(Minghui.org) לפני שלושה ימים שוחחתי בטלפון עם נציגת שירות לקוחות וטון דיבורה אליי היה חסר כבוד. בתום השיחה הרגשתי מוטרד מהטון שלה, אך גם מהעובדה שאפשרתי לה להרגיז אותי.

החלטתי להתבונן מחדש על העניין כולו ולנסות לראות באיזה החזקות היא נגעה שגרמו לי לכעוס כל כך. ביקשתי מהמאסטר לעזור לי בבקשה להתבונן בזה וכך התקדמתי.

ראשית נזכרתי במשהו שהמאסטר אמר:

"במהלך הטיפוח שלכם, לא משנה באיזה סוג צרה אתם נתקלים, כל עוד אתם יכולים להתחיל בכך שתבחנו את עצמכם כדי לחפש את הסיבה, אתם תהיו מסוגלים לפתור כל בעיה שהיא. עליך לחפש בתוך עצמך כשאתה נתקל בבעיות. כפי שאמרתי קודם לכן, זה לא שאחרים מתייחסים אליך לא כראוי, אלא שיש משהו לא בסדר אצלך. לדוגמה, אם הגוף הקוסמי העצום הוא בהרמוניה אבל יש חוסר הרמוניה אצלך, והתסבוכת מתרחשת רק איפה שאתה נמצא, אז אתה הוא שאינך בהרמוניה עם האחרים. כשאתה מאתר את הסיבה בתוך עצמך ומתקן את הבעיה ההיא, הסיטואציה תיעשה הרמונית ושלווה, וכולם יתייחסו אליך יפה שוב. השתמשתי בדוגמה פשוטה כדי להדגים את העיקרון." ("הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה" 1998 )

מסתכל פנימה

בתחילה, תוך כדי שניסיתי לגלות באיזה החזקות היא נגעה שהכעיסו אותי, עדיין המשכתי להסתכל עליה ולהאשים אותה על התנהגותה גסת הרוח. ואז שחזרתי את רוב השיחה שלנו בראשי והרגשתי תחושת ביזוי (השפלה). חשבתי: "איזו מהרגישויות שלי נוגחה על ידי הביזוי הזה?" לפתע ראיתי שאכן יש בתוכי משהו שחש שביזו אותו והוא כועס. הרגשתי ש"הדבר הזה" מופרד ושונה ממני! מיד הבנתי שזה לא אני הקורא לה "גסת רוח"! אחרי הכול, האני האמיתי שלי מכיל ג'ן-שן-רן, והוא בלתי ניתן לביזוי או השפלה.

מתכחש למה שגיליתי

החלטתי להגדיר לעצמי מהו "הדבר הזה". "הדבר הזה" הוא הרגישויות האנושיות שלי המשתייכות ל"כבוד" בנסיבה הספציפית הזו. אז אם כך הדבר, אז איך הגעתי לידי רגישויות כאלה ומדוע התייחסתי אליהן בטעות כאל האני האמיתי שלי?

אז נזכרתי מהוראת הפא שאנחנו מקבלים את תחושת היותנו אנושיים מהחיים בתוך העולם הזה. המושגים האנושיים שלנו נובעים מחיינו בעולם הזה כבני אנוש. בדוגמה הספציפית הזו המושגים שלי לגבי האופן בו עובדי שירות לקוחות אמורים לדבר אליי נובעים מהסכמה קולקטיבית אנושית שהחברות המשרתות אותנו אמורות להתייחס אלינו בכבוד אם הן רוצות לשמר את העסק שלהן. החברות מסכימות בהחלט שכך צריך להיות וכך גם האנשים הרגילים.

הרגישויות שלי נובעות מהפא

אך אני מטפח. איך זה יכול להיות מיושם לגביי? איך עובד בשירות לקוחות אמור לדבר אליי? כתלמיד דאפא הרגישויות שלי נובעות מתוך הפא.

המאסטר אומר ב"הונג יין 3":

אל תתווכח

"אם נתקלים בוויכוח – אל תתווכחו

לחפש פנימה את הסיבה – זה טיפוח

ככל שרוצים להסביר – ההחזקה מתחזקת יותר

עם רוחב לב וללא החזקה, תובנה בהירה תגיע"

המאסטר גם אומר ב"ג'ואן פאלון", הרצאה שישית:

"בכל הסביבות עלינו להיות טובים ונדיבי לב לאחרים, שלא לדבר על בני משפחתנו. עלינו להתייחס לכל אחד באותה דרך. עלינו להיות טובים להורינו ולילדינו ולהתחשב באחרים בכל מובן. לב כזה אינו אנוכי, הוא לב של נדיבות ושל טוּב, זוהי חמלה."

הבנתי היא כשמטפח עליי להיות סובלני כלפי אנשים ולאפשר להם להיות מי שהם ולדבר ולהתנהג על פי מה שהם מוצאים לנכון. כמטפח, עליי תמיד לקבל אותם בהבנה, כיוון שנקודת הפתיחה שלי היא "שן" (חמלה)!

ב"ג'ואן פאלון" הרצאה שישית, המאסטר אומר:

"עלינו להתייחס לכל אחד באותה דרך. עלינו להיות טובים להורינו ולילדינו ולהתחשב באחרים בכל מובן."

הבנת התהליך והבנת התועלת בגילוי החזקות

מכך אני מבין שאם מישהו אומר משהו שנראה לי "גס רוח" או "לא נאה", אז הוא נוגע או מצביע לי על משהו ספציפי בי, " חוסר הרמוניה" שלא צריך להיות שם. אם הוא לא היה נוגע בזה, אז לא הייתי מודע לקיומו. מלימוד הפא אני מתחיל להבין שזהו טבען של החזקות.

אני לומד שבני אנוש מוצפים בכל מיני מושגים ורעיונות. עד שלא נוגעים במושגים האלה, האנשים לרוב לא שמים לב למה הם הסכימו ומתייחסים להם כאמת, אמת המכתיבה את מחשבותיהם ופעולותיהם! אז כל עוד אנחנו מחזיקים בהחזקות (גם אם אנו לא משתמשים בהן) וחושבים שאין שם שום דבר, הן עלולות עדיין להשפיע על אחרים ולגרום להם להגיב אלינו בדרכים לא נעימות. אני מבין מהפא שלהחזיק בדברים כאלו רק מבלגן הכול וגורם לאדם לצבור קארמה.

אז מדוע אינני צוחק (במקום לכעוס)?

אז, אם זו הבנתי לגבי "גסות הרוח" הזאת, מדוע אני עדיין כועס? נזכרתי במשהו שהמאסטר אמר, איני זוכר באיזו ועידת פא. אך הוא אמר משהו כמו: אם מישהו אומר לך משהו עליך שאינו נכון, תכסה את פיך ותצחק כי תמצא זאת מצחיק מאוד.

התבוננתי שוב במה שהיא אמרה כדי לראות איזה חלק מזה עיצבן אותי. הבנתי שהתרגזתי כי היא רצתה שאאמת כל פיסת מידע שהייתה להםעליי כדי לאשר את זהותי, וזה היה יוצא דופן. כשאני כותב את זה עכשיו אני חושב שאולי היא הייתה עובדת חדשה.

באותו זמן הרגשתי שהיא בוחנת את יושרי. אך מדוע שלמטפח יהיה אכפת מהם המניעים שלה? כשהיא אמרה לי שאם הניסיון הראשון ייכשל הם יבדקו שוב את המידע, חשבתי שהיא מתנשאת ולוחמנית. חשבתי לעצמי: "למה שאתקשר לשלם אם אין לי כסף? אך שוב, מדוע דעתה עליי חשובה כל כך? איך אני ממקם את עצמי בתוך כל זה?

מה היה החלק שלי בחילופי הדברים האלו?

התבוננתי במה עומד מאחורי היותי "לא מרוצה" איתה ושאלתי את עצמי: "איך התנהגתי כשדיברתי איתה?" נזכרתי שבאותו זמן התמודדתי עם כמה אתגרים שהעסיקו אותי אך הייתי רגוע. ובקשר למצבי הכלכלי, בדיוק איבדתי את עבודתי והתחלתי לדאוג לכסף ולכמה זמן אוכל לשלם שכר דירה. האם פחדים אלו אינם החזקות? אלו הדברים שזה נגע בהם! והם בתורם תרמו ל"דבר הזה" לראות אותה כגסת רוח ומעצבנת!

אנחנו מפסידים רק דברים רעים

עכשיו אני מבין מדוע המאסטר אומר לאנשים המקשים עלינו:

"עליך להודות לו בלבך, אתה באמת צריך להודות לו." ("ג'ואן פאלון" הרצאה רביעית, "הפיכה של הקארמה")

"התנהגותם הלא נאותה" כלפינו באמת מאירה על מה שבתוכנו שצריך להיות מוסר. זה כמו שמישהו מצביע על בור ואומר: "תיזהר!"

אני מגלה שההחזקות המקוריות שלנו הן אולי מה שבפני השטח, אבל הן מכסות על החזקות אחרות שלנו שצריך להסיר. גם הבנתי שעבור אדם רגיל הדבר היחיד שאכפת לו הוא כמה מנומס או גס רוח הוא העובד בשירות הלקוחות.

אך כמטפח, אני מבין שבין אם זו מחשבה אנושית ראשונית או החזקה, או מה שלא יהיה שעומד מאחוריה, כולם הם דברים שצריך להסיר! אז אינני צריך להכיר בהם כחלק ממני, כי האני האמיתי שלי הוא ג'ן-שן-רן.

לכן אני דוחה את ההחזקות לתפיסה האנושית איך עובד שירות לקוחות אמור לדבר אליי, דוחה גם את ההחזקה להסתכל החוצה כדי למצוא את הסיבה, ואת הדאגה לכסף ולשכר דירה. ואז אני מבקש מהמאסטר בבקשה להסיר אותם ממני.

בבקשה הצביעו על כל דבר שאינו בהתאם לפא.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org .אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]