Falun Dafa Minghui.org www.minghui.org הדפס

שלילת תכנוני הכוחות הישנים: "מבחנים" שאין עלינו לקבל

25/01/2022 |   מאת מתרגל מערבי באירופה

(Minghui.org) במשך כמעט כל עשר שנותיי בטיפוח תיקון הפא הבחנתי שאנחנו לעתים קרובות נוטים לקבל תכנונים, מבחנים או מושגים שונים, שאינם מגיעים מהדאפא או מהמאסטר אלא מהכוחות הישנים. לעתים קרובות גם איננו קולטים שאנו מקבלים על עצמנו מבחנים שתוכננו על ידי הכוחות הישנים או מאמתים את הפעולות וההפרעות שלהם במקום לדחות אותם מן היסוד.

במקרים רציניים יותר יכולים להופיע מצבים מסובכים מאוד למתרגל, כמו גם לישויות החיות סביבו (מה שמשפיע על ההזדמנות שלהם שיהיה להם עתיד)

אתן כמה דוגמאות להבהיר את הבעיה.

נמנום בזמן לימוד הפא

אחרי תקופת זמן שפסחתי על לימוד הפא פעמים רבות, רציתי לחדש את החריצות שלי ולטפח שוב היטב. לפיכך התחלתי ללמוד יותר, אבל בכל פעם שפתחתי את הספר "ג'ואן פאלון", קרתה התופעה הבאה: נעשיתי מיד מנומנם מאוד ומסוחרר, והמשכתי להיאבק בכך במשך יותר מחצי שעה.

אחרי שהייתי נאבק כך, הייתי מתאושש ויכולתי ללמוד כרגיל. זה חזר על עצמו כל יום. חשבתי שבגלל שפיגרתי מאחור בלימוד הפא ולא התקדמתי במרץ קדימה במשך זמן מה, אז זה מעין מבחן שעליי להתמודד איתו, ושזה מעין סוג של קארמה. בקיצור, חשתי שזהו משקל שעליי לשאת עקב מצב הטיפוח העלוב שלי.

אז המבחן הזה חזר פעם אחר פעם במשך ימים אחדים ברצף, כשאני סובל את המאבק היומיומי הזה.

כשהמאסטר ראה שלא הוארתי לעניין, הוא תכנן לי את המצב הבא: יום אחד אמי (גם היא מתרגלת) באה ללמוד בחדר בו שהיתי וכאשר מצב הנמנום הזה השתלט עלי, זה השתלט גם עליה. כשאמי חשה שזה מגיע, היא התעוררה לכך כהרף עין משום שאף פעם לא הייתה לה בעיה כזאת. כשראתה שאני באותו מצב של נמנום היא החלה לשלוח מיד מחשבות נכונות.

באותו רגע היא ראתה בעין השלישית שלה אלוהות שהיא תיארה כְּיָפה ביותר. כשהאלוהות ראתה שאמי מבחינה בה ושולחת מחשבות נכונות, היא פנתה למישהו אחר מעליה, ועשתה סימן שמשמעותו: "היא ראתה אותי והיא שולחת מחשבות נכונות, אני חייבת לעזוב עכשיו". האלוהות נעלמה, ועמה נעלם מצב הנמנום מהחדר. הרגשתי באותו רגע את השינוי.

אני מאמין שהאלוהות הייתה אחת מהכוחות הישנים שרדפו אותי, זו הייתה היא שיצרה את המצב המלאכותי הזה של נמנום. אני קיבלתי זאת כעין סוג של תופעה בלתי נמנעת, כנתח הכרחי של קארמה, וסבלתי את הקשיים שהיא תכננה עבורי. למעשה, הלכתי על פי התכנונים של הכוחות הישנים ועברתי אותו מבחן שוב ושוב.

כשהמאסטר ראה שלא הוארתי לכך, הוא הראה לי את הגישה שהייתה צריכה להיות לי כתלמיד דאפא – כמו זו של אמי –גישה נחושה מאוד. הוארתי גם לכך שמההתחלה לא הייתי צריך לקבל מה שנקרא "מבחן" כזה. הייתי צריך לסרב להתעסק בכך ולסלק את הבעיה, כפי שעשתה אמי, כשאני משתמש בכוחותיי האלוהיים.

מדוע לסבול את הקשיים האלה שוב ושוב אם כבר הבנתי את הטעות שלי וכבר הייתי בתהליך להתקדם יותר במרץ? הכוחות הישנים רצו שאסבול בגלל הטעויות שלי, שזה מאפיין את הדרכים הישנות של הטיפוח שנעשה באמצעות סבל, מה שלמעשה בזבז את זמני – משאב יקר כל כך בתקופה הזאת –כמו גם את האנרגיה המנטלית שלי. אבל זו אינה הדרך שבה המאסטר רוצה שדברים יקרו. הכוחות הישנים יכלו לעשות זאת בגלל היעדר הבנה מצדי לעקרונות הפא ומפני שאני עצמי קיבלתי את התכנון שלהם כחלק מהטיפוח שלי.

אני רואה מתרגלים עמיתים שבויים בכל מיני מצבים קשים של רדיפה ארוכת טווח וזה מפני שהם אימצו את התכנונים של הכוחות הישנים, ובלבלו אותם עם הנתיב שהמאסטר תכנן עבורם. הם בחרו בלא יודעין לסבול את הקשיים שנכפו עליהם במקום לזהות את הבעיה על בסיס עקרונות הפא, למקם עצמם נכון בהקשר למצב, ולסרב באופן בסיסי ללכת בנתיב הזה תוך כדי סילוק הבעיה באמצעות מחשבות נכונות.

המאסטר אמר:

"כמובן, אנו לא מכירים באף אחד מהדברים שהכוחות הישנים ארגנו – אני כמורה שלכם לא מכיר בהם, ותלמידי הדאפא כמובן לא מכירים בהם גם כן. (מחיאות כפיים) אבל אחרי הכל, הם כן עשו את מה שהם רצו לעשות, כך שיש עוד יותר סיבה לתלמידי הדאפא לפעול אפילו יותר טוב ולטפח את עצמם היטב בתהליך של הצלת כל היצורים. כאשר אתה נתקל בקשיים במהלך הטיפוח שלך, אתה חייב לטפח את עצמך ולהסתכל על עצמך - זה לא אומר להכיר בקשיים שאורגנו על ידי הכוחות הישנים ולנסות לעשות היטב בתוך הקשיים שהם ארגנו, זה אינו המקרה. אנחנו שוללים אפילו את עצם הופעת הכוחות הישנים ואת כל מה שהם ארגנו. אנחנו אפילו לא מכירים בקיום שלהם. אנחנו שוללים באופן מוחלט את כל הדברים שלהם, וכל, ורק, הדברים שאתם עושים, תוך כדי שאתם שוללים אותם ונפטרים מהם, הם מוסריות אדירה. זה לא שאתם מטפחים בתוך הקשיים שהם יצרו. אלא, עליכם לפסוע בנתיב שלכם היטב תוך כדי שאינכם מכירים בהם, לא מכירים אפילו בסילוק הביטויים של המבחנים שלהם. (מחיאות כפיים) אז כשמסתכלים על זה מהזוית הזו, מה שעלינו לעשות הוא לשלול לחלוטין את הכוחות הישנים. גם תלמידי הדאפא וגם אני לא מכירים בביטויים של המאבקים שלהם כשהם גוססים." ("ללמד את הפא בוועידה בשיקאגו ב-2004")

קבלת מושגים לא נכונים

להלן דוגמה נוספת שבה הכוחות הישנים ניסו לנצל את ההחסרות בהבנה שלי.

בזמן מסוים אחד המתרגלים הפיץ בקרב הקבוצה את הרעיון, שאם אתה עוזר למתרגל עמית שנרדף ויש לו קשיים רבים, זה בסופו של דבר יסתיים בכך שתישא חלקים מהקושי הזה בעבורו. מבלי להבין את התפיסה הזאת לגמרי, קיבלתי אותה, ובנקודה מסוימת, כששלחתי מחשבות נכונות לעזור למתרגל ממדינה אחרת –אינני זוכר בדיוק באיזו צורה הוא נרדף, אבל היה לכך קשר עם מחלה – הרגשתי כאב באותו חלק של הגוף שבו היו לו בעיות.

ברגע ההוא זיהיתי את המושג המטעה הזה שהצטבר איפה שהוא בעבר, והוארתי לעובדה שאינני חייב לקבל דבר כזה, מפני שזו אחרי הכול רדיפה. מדוע עליי לקבל את הרעיון שאני צריך לסבול משהו מפני שאני עוזר למתרגל עמית כאשר המאסטר מלכתחילה אינו מכיר ברדיפה הזאת או בזכות של הכוחות הישנים להפריע לתיקון הפא ולטיפוח של המתרגל הזה? כשסילקתי את התפיסה המוטעית הזאת ושלחתי מחשבות נכונות לסלק את כל האלמנטים השליליים ואת הישויות המפריעות לי ולמתרגל הזה, הכאב נעלם לפתע.

המושגים האלה מתוכננים לעתים קרובות על ידי הכוחות הישנים עצמם כדי לאלץ אותנו ללכת בנתיב שלהם, ואנחנו מגיעים לבסוף לכל מיני מצבים מסובכים.

אני זוכר איך הונו מתרגלת עמיתה להאמין שאישה יקרה מאוד לליבה הייתה צריכה למות בסבל כדי להיפטר מהחזקה מסוימת שהייתה לה. או איך מתרגל עמית אחר חשב שהכרחי לשלם קארמה ממש באמצע פעילות להבהרת אמת אף על-פי שהמקרה – שבו היו מעורבים כמה אנשים רגילים שפגעו בו – השפיע על הפעילות ועל התדמית של הדאפא. יש דוגמאות רבות כאלה.

המאסטר, שלא כמו הכוחות הישנים, תמיד מתכנן דברים בחמלה כדי שנלמד מהמצבים האלה בצורה בונה, אף על-פי שלפעמים המצבים נראים מסובכים מאוד (מפני שטיפוח הוא קשה). אבל איננו סובלים מהפסדים בקרב ישויות חיות והתדמית של הדאפא אינה מושפעת באופן שלילי בדרך כלשהי. הכוחות הישנים, מנגד, אינם מתחשבים בדברים האלה, אלא רואים רק את היעדים האנוכיים שלהם עצמם.

כעת זוהי תקופת תיקון הפא ואנחנו מטפחים בתנאים מיוחדים, שונים מאוד מאלה של תקופת הטיפוח האישי. עלינו לראות ולאמוד תמיד דברים לאור זה.

להבחין בין התכנונים של המאסטר לבין הטקטיקות של הכוחות הישנים

בנקודה מסוימת אמי עמדה במשך חודש שלם בביתן למכור כרטיסים לשן יון. היו מעט מאוד אנשים שיכלו לעזור, והיא נאלצה להיות נוכחת שם כמעט ללא הפסקה. המשימה הייתה קשה, רגליה התנפחו, אבל היא קיבלה עזרה מהמאסטר והשלימה את הפרויקט היטב. שן יון זכה להצלחה כבירה במדינה שלנו.

אולם ברגע שהיא הגיעה הביתה, היא סבלה מדימום רציני שארך במשך כמה ימים והיה עליה להישאר במיטה. כפי שאני מבין זאת, זה היה התכנון מלא החמלה של המאסטר, מפני שסילוק הקארמה וטיהור הגוף הגיע מיד אחרי המשימה ולא במהלכה. לאחר מכן היא הרגישה מצוין.

המאסטר רוצה שאנחנו נציל ישויות חיות. זוהי העדיפות הראשונה שלנו בתיקון הפא. האם המאסטר היה מתכנן לנו לדוגמה – ממש לפני, או במהלך פעילות לקידום הפא, או לקידום אירוע של שן יון ועוד, שנסבול מסילוק קארמה עצומה שעלולה לעצור אותנו מלעשות את החובה הקדושה שלנו? אינני חושב כך. רק הכוחות הישנים יתכננו דבר כזה.

ואם אתה באירוע או ממש לפניו וכאבים מתחילים להשתלט עליך, האם אתה מקבל או דוחה את התכנון הזה? איך אתה מבין את זה? האם אתה רואה זאת כחלק מהטיפוח האישי שלך וכסילוק קארמה שחייבים לסבול אפילו אם זה עוצר אותך לעשות את תפקידך כתלמיד תיקון הפא? יש תכנונים שאינם מגיעים מהמאסטר ולבטח איננו צריכים לאמת אותם, אפילו לאחר שהם קורים.

אם זה היה מתוכנן על ידי המאסטר, היית משלם את החוב הקארמתי שלך ביום שבו אין פעילויות דאפא, לא באמצע אירוע קדוש וחשוב כזה למען ישויות חיות. עלינו להסתכל עמוק הרבה יותר לתוך מה שקורה בטיפוח שלנו – על בסיס עקרונות הפא – ולהיות זהירים באיזה נתיבים אנחנו בוחרים מבלי משים.

לכוחות הישנים אין כל חלק בטיפוח שלנו

אני זוכר שפעם אחת מתרגל ותיק העלה את הבעיה הבאה: הוא אמר שהוא הבחין במושגים מסוכנים שבאופן תיאורטי עלולים להתעורר בגלל חוסר הבנה של עקרונות הפא.

לדוגמה, אם מתרגל שיש לו האחריות לצאת החוצה לרחובות בסין ולהבהיר את האמת מאמין שהוא מסתכן שישלחו אותו לכלא כי יש לו עדיין פחד חזק בלב והכוחות הישנים ינצלו את ההחזקה הזאת, אז הוא טועה מן היסוד באופן שהוא רואה את הבעיה.

לכאורה זה נשמע הגיוני: מאחר שיש לו עדיין את ההחזקה החזקה הזאת אז עליו לצפות שהכוחות הישנים ינצלו אותה, מפני שהמאסטר אמר לנו שכך הם פועלים – הם מנצלים את ההחזקות שלנו.

אבל האמת היא שאפילו המחשבה הזאת פירושה הסכמה לתכנונים של הכוחות הישנים, או ליתר דיוק, הסכמה לתפקיד שלהם בטיפוח שלנו. נכון, המאסטר הסביר לנו איך פועלים הכוחות הישנים, אבל הוא אמר לנו גם לשלול מן היסוד את מעורבותם בתיקון הפא, כמו גם בטיפוח שלנו.

לדעתי, כאשר המחשבות המטעות האלה צצות לתוך המחשבות שלנו, הגישה הנכונה תהיה: "נכון, אני יודע שאני עדיין מפוחד מאוד בלבי, אבל זה טיפוח אחרי הכול ואני בטוח שהפא יעזור לי לסלק בסופו של דבר את ההחזקה הזאת לפחד ואני אנסה כמיטב יכולתי להתגבר עליה ולטפח. אני לא אאפשר לפחד הזה לעצור אותי מלהבהיר את האמת, שזו האחריות שלי בתיקון הפא. יש לי את המאסטר שמגן עליי ואני לא אכיר במחשבה מטעה כזאת. אני לא אפחד מהכוחות הישנים, מפני שאינני מכיר בתפקיד שלהם להפריע לטיפוח שלי אפילו אם הייתי המתרגל הפחדן ביותר בכל סין".

באמצעות מחשבות כאלה אינני חושב שתהיה בעיה אפילו אם המתרגל עדיין יהיה מפוחד מאוד ועדיין תהיה לו דרך ארוכה ללכת עד שיסלק לחלוטין את ההחזקה הזאת. בכל פעם שהוא יצא החוצה לאמת את הפא ולהתעמת עם הפחד שלו, הוא ייעשה חזק יותר, הפחד ייחלש יותר ולבסוף הוא כבר לא יושפע ממנו עוד.

ברמה בסיסית העניין אינו על כוחנו לסלק החזקות, אלא על הכוח של הפא לעשות זאת. האם קיימת החזקה כלשהי שהפא אינו יכול לסלק? עלינו להאמין ולבטוח בפא. הפא מזקק את המתרגל ולא להיפך. למעשה איננו מסלקים פחד בעצמנו, הפא מסלק את החומר של הפחד אחרי שאנחנו מתמודדים אתו ומנסים ללכת אחר הפא בפעולות שלנו. לכן עלינו להיות רגועים ובטוחים ולא לפחוד לנוכח הבעיות שיש לנו בטיפוח ונאפשר לפא לתקן אותנו, בזמן שאנחנו עושים את חלקנו ברצינות כדי לטפח את עצמנו.

הטיפוח שלנו הוא בעניין הכוח של הפא ההופך אותנו ליהלומים ולא הכוח שלנו לעשות זאת, שזה רק אשליה וצורה של טיפוח עם כוונה. ולכוחות הישנים אין הזכות לתפקיד כלשהו בטיפוח שלנו או בתהליך ההבשלה שלנו, לא משנה כמה ארוך או קצר זה עלול להיות.

רק המאסטר יכול לתכנן את הטיפוח שלנו

בנקודת זמן מסוימת השגרירות הסינית במדינה שלי ארגנה אירוע במלון יוקרתי ומנהיגים פוליטיים חשובים רבים הוזמנו. התכנית שלנו הייתה שכאשר האורחים האלה יצאו מהאירוע, נמסור לידם ספר החושף את קצירת האיברים בכפייה על ידי המק"ס. אני ישבתי בחדר ההמתנה מול הסלון בו התקיים האירוע. בחדר היו סוכני ביטחון, חברי סגל, עיתונאים ואחרים. הלחץ מממדים אחרים היה עצום. לא יכולתי להתרכז אפילו בלימוד ה"לון יו" וגם לא יכולתי להתרכז בשליחת מחשבות נכונות. הרגשתי לחץ פנימי אדיר.

באמצע המצב הקיצוני הזה, הצלחתי לשמור על מחשבה עיקרית אחת: "זה לא נוגע לטיפוח האישי שלי. לא משנה אם אינני חזק מספיק כדי להתמודד היטב עם הלחץ הזה מממדים אחרים. אינני כאן כדי לעבור מבחנים, אלא זה נוגע לישויות חיות ולהזדמנות שלהן להינצל, כך שלאף אחד אין הזכות להפריע לי בכך, אפילו אם השין-שינג שלי אינו עומד בסטנדרט.

עם המחשבה הזאת במוחי – לשלול את הזכות של הכוחות הישנים להתערב בהתמודדות הזאת – הצלחתי להשלים את המשימה ולהגיע לישויות החיות האלה, גם כאשר לא צלחתי להתרומם מעל ההפרעות עצמן. רק למאסטר הזכות לתכנן את הטיפוח שלי ולהחליט מתי ואיך עלי להיבחן; אף אחד אחר לא מורשה לעשות זאת.

הגישה שאני נוקט בה עכשיו כשאני מתמודד עם הפרעות

ההבנה שלי היא שההתערבות של הכוחות הישנים מתרחשת לעתים קרובות כשאנו לא מצליחים שוב ושוב להסתכל פנימה, לא מצליחים לשפוט דברים בהתאם לעקרונות הפא ומתעלמים מרמזים מהמאסטר לגבי הבעיה. אם במקום זאת נצליח ללכת קרוב יותר אחר המאסטר ונקדיש תשומת לב יותר לטיפוח תיקון הפא שלנו, תהיינה פחות הפרעות.

ללא קשר להחסרות שיש לנו, לכוחות הישנים אין הזכות להתערב בטיפוח שלנו. רק למאסטר הזכות הזאת והמאסטר צריך להיות היחיד שיתקן את הטעויות שלנו. הכוחות הישנים מנסים להפריע לקשר הקדוש הזה בין המאסטר לתלמיד ומנסים לכפות עלינו את הדברים שלהם.

אף שהם עושים זאת כשהם מוצאים פרצות בטיפוח שלנו, עלינו לשלול בנחישות בלבנו את הזכות שלהם לעשות זאת, לא משנה כמה רציניות הטעויות שלנו.

כשהמאסטר אומר:

 "זה לא שאתם מטפחים בתוך המצוקות שהם יצרו" ("ללמד את הפא בוועידה בשיקאגו ב-2004"),

אני חושב על הנטייה שיש לרבים מאתנו במצבים קשים מסוימים, שלמעשה נובעת ממנגנון להגנה עצמית: אנחנו מנסים לתקן את עצמנו כדי לפתור את הבעיה שלפנינו ולהתגבר על הבעיות במהירות רבה יותר. זה שווה ערך לטיפוח עם כוונה וזוהי גם צורה של הכרה במבחן הנכפה עלינו על ידי הכוחות הישנים.

כשאני נעשה מודע לכך שמצב קשה נגרם על ידי מעורבות של הכוחות הישנים כתוצאה מההחזקות שלי, אני נוקט בגישה הבאה: הדבר הראשון שאני עושה זה לנסות להירגע ולהסתכל פנימה כדי לראות היכן אני לא לפי הפא, משהו שגם הוא מעורר את הרדיפה. ברגע שאני מוצא את הבעיה, אני מנסה לסלק אותה ולהיטמע בפא, אבל אינני עושה זאת כדי לעבור את מה שנקרא "מבחן", או לפתור את הבעיה על פני השטח, אלא בגלל הלב הכן שלי למען הפא ומתוך שאיפתי להיטמע בפא. אחרי זה אני ניגש לטפל במצב, כפי שאני מאמין שהמאסטר מלמד אותנו: באמצעות שלילת התפקיד של הכוחות הישנים בעניין הזה וסילוק הבעיה עם מחשבות נכונות.

"כשלתלמידים יש מחשבות נכונות בשפע,

למאסטר יש הכוח להפוך את המצב.

("הונג יין 2", "החסד בין המאסטר לתלמיד")

זה נכון שכשחיים באשליה כה סמיכה, אנחנו נוטים לשכוח שאנחנו תלמידי דאפא ושיש לנו כוחות גדולים. אם נוכל לתקן את המחשבות שלנו ולפעול בתיאום עם הפא, אף אחד ושום דבר לא יוכלו לעצור אותנו. עלינו לדחות את התכנונים האלה שרוצים לגרום לנו להרגיש חלשים וקטנים. עם מחשבה נכונה יחידה נוכל לפורר את המצבים הקשים שנכפים עלינו.

יתר על כן, מי אנחנו? אנחנו תלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא. יש לנו משימות היסטוריות: אנחנו חייבים להציל ישויות חיות. אנשים עם קשר גורלי ממתינים שנפעל. לכן המשימה חייבת לבוא במקום הראשון במחשבה ובלב שלנו, לא משנה אלו אחריויות ותכניות אחרות יש לנו בעולם האנושי. אני חושב שהמהות היא איך אנחנו ממקמים את עצמנו בנוגע לתיקון הפא. שום דבר לא יכול להיות חשוב יותר מההיבט הזה.

השגנו את הפא ויש לנו הכבוד להיות תלמידיו של המאסטר. מה יכול להיות יקר יותר מכך? אנחנו נציגים של גופים קוסמיים שונים ושל אין ספור ישויות אלוהיות הממקמים את כל התקוות שלהן בהצלחה שלנו. אסור לנו לאכזב אותן או לאכזב את המאסטר. עלינו להחמיר יותר עם עצמנו ולעשות את השימוש הטוב ביותר בזמן שנותר לנו.

אלה הן ההבנות שלי ברמת הטיפוח הנוכחית שלי.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.]