(Minghui.org) במארס שעבר קרתה לי תאונה כשמיהרתי להתכונן ללכת למסעדה של אחי לחלק עלוני דאפא. נפלתי קרוב לפתח חדר האמבטיה, וכשקמתי ראיתי שידי הימנית תלויה בזווית מוזרה. פרק כף ידי נשבר.

מתייחסת לפציעה שלי כאל מצוקה

אני מתרגלת ותיקה ותרגלתי פאלון דאפא מאז 1998. נזכרתי במשהו שמאסטר לי אמר:

"אם הוא משתמש היטב ביכולת העל-טבעית הזאת, הוא יכול למחוץ חתיכת אבן לאבקה באגרוף ידו." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שישית")

אז החזקתי את ידי הימנית ביד שמאל וסובבתי את פרק כף היד והחזרתי את היד למקום. התפללתי לעזרה מהמאסטר וחזרתי בראשי שוב ושוב: "פאלון דאפא הוא טוב. אמת-חמלה-סובלנות זה טוב. אני שוללת לחלוטין את הרדיפה של הכוחות הישנים".

לאחר מכן ניסיתי להכין חוברות דאפא, אך גיליתי שפרק כף היד שלי לא יציב. הרגעתי את עצמי וחשבתי על ציטוט נוסף מדברי המאסטר:

"העניין של טיפוח-תרגול אינו משחק ילדים והוא גם אינו טכניקה של אנשים רגילים – הוא עניין רציני מאוד. הרצון שלך לטפח או היכולת שלך לעשות זאת תלויים לחלוטין באיך תשפר את השין-שינג שלך." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שנייה)

הצטערתי שלא חשבתי על המאסטר ברגע הקריטי. למרבה המזל הגיעו אחותי ובתה לעזור לי עם החוברות.

התבוננות פנימה

התבוננתי פנימה וגיליתי הרבה החזקות. הייתי מרוצה מעצמי, ונעשיתי תלותית מדי באחרים. גם אהבתי להתפאר והייתה לי החזקה לרווח אישי ולרגשנות. חשבתי שטיפחתי טוב יותר מאחרים כי הכנתי וחילקתי יותר חוברות. עכשיו, הבנתי שלספר לאנשים את האמת על פאלון דאפא זה רק חלק מהתפקיד שלנו. אדם אינו מטפח אם הוא לא משפר את השין-שינג שלו.

המאסטר אמר:

"כל תהליך הטיפוח-תרגול של אדם הוא התהליך התמידי של ויתור על ההחזקות האנושיות." ("ג'ואן פאלון", הרצאה ראשונה)

הרגשתי רע שעדיין יש לי כל כך הרבה החזקות לאחר שטיפחתי במשך כל כך הרבה שנים.

משפרת את השין-שינג שלי

כשהבאתי את החוברות לביתו של אחי, ראיתי שידי הימנית נפוחה מאוד. בכל זאת יצאתי החוצה וחילקתי את החוברות לאנשים ושמתי גם על חלונות המכוניות.

היות שלא יכולתי להחזיק מקלות אכילה בידי הימנית, אחי ואחרים דחקו בי ללכת לראות רופא; אך אמרתי להם שאני בסדר, אני מתרגלת, והמאסטר יעזור לי.

כשחזרתי הביתה, בני גם רצה שאלך לרופא. אמרתי לו שאהיה בסדר.

הכפלתי את זמן לימוד הפא שלי, שלחתי מחשבות נכונות כל שעה, תרגלתי את התרגילים פעמיים ביום, והסתכלתי פנימה כל הזמן.

ידי הימנית עדיין לא תפקדה כרגיל, אך הרגשתי שזו אשליה ולא הכרתי בה. דחיתי לחלוטין את ההפרעה הזאת והתפללתי לעזרה מהמאסטר.

הייתי צריכה להכין עוד חוברות דאפא, אז פשוט עשיתי כרגיל את מה שהייתי צריכה לעשות. שניים ממרכזי הפקת חומרי המידע שלנו הפסיקו לתפקד, ותכננתי להביא חוברות דאפא וחומרים אחרים ללימוד הפא הקבוצתי שלנו.

אך ידי הימנית עדיין כאבה ולא יכולתי לרכב על האופניים. לא הייתה תחבורה ציבורית אז החלטתי ללכת ברגל. לקח לי זמן רב אך המתרגלים שמחו לראות אותי ולקבל את החומרים. שמחתי שנפטרתי מההחזקות שלי לנוחות במשך התהליך הזה.

כשהמשכתי בפעילויות היומיות שלי כאילו כלום לא קרה, המאסטר ריפא את פרק כף ידי.

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי]