(Minghui.org) הקיסרים יאו, שוּן ויוּ חיו לפני אלפי שנים בסין העתיקה. הם מלכו בזה אחר זה, והיו ידועים במוסריותם הרבה. באגדות של תרבות סין המסורתית, מוסריותו הגדולה של הקיסר שוּן הייתה נאמנותו לכיבוד הוריו. סופר כי נאמנותו הייתה ללא עוררין וגרמה להתפעלות השמים. שמו המקורי של שוּן היה יאו צ'ונג-חואה ("יאו" זה הוא שם משפחה השונה מזה של הקיסר יאו). אביו העיוור היה עיקש ולא הגיוני והתייחס אליו רע לעתים קרובות. אמו, ווּ דֶנג, הייתה אשה טובת לב ודאגה לבנה, אך היא מתה כששון היה צעיר מאוד. אביו נישא מחדש לאשה חסרת מוסריות וחסרת טוב לב. היא ילדה לאביו של שון בן בשם שיאנג, ובת בשם ג'י.

החיים המשיכו ושיאנג אחיו למחצה של שון היה הבן המועדף על אביו ואמו, והשלושה התעללו והתנכלו לשון. הם התייחסו אליו כאל לא שייך, כאל עצם בגרון, ופעמים אף ייחלו למותו.

חייו של שון בבית היו מלאי מצוקות וקשיים והוא נאלץ לעשות את כל העבודה הקשה בשעה שקיבל את המזון והביגוד הגרועים ביותר. אך הוא תמיד שמר על צייתנות להורים, והתנהג בכבוד להוריו ובאחריות לאחיו הקטנים. הוא השתדל לעשות את המיטב כדי לשמור על חיי משפחה מאושרים.

בכל פעם שהוריו של שון התנכלו לו, מחשבתו הראשונה הייתה לבדוק את עצמו: "בוודאי עשיתי משהו מוטעה שגרם להם לכעוס ולהתנהג אליי כך". הוא חשב על דבריו ומעשיו כדי למצוא את החסרותיו, ושמר באדיקות על כיבוד הורים בתקווה לשמח את הוריו.

כשאחיו הצעיר שיאנג התייחס אליו רע ללא סיבה הנראית לעין, שון ראה זאת כסימן שהוא, האח הבכור, לא נתן דוגמה טובה. שון תמיד החמיר עם עצמו ושאף לשמור על סטנדרט גבוה ואופי טוב במחשבותיו, דבריו ומעשיו. אך לפעמים הוא עדיין הרגיש מתוסכל, ויצא לעתים קרובות לשדות ובכה בקול גדול: "מדוע אינני יכול לשמח את משפחתי?"

אנשים אחרים ראו את הלב הזה שלו והתרגשו מיושרו, במיוחד אצל מישהו צעיר כל כך. סוּפר כי כנותו של שון ויושר לבו ריגשו לא רק אנשים בקהילה שלו, אלא הגיעו לישויות השמימיות שבשמים ולישויות החיות שעל הארץ.

באגדות עתיקות מסופר שכשהוא חרש את השדות שליד הר לי, הוא היה בהרמוניה מושלמת עם סביבתו. פיל הגיע לעזור לו לחרוש, והמוני ציפורים באו להוציא את העשבים השוטים. אנשים היו עדים לכך – מוסריות גבוהה שכזאת – והופתעו וכיבדו אותו מעומק לבם. אך שון עדיין התנהל בצניעות וענווה.

הזמן עבר, והאגדה על הנאמנות המשפחתית וכיבוד ההורים של שון וטבעו המוסרי התפשטה בכל הארץ. במהרה כולם במדינה הכירו את סיפורו.

הקיסר יאו היה בן 86, ועקב גילו חיפש יורש. כשהתייעץ עם פקידיו מי יהיה מועמד ראוי, כולם המליצו על שון. וכך היה. אם על אף קושי כזה הוא הצליח לשמור על נאמנותו המשפחתית והתייחס למשפחתו בטוב, הוא וודאי ידאג היטב לנתיניו.

אך עדיין כקיסר, לשון היה קשה להיות מאושר ומסופק: "אפילו עכשיו, הוריי עדיין לא אוהבים אותי. מה הטעם בלהיות קיסר?"

נתיניו התרגשו מאוד ממילים אלו.

ולבסוף, גם בני משפחתו התרגשו מאוד מדבריו, וסוף סוף התייחסו אליו כראוי.

צייתנות משפחתית נחשבה כמוסריות גבוהה בסין העתיקה. אם הורים ומשפחה מתנכלים, זה עלול להיות לא קל לסלוח, להקריב ולשמור על הרמוניה. זוהי מוסריות גבוהה יותר.

תחת נסיבות כאלה קשה לחיות וקשה להיות חסר אנוכיות, להתעלות, ולפעול טוב יותר. לכן שון, עם לבו הישר וצייתנותו הבלתי מעורערת, הוא יוצא דופן.