(Minghui.org) "39, 40, 41..." – נוח ספר שכיבות שמיכה כשזיעה זולגת על פניו. הוא היה מתגייס חדש בצבא גרמניה. מגויסים חדשים יכולים להישאר רק לאחר שעברו מבחנים קפדניים. אם היה נכשל במבחנים היו משחררים אותו.

 נוח בהיותו בן 25

נער מנומס משתנה בשל אובססיה למשחקי וידיאו

נוח נולד בגלאדבק, גרמניה, עיירה קטנה לא רחוק מגבול הולנד. סבו וסבתו הם נוצרים אדוקים. בילדותו הוא לבש חליפה בכל יום ראשון והלך לכנסייה עם המבוגרים. הוא היה ילד שקט, מנומס וממושמע שאהב סדר.

חבר ילדות טוב שלו גר קרוב. כשנוח היה בן 15 החבר הכיר לו את משחקי הווידיאו, והוא במהרה הפך לאובססיבי. הוא ידע בלבו שההתמכרות שלו מוטעית אך לא הצליח להפסיק.

נוח, הילד האדיב, השתנה לנער גס רוח. כשאימו ביקשה ממנו להוציא את פח האשפה או לעשות משהו אחר, הוא היה עונה בחוסר סבלנות: "אל תטרידי אותי. אני בסיבוב חשוב מאוד במשחק".

הוא ידע שעליו להפסיק ונאבק כדי לחדול מהאובססיה שלו, אך במקום לחדול, הוא בילה עוד יותר זמן במשחק. ברגע שחזר הביתה מבית הספר הוא היה זורק את תיקו בפתח הדלת ומתקדם לעבר חדרו. הוא הפעיל את מערכת המשחק שלו, אחז בשְלָט ונכנס לעולם הווירטואלי.

הוא נזכר: "למעשה כעסתי על חוסר המשמעת העצמית שלי. אמנם נהניתי מכמה רגעים של אושר כששיחקתי עם חבריי, אבל לאחר מכן הייתי אומלל. הייתי רגזן ולא רציתי לקרוא ספרים. זו לא הייתה הדרך בה רציתי להתנהג".

אמו ראתה אותו יושב מול המסך כל יום עם עיניים אדומות ונפוחות ולחיים שקועות. הוא נעשה אדיש לכל דבר מסביבו. היא התחננה בפניו שיפסיק לשחק.

נוח אמר: "ידעתי שהאובססיה שלי רעה אך לא יכולתי להפסיק. רציתי להפסיק לשחק, אך כשחברי התקשר, לא הייתי מסוגל לסרב לשחק איתו".

מה לעשות כדי להפסיק לשחק

הוא עמד לסיים את לימודיו בתיכון. לא היה לו מושג מה לעשות לאחר מכן. לימודיו לא הכשירו אותו ללימודי קדם-אוניברסיטה והוא לא חפץ בעבודות מזדמנות. הוא רצה לצאת מהעיירה הקטנה, להתחמק מחבריו הישנים ולהפסיק לשחק במשחקים הווירטואליים.

"סבי היה ביחידה עילית בצבא", נוח מספר. "הם רצו 12 קילומטרים כל בוקר כדי להתחמם ואז התחילו את היום. הערצתי אותו. אחי היה בצבא. מדי פעם הוא סיפר לי על חייו. השתוקקתי למשמעת העצמית הקשוחה ולהגדרת יעדים כל יום. הרגשתי שחיילים הם מכובדים ואחראיים. חשבתי שיהיה טוב להיות חייל מקצועי".

הוא החליט לשרת בצבא שנתיים לפני שיחליט לגבי עתידו. בכל מקרה, יהיה עליו להתרחק מקונסולת המשחק. אז ברגע שמלאו לו 18 הוא עלה לרכבת הנוסעת לבסיס צבאי.

רווח לא צפוי

החיים בבסיס הצבאי מסודרים ונוקשים. למגויסים חדשים היעד היומי הוא "לא ליפול": "קמנו בחמש בבוקר כל יום והלכנו לישון בחצות. במשך היום התאמנו בבוץ ובחול, לומדים לירות וקופצים מעל מחסומים. החודש הראשון היה קשה במיוחד. לפעמים לאחר שחזרנו בלילה למעונות, היינו צריכים לנקות את הרובים שלנו, לסדר את המדים, או לנקות את הבסיס. כל יום היה נראה שיכולתי לשאת הגיעה לקצה הגבול".

נוח לא היה אדם אתלטי. הוא חרק שיניים כדי לעבור את האימון. אך זה בדיוק מה שהוא רצה.

אחר צהריים אחד, כשנוח פטפט בשמחה עם חייל צעיר אחר, החייל אמר לפתע: "אני הולך לעשות מדיטציה עוד מעט. נוח שאל: "איזו מדיטציה אתה עושה?"

החייל אמר: "אני מתרגל פאלון דאפא. זה טוב מאוד". נוח שאל אותו מספר שאלות ולמד על עקרונות הפאלון דאפא "אמת-חמלה-סובלנות". הוא התרגש. זה היה הרבה מעבר למה ששמע או ראה בחיי היום יום שלו.

החייל אמר לו: "לומר זאת בפשטות, תרגול פאלון דאפא הוא למעשה להיות אדם טוב ואמיתי ולהיות סובלני כלפי אחרים".

נוח חשב: "כל הדתות האורתודוקסיות מלמדות אנשים להיות טובים. השיטה הזאת נשמעת מעמיקה יותר מכל הדתות המרכזיות. אם אנשים יחיו עם תכלית, הם יהיו אנשים טובים".

הוא הרגיש כאילו קרן שמש האירה את החדר. הוא סיפר: "העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" מילאו את לבי. החייל לימד אותי את התרגילים וגם השאיל לי את הספר "ג'ואן פאלון".

"אמת-חמלה-סובלנות" נותנים משמעות חדשה לחיים

בכל עת שהיה לו זמן הוא קרא את "ג'ואן פאלון". הוא הרגיש שליו ובטוח. בייחוד המילים "אמת חמלה סובלנות" שכנעו אותו לגמרי. הוא מספר: "אני מיישם 'אמת-חמלה-סובלנות' בחיי היום יום שלי, וזה העניק משמעות לחיי. שלוש המילים האלה ממלאות אותי לחלוטין. פאלון דאפא הוא נפלא. רציתי לדעת עוד.

הוא בילה את כל זמנו החופשי בקריאת "ג'ואן פאלון". הוא קרא את הספר לאחר שאכל, כשישב באוטובוס, או אפילו כשחיכה שאורות הרמזורים יתחלפו. יום אחד הוא ישב בקצה הרציף וחיכה לרכבת. היו שם קצת אנשים ואף אחד לא הפריע לו. כשקרא בספר הוא הרגיש שלווה נפלאה ושמחה.

אובססיית משחקי הווידיאו חוזרת

לאחר שנתיים של שירות צבאי הוא עבר לדיסלדורף, שם נכנס לבית ספר תיכון מקצועי. דיסלדורף נמצאת רק 60 קילומטר מגלאדבק. אף שדירתו הייתה קטנה מאוד, הוא היה יכול לבלות עם משפחתו ועם חבריו מילדות.

הוא קנה בהתרגשות סט חדש של ציוד מתקדם, כולל מחשבים, לוח בקרה, תוכנה, מקלדות, ואפילו מושב מיוחד למשחקי מחשב, כדי לשחק עם חבריו הוותיקים.

במהרה הוא חידש את מעמדו מקודם כגנרל מנצח בעולם משחקי הווידיאו. אך עתה הוא הרגיש שהוא נלחם, חוטף את המנהיגות, ופוגע ביריביו.

"ביססתי את האושר וההצלחה שלי על סבלם של אחרים. אחרי ששיחקתי במשחקים נעשיתי אגרסיבי וחם מזג. זה לא היה האני האמיתי שלי", הוא נזכר.

נפטר לבסוף מהאובססיה למשחקי וידיאו

הוא קרא את "ג'ואן פאלון" ותרגל את התרגילים כל יום, אף שהיה פחות נחוש משהיה בצבא.

קריאה בספר הזכירה לו להיות אדם טוב. יום אחד כשהדליק את המחשב הוא חש אבוד. הוא בהה במסך: "מה אני עושה? איזה טיפש אני? האם זה לא לבזבז את חיי?"

ללא היסוס הוא קפץ וניתק את כל הציוד. במהרה הוא מכר את כולו. הוא אמר: "אינני מרגיש את הסיפוק וההתרגשות הזאת יותר".

רמז קל של אביב

לאחר שוויתר על משחקי הווידיאו, נוח חזר למצב נורמלי. הוא תרגל את התרגילים במשך שעתיים כל יום ובילה כמה שיותר זמן בקריאת "ג'ואן פאלון". הוא החל לשנן את הספר. הוא הרגיש עטוף באנרגיה וחייו התייצבו.

 נוח מתרגל את מדיטציית הישיבה

נוח הוא אדיב ואחראי. הוא קשוב בשיעורים בבית הספר. הוא אמר: "מאסטר לי [מייסד הפאלון דאפא] אמר שתלמידים צריכים ללמוד היטב. אני חושב שעליי לעבוד קשה להשלים את כל משימות שיעורי הבית שלי. אז אקבל באופן טבעי ציונים טובים בבחינות".

הוא מרגיש שקיבולת מוחו גדלה ונראה שהוא יכול לאחסן ידע רב. מוחו גם התחדד. הוא השלים בקלות את הקורסים של התיכון המקצועי וסיים את לימודיו בכבוד.

עכשיו הוא עובד כסוכן נדל"ן ובאמת אוהב את עבודתו. הוא בא במגע עם אנשים שונים כל יום ותמיד מספר להם כמה טוב הוא הפאלון דאפא.

הוא קם כל יום ב-3:30 לפנות בוקר. הוא הולך כחצי שעה לפארק כדי לתרגל את התרגילים. בלכתו ברחוב השקט הוא חש שהאביב נמצא ממש מעבר לפינה.

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.]