(Minghui.org) כש"יום האם" התקרב, התרגשתי מאוד למראה זרי הפרחים הנהדרים שנראו ברחובות ניו יורק: ציפורנים, ורדים, וגיפסופילה. לבי התמלא בדמותה הנהדרת של אמי, גב׳ דונג באו-שין. השתוקקתי להעניק לה זר, אבל היא לא איתנו – היא הרחק, הרחק בשמים.

ברחבי העולם חוגגים את "יום האם", אך עבורי זה הפך ליום של חלל ריק ושל אבל. אמי הלכה לעולמה ב-2004. היא איבדה את חייה ברדיפה נגד הפאלון דאפא – שיטה רוחנית המבוססת על העקרונות של אמת, חמלה וסובלנות. השיטה אסורה בסין מאז 1999.

השנה זה יום האם ה-17 מאז שאיבדתי את אמי. אמרתי לה בלבי: “אמא אל תדאגי. אני נמצאת בצד השני של האוקיאנוס השקט, בעולם החופשי. אני יכולה לתרגל פאלון דאפא בחופשיות, מבלי לפחד שיעצרו אותי. אני ממשיכה את המשימה שלך ומאפשרת לאנשים רבים יותר לדעת על היופי של הדאפא ועל הרדיפה נגדו”.

חרטה וצער

כשאמי הלכה לעולמה נאלצתי להתגורר מחוץ לבית כדי שלא להיעצר בעצמי על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק”ס) בשל חלוקת חומרי הסברה בנוגע לפאלון דאפא. המשטר ניהל מעקב אחר הטלפונים של קרובי משפחתי, אז לא יכולתי להתקשר לאמי ולכן גם לא ידעתי דבר על מצבה. חשתי חרטה על שלא הצלחתי לדבר איתה בסוף ימיה.

ביום הראשון שחזרתי לביתי בדא-ליאן (שבפרובינציית ליאו-נינג) לאחר נדודיי, הייתי הרוסה כששמעתי שאמי הלכה לעולמה חודשים אחדים קודם לכן.

אחותי הגדולה אמרה לי: “אמא נפטרה כבר לפני כמה חודשים. הסתתרת ולא הצלחנו ליצור איתך קשר. אחרי כן, אבא פחד שתהיי עצובה מדי ולכן לא רצה לספר לך על כך”.

היא ניסתה לנחם אותי והוסיפה ואמרה: “אמא נראתה שלווה כשהיא הלכה לעולמה”. אבל דמעותיי לא חדלו לזלוג.

ברכות מפאלון דאפא

אמי החלה לתרגל במאי 1999. היא סבלה מעשרות סוגים של מחלות, כולל סוכרת, מחלת לב, דלקת פרקים ונוירפתיה פריפרית. הסבל הגופני הפך אותה לרגישה ולרגזנית, מה שהקשה על היחסים שלנו.

בניסיון לרפא את הכאב שלה, היא למדה כעשר שיטות צ׳יגונג, אך אף לא אחת מהן הקלה על מצבה. הסוכרת שלה החריפה, וגרמה לה כמעט לנכות. חייה היו אומללים – עד שהיא פגשה בדאפא.

היא הוקירה את ההזדמנות חסרת התקדים הזו לטפח על פי הפאלון דאפא. היא עשתה את תרגילי הדאפא וקראה בכנות את הספר “ג׳ואן פאלון”, הספר העיקרי של הפאלון דאפא, מדי יום.היא דרשה מעצמה לנהוג בקפידה בהתאם לעקרונות אמת-חמלה-סובלנות כדי לשפר את אופיה.

בעידודנו הנמרץ, אמי עברה בדיקה רפואית מקיפה בבית החולים שלושה שבועות לאחר שהחלה לתרגל. באורח פלא, הסוכרת שלה נעלמה וגם מחלת הלב שלה הייתה פחות חמורה.

לאחר שהחלה לתרגל פאלון דאפא, היא הפסיקה להתרגז מכל דבר. היא הפסיקה לגעור באנשים או לזרוק דברים כדי לשחרר לחץ. היא נהייתה עדינה, מתחשבת ועליזה. האושר המשפחתי שאבד לנו שב לשרור בביתנו.

אבי שמח מאוד על השינויים שחלו בה. אמנם הוא היה סובלני כלפי אמי כשהייתה חולה, אבל היה מדוכא מאוד בשנים האלה.

ואילו באשר לי ולאחותי, אמי הפסיקה להיות האישה “העריצה” שהיכרנו, זו שתמיד ניסינו לברוח ממנה בילדותנו. להפתעתנו היא הפכה לאם אמיתית.

אולם הזמנים המאושרים תמיד קצרים כל כך. אחרי שהמק”ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) פתחה ברדיפה נגד מתרגלי הפאלון דאפא ב-20 ביולי 1999, משפחות רבות של מתרגלים התפרקו ונהרסו. איבדנו את האושר שזכינו בו. משפחתי נקרעה לגזרים ונהרסה על ידי הרדיפה.

רדיפה במחנה העבודה בכפייה

ב-2001 אני ואחותי הפקנו והפצנו חומרי הסברה על דאפא בעיר דא-ליאן. שתינו נעצרנו יחד עם אמנו. אמנו נלקחה למחנה העבודה בכפייה וו-ג'יאָה-בָּאו, שם היא נאלצה לעבור שטיפות מוח מאחר שלא ויתרה על אמונתה בפאלון דאפא.

במהלך שטיפות המוח, היא הייתה נתונה לשיטות עינויים שונות, שפגעו בבריאותה.

מניעת שינה

אחת משיטות העינויים הנפוצות היא מניעת שינה. אמי הייתה תחת פיקוח מתמיד של שתי אסירות שלא הניחו לה לישון או אפילו לעצום עיניים. ברגע שהיא הייתה עוצמת אותן, הן היו דוקרות אותה בקיסמי שיניים.

עינויים גופניים

אמי עברה עינויים פיזיים במשך שעות ארוכות מדי יום. באחת השיטות המכונה "להטיס מטוס" השומרים דחפו את ראשה כלפי מטה, ומשכו את שתי ידיה מאחורי גבה והצמידו אותה כנגד הקיר. הם גידפו אותה והיכו אותה כאשר התנוחה שלה לא הייתה לרוחם.

"להטיס מטוס"

כמה אנשי צוות במרכז לשטיפת מוח גם דקרו את צלעותיה של אמי והיכו אותה בידיה ובכפות רגליה. הם גם עינו אותה על ידי דגדוג כף רגלה באצבעותיהם, בחוט ברזל או במברשת.

בשל העינויים אימי רזתה מאוד ונחלשה.

הרעלה באמצעות אוכל

למרות כל אמצעי העינויים אמי נותרה איתנה באמונתה. היא סירבה להשמיץ את הדאפא ואת מאסטר לי, מייסד הדאפא. במהלך פסטיבל חג הפנסים (היום האחרון בחגי ראש השנה הסינית). השומרים נתנו לה עוף, כביכול לכבוד החג. אבל אחרי שהיא אכלה מהעוף היא סבלה מהקאות קשות, מקשיי נשימה מהתרחבות האישונים, ולבסוף התעלפה. היא הובהלה לבית החולים לשטיפת קיבה, אך חייה היו עדיין בסכנה.

כשהיא הייתה על סף מוות, מחנה העבודה הודיע לאבי על מצבה. המחנה שיחרר אותה מטעמים רפואיים לאחר שאבי שילם ערבות.

עוד סבל

אמי תרגלה פאלון דאפא בבית והחלימה במהירות. היא נסעה לבייג׳ינג עם מתרגלים מקומיים כדי לעתור למען הזכות לתרגל פאלון דאפא. בכיכר טיאן-אן-מן אמי החזיקה כרזה גבוה מעל ראשה וצעקה בקול רם לתיירים שהגיעו מכל העולם :”פאלון דאפא הוא טוב”.

היא ומתרגלים נוספים נעצרו בכיכר טיאננמן באותו היום. היא סירבה לתת למשטרה את כתובתה ופתחה בשביתת רעב כדי למחות על המעצר הבלתי חוקי. בשל מצבה הפיזי היא שוחררה עוד באותו הערב.

אחרי כן, אני ואחותי נעצרנו שוב ושוב על אמונתנו. כשריצינו עונש של שנתיים במחנה העבודה מא-סאן-ג'יאה הידוע לשמצה, אמי דאגה לשלומנו והמתח הנפשי גרם להתדרדרות בריאותה.

באותו זמן המשטרה המקומית נהגה להטריד אותה בתכיפות, ובסופו של דבר היא נאלצה לעזוב את ביתה כדי להסתתר מהמשטרה. הסבל שעברה במהלך עקירתה הקשה על החלמתה.

בתום תקופת המאסר שלנו, אמי באה לאסוף אותנו מהכלא בלב מלא תקווה. אבל את פניה קידמה הבשורה המרה שלא משחררים אותנו. המעצר שלי הוארך בארבעה חודשים ומעצרה של אחותי הוארך בשישה חודשים. זו הייתה מכה קשה עבור אמי, והיא גרמה לבריאותה להתדרדר עוד יותר.

כשאחותי השתחררה סוף-סוף, אמי כבר הייתה מרותקת למיטה. באותה תקופה השתחררתי מהכלא, אבל המשטרה המקומית נהגה להטריד אותי לעתים קרובות בבית. לא הייתה לי ברירה אלא לעזוב את אמי ולהסתתר כדי להימנע מההטרדות. הפרידה גרמה לאמי צער רב וגרמה לה התדרדרות חריפה.

כשאמי נפטרה, הייתי רחוקה ולא ידעתי שהאדם הכי קרוב אליי הלך לעולמו ועזב אותי לנצח.

המשאלה שלי

כמו אמי, אמהות טובות-לב רבות מתו בשל אמונתן בדאפא.

החלום שלי הוא להסיר את האבק מהמצבה של אמי ולערוך אזכרה עם זר ציפורנים בפסטיבל צ׳ינג-מינג (יום הזיכרון הסיני). אבל כל זה חלום בלבד כל עוד הרדיפה ממשיכה בסין.

ביום האם הזה אני מאחלת לאמי להיות מאושרת לנצח בגן עדן. הלוואי שכל ילדי העולם ייהנו מאהבת אם, והלוואי שכל אם תחגוג את היום הנפלא הזה עם בני משפחתה!

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי]