(Minghui.org) אני מתרגלת פאלון דאפא מסין. בשנים האחרונות כמה חוויות שעברתי נתנו לי סיבה לסקור בכובד ראשאת מצב הטיפוח שלי. רק לאחר שחשבתי עליהן שוב, הבנתי שמחשבות לא נכונות שלי הובילו להפרעה דמונית ולמצוקות נוספות בנתיב הטיפוח שלי.

יום אחד כשיצאתי ממכוניתי נפלתי לפתע על ברכיי ומיד חשתי כאב רב. מיד, המחשבה הראשונה שלי הייתה שאני בסדר. קמתי ועמדתי זמן מה, והלכתי באופן נורמלי. אך בימים הבאים ברכיי כאבו למדיי ובקושי הצלחתי לעשות את מדיטציית הישיבה. ההליכה הפכה מכאיבה מאוד גם כן. אך כשהסתכלתי פנימה לנסות להבין מה עלולה הייתה להיות הסיבה למצוקה הזאת, לא הצלחתי למצוא משהו. חשבתי שאולי לא עשיתי כהלכה את שלושת הדברים.

סיפרתי למתרגלים בקבוצת לימוד הפא שלנו שהכאב בברכיי נמשך כמעט חודשיים. מתרגלת שאלת אותי: "אמרת או עשית משהו שלא היית צריכה לעשות?" חשבתי לרגע ופתאום נזכרתי שבזמן לימוד הפא הקבוצתי, כולנו ישבנו עם רגליים מצולבות. לאחר 30 דקות, כולם שיחררו את רגליהם כשחשו בכאב. אך אני יכולתי להמשיך לשבת עם רגליים מצולבות מבלי לחוש שום כאב. ומחשבה עברה במוחי: "תראו! כולכם חשים כאב, אבל אני לא". איזו החזקה להתפארות! מיד לאחר שהבנתי זאת גיליתי שהכאב נעלם כשעשיתי את מדיטציית הישיבה, והצלחתי גם ללכת באופן רגיל.

אני רופאה, ובקליניקה שלי אני פוגשת חולים המתלוננים על סחרחורת. יום אחד, בהיסח דעת עברה בי מחשבה: "תראו! כולכם מרגישים סחרחורות אבל אני מרגישה טוב". למחרת חשתי במפתיע סחרור והתעלפתי. לא יכולתי אפילו לפתוח את עיניי והקאתי שוב ושוב. בפעם הראשונה מזה 19 שנה של טיפוח נאלצתי לקחת יום מחלה! למחרת היום קלטתי שזו הייתה המחשבה השגויה שלי שהביאה להפרעה דמונית כזאת. חשבתי שהכתמתי את המוניטין של הדאפא והרגשתי חרטה עמוקה. בדמעות הודיתי בטעותי בפני תמונתו של המאסטר. ברגע שעשיתי זאת הסחרחורת שלי הוקלה.

פעם כשהבהרתי את האמת, אמרתי לאחרים שהמטופלים הגישו תלונות נגד רופאים רבים בבית החולים שלנו. הייתי הרופאה היחידה שלא קיבלה אף תלונה. כתוצאה מהמחשבה הבלתי הולמת הזאת קבלתי גם לאחרונה תלונה ממטופל. הקונפליקט החל להיפתר מעצמו ברגע שזיהיתי את ההחזקה שלי להתפארות.

בגלל ההחזקות שלי נעצרתי ונאסרתי על תרגול פאלון דאפא ב-2015. שוחררתי ממעצר וחזרתי הביתה מבלי לכתוב אף הודאה או הצהרה המגנה את הפאלון דאפא. בבית, בשעה שהעתקתי את הפא, חשבתי: "תראו! אני שוחררתי ללא אף הודאה כשהייתי כלואה!" שוב ההחזקה להתפארות הופיעה. כתוצאה מכך, שישה או שבעה אנשים באו לפתע לביתי, נקשו בחוזקה על הדלת ואמרו: "האם היא עדיין בעבודה?" הזעתי מפחד. ברגע שהבנתי את מנטליות ההתפארות שלי, ישבתי מיד ושלחתי מחשבות נכונות. הם דפקו על הדלת במשך כעשר דקות לפני שעזבו את ביתי.

לאחר שהם עזבו חשבתי: "אף שתרגלתי טיפוח במשך שנים רבות כל כך, איך לא זיהיתי את החזקת ההתפארות שלי? במקום זאת, אני עדיין גאוותנית ועקרונות הפא אינם ברורים לי. במשך כמעט שני עשורים צעדנו על הנתיב הזה עם עליות ומורדות ומאסטר לי עשה הכול עבורנו. ללא הגנתו של המאסטר ושיתוף הפעולה של מתרגלי דאפא הפועלים יחד בפא, מה באמת נוכל לעשות בעצמנו? על מה אני מתפארת?!"

הלקחים האלה מכאיבים. הסיבה שכתבתי את המאמר הזה היום היא שאני מקווה שמתרגלים עמיתים יוכלו להתייחס להתנסות שלי כאזהרה ויימנעו מעיכובים בטיפוח-תרגול שלהם. אני מקווה שנצליח להתייחס אל הפא כאל המאסטר שלנו כך שנוכל להימנע מהפרעות הנובעות מהמחשבות שלנו עצמנו ונלך ביציבות על הנתיב שסודר על ידי המאסטר.

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי]