(Minghui.org) באזור כפרי בסין הייתה אשה בשם יוּן. היא הייתה נכה ונזקקה למקל הליכה. היא לא הלכה מעולם לבית ספר ולא ידעה קרוא וכתוב. בחברה של ימינו עם המוסריות המתדרדרת, לעתים קרובות היא הוותה מטרה לבריונות והצקות. היא התוודעה לפאלון דאפא במקרה, ולאחר שהחלה לתרגל היא חוותה את הנסים של הדאפא.מתרגלים עמיתים התייחסו אליה בטוב לב ולימדו אותה לקרוא. בהדרגה יוּן הצליחה לקרוא בעצמה את "ג'ואן פאלון" (הספר הראשי של פאלון דאפא). היא גם החלה ללמוד בעל-פה את "הונג יין" (ספר השירים של מאסטר לי).
כשהמפלגה הקומוניסטית הסינית פתחה בקמפיין כלל ארצי נגד הפאלון דאפא ביולי 1999, יוּן ומתרגלים עמיתים הלכו לבייג'ינג לעתור למען הדאפא אך נעצרו על ידי המשטרה. השוטרים הכו את יון באכזריות. היא כוסתה כולה בדם, אך היא נשאה את העינויים וסירבה לוותר על אמונתה.
כשחזרה לביתה היא המשיכה להעלות מודעות לרדיפה באמצעות תליית פוסטרים וחלוקת חומרי מידע. מאז, היא נעצרה ועונתה פעמים רבות אך אף פעם לא נכנעה. כמה בכירי מפלגה מהכפר שרומו על ידי התעמולה של המק"ס התרעמו עליה, אך הם ראו שהיא קשוחה מכדי להישבר.
פעם יצאה יון כהרגלה להבהיר את האמת ונעצרה. בכירי הכפר הורו לשוטרים להכותה למוות. השוטרים כיתרו אותה בהחזיקם אלות גדולות, עבות יותר מפרקי ידיה, והכו אותה. האשה הקטנטנה הוכתה מיד לקרקע ולא יכלה לזוז. בשעה שגססה היא חשבה לעצמה: "ייתכן שהפעם לא אצליח לשרוד את זה..."ואז הייתה לה מחשבה אחרת: "הדאפא שווה את זה. כאדם נכה, התמזל מזלי כל כך לקבל את הדאפא".
השוטרים התעייפו לאחר שהכו אותה בפראות. כשראו שהיא עומדת למות הם הפסיקו לזמן מה. ואז, שוטר אמר לה ברשעות: "אני מיידע אותך שיש פקודה 'מלמעלה' להכות אותך עד מוות. בצאת נשימתך האחרונה ניקח אותך מיד למשרפה/לקרמטוריום".
כששמעה זאת, היא הבינה שהיא עומדת למות במהרה. היא חשבה על בתה (שגם היא מתרגלת פאלון דאפא) ועל מתרגלים עמיתים רבים מהכפר שהיו כה טובים אליה. לפתע היא שינתה את מחשבתה: "אינני יכולה למות. הדאפא כל כך טוב. עליי לחלק חומרי מידע, ועליי לאפשר לעוד אנשים לדעת שהדאפא הוא טוב". היא רק סיימה לחשוב על זה, וגילתה שהיא יכולה לזוז ויש לה הכוח לקום. היא נעמדה!
כשהשוטרים ראו שהיא קמה, הם הפכו משוגעים אפילו יותר והכו אותה בכל כוחם. אפילו האלה הגדולה העבה נשברה. יון לא חשה שום כאב. ככל שהכו אותה יותר, כך היא הרגישה נוח יותר. השוטרים היו מבוהלים עד מוות. הם כינו אותה "היא טיֶה-גוּאָיי לִי (אחד משמונת בני האלמוות מהפולקלור הסיני)!" הם שיחררו אותה ואנשים החלו לקרוא לה " טיֶה-גוּאָיי לִי החיה לנצח".
כל פעם שאני חושבת על הסיפור הזה אני מתרשמת עמוקות מגודל החסד של המאסטר ומהנסים של הדאפא. התרגשתי מאוד גם מהמחשבות הנכונות של יון.
בהשראת הסיפור, הגעתי להבנה. במהלך תקופת תיקון הפא, כשאנחנו מטפחים בשעה שאנחנו שוללים את הרדיפה, זה לא מספיק רק לחשוב שאנחנו מטפחים כאשר אנחנו נרדפים על ידי הכוחות הרעים.
יון תמיד הסתכלה על עצמה כעל מטפחת אמיתית והיא עברה כמה מבחנים קשים. כשהכוחות הישנים ניסו לקחת את גופה הפיזי, הם לא חשבו שהיא תצליח לעבור את המבחן עד שהיו לה המחשבות: "אינני יכולה למות. הדאפא כל כך טוב, עליי להפיץ את המידע הזה על הפאלון דאפא, ועליי לאפשר לעוד אנשים לדעת שהדאפא הוא טוב". היא מיד קבלה כוח. קרה נס. מדוע?
אם המשימה של תלמידי דאפא היא לסייע למאסטר בתיקון הפא ובהצלת כל הישויות החיות, אז המשמעות של המשימה שלנו גדולה הרבה יותר מאשר השלמות של הטיפוח האישי.
יון נשאה הרבה סבל. אך הסבל שלה עדיין התבסס על הטיפוח האישי שלה, שמטרתו הייתה לבסס ולהשלים את עצמה. תכנונים למען טיפוח אישי זה מה שהכוחות הישנים עושים, והם השתמשו בתהליך של "לחשל ישויות מוארות" (באמצעות מצוקות) כדי לבסס ישויות מוארות רבות בהיסטוריה (כולל בודהא שאקימוני וישוע).
הכוחות הישנים ייחסו חשיבות גדולה ביותר לטיפוח האישי של תלמידי הדאפא, ורצו שתלמידי דאפא ילכו ב"נתיב לשלמות דרך סבל מצוקות". לכן, אם עדיין נטפח לפי העיקרון הזה במשך תקופת תיקון הפא, אז הלכנו מבלי משים בנתיב שסידרו הכוחות הישנים – ולא הצלחנו לדחות את הכוחות הישנים בכללותם.
כאשר יון הבינה מאוחר יותר שאין עליה למות, ושהיא עדיין צריכה להציל יותר ישויות חיות, המחשבה הזאת התבססה על "לסייע למאסטר שלך בתיקון הפא ולהציל ישויות חיות" והייתה בהתאם לדרישת המאסטר בטיפוח שלנו בתקופת תיקון הפא.
במשך עשרים ומשהו השנים האחרונות של התנגדות לרדיפה, נתקלנו בצורות מרובות של רדיפה מהכוחות הישנים הרעים, המחלחלות ומתפשטות לכל מקום. מתרגלים עמיתים רבים, כולל אני, מעדנו. אנחנו באמת צריכים להרהר בצורת החשיבה שלנו עכשיו. יש עדיין הרבה מתרגלים עמיתים שמרגישים "חסרי אונים" או "חסרי תקווה" לגבי הרדיפה, אינם יודעים איך לשלול לחלוטין את הכוחות הישנים. אולי המושג של טיפוח אישי חוסם אותם.
זו רק הבנתי בזמן הנוכחי, אנא הצביעו באדיבות על ההחסרות.
[הערת המערכת: ההשקפות המובעות במאמר מייצגות את דעת הכותב בלבד, והן באחריותו. על הקוראים לאמוד בעצמם את התוכן]
[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.]