני באמת שמחה בשבילך”.
המצב משתנה
השיחה הזו הייתה השיחה החשובה ביותר שלי עם עורכת הדין. בתחילה היא ציפתה שאלך בדרך שהיא מציעה וכשסירבתי היא התרגזה. הייתי רגועה ושלווה כשדיברתי איתה, וגרמתי לה להרגיש את האדיבות של מתרגלי הדאפא.
כשאנחנו רגועים ודעתנו אינה מוסחת אנחנו מצליחים להיטמע בתכונת היקום.
התכוננתי להגן על עצמי בבית המשפט. ידעתי שאני חייבת לספר להם על הפאלון גונג כי תרגלתי כבר יותר מ-20 שנה ואיש בבית המשפט לא היה כשיר ממני לדבר על הנושא.
חשבתי כיצד להציג את טיעוניי כך שאנשים יבינו טוב יותר וידעו שדאפא הוא טוב. הפעם הבנתי שאי אפשר לאסור אותי עוד. הייתי נחושה שלא להרשות עוד, לא לאנשים בעולם הזה, ולא לכוחות הישנים בממדים אחרים להמשיך לרדוף אותי. המאסטר הוא המחליט לגביי, לא הם. לצורה הזו של רדיפה, למעצר שלי, לא הייתה כבר כל השפעה עליי.
בסופו של דבר לא היה משפט ואני זוכיתי.
[הערת המערכת: ההשקפות המובעות במאמר מייצגות את דעת הכותב בלבד, והן באחריותו. על הקוראים לאמוד בעצמם את התוכן]