לחלק הראשון: ▪ תרבות סינית מסורתית: "נאמנות למשפחה ולכיבוד הורים" (סיפור ראשון): האגדה על שוּן

(Minghui.org) ג'ונג יואוּ, המוכר גם בשם דזי-לוּ, היה תלמידו של קונפוציוס. הוא היה ידוע מאוד בשל נאמנותו לכיבוד הורים.

כבן למשפחה ענייה הוא חי חיי דלות, ותזונתו התבססה בעיקר על צמחי ועשבי בר. הוא אמנם הצליח לשרוד כך, אך הוא חשש שהוריו יסבלו מתת תזונה אם יצטרכו להתקיים על תזונה כזו.

משפחתו של ג'ונג יואו לא גידלה אורז משלה, והוא לא היה יכול להרשות לעצמו לקנות אורז מהמקומיים. הברירה היחידה שלו הייתה ללכת 100 לי (כ-48 ק"מ) כדי לרכוש את האורז, ואז לשאת אותו בחזרה לביתם אותו מרחק. זה היה מסע ארוך למדיי כי כיוון אחד לקח מספר ימים. אך כדי להאכיל את משפחתו הוא עשה זאת בשמחה לאורך כל השנה.

במשך חודשי החורף היה קר מאוד וג'ונג יואו נאלץ לצעוד בשלג ולחצות נהר קרח כחלק מהמסע הארוך. לעתים תכופות רגליו וידיו קפאו ונעשו חסרות תחושה, והיה עליו לעצור ולחממן לפני שיוכל להמשיך.

הקייצים היו בדיוק הפוך, חמים ולחים תחת השמש הקופחת. כשירד גשם, הוא כיסה את האורז בבגדיו כדי שלא יירטב.

במשך כל זאת הוא אף פעם לא האט את צעדיו או בזבז את זמנו, כי הוא היה נחוש לחזור הביתה במהירות האפשרית כדי לבשל להוריו.

הסיפור על הנאמנות וכיבוד ההורים של ג'ונג יואו התפשט ברחבי האזור. כשהוריו הלכו לעולמם, הוא נסע לממלכת צ'וּ, שם המלך מינה אותו לפקיד רם מעלה. ככזה, הוא לא סבל מחסור. המנות המצוינות והטעימות ביותר היו זמינות לו בכל יום, ועשרות משרתים ליוו אותו בנסיעותיו. אך ג'ונג לא מצא כל עונג בעושר ובמותרות שאך זה רכש; לבו לא היה מסופק. כי שאיפתו האמיתית הייתה שהוריו, שמתו מוקדם, יחלקו עימו את החיים הטובים.

סיפורו של ג'ונג יואו אומר לנו שכיבוד הורים אינו נאמד בצבירת עושר ושפע, אלא בכנות הנמצאת בלב האדם. כאשר ג'ונג יואו נוכח שעבודתו הקשה הביאה תועלת להוריו, הוא לא התייחס למאמציו כאל קושי אף לא פעם אחת.