(Minghui.org) כששמעתי השנה ששן יון זקוק לסיוע בפולין, הייתה לי הזדמנות לקחת חופשה מהעבודה וכך הבנתי שאני חייבת לעשות זאת.
הזדמנויות לשיפור
חשתי כבוד רב, משום שאני מאמינה שזוהי ברכה לעזור לשן יון. אני חשה כאילו זה אותו דבר כמו להיות סמוכה למאסטר.
העיר הראשונה שיצאנו לעזור לה הייתה טורון. עקב מגפת הקורונה, היו בפולין מגבלות ודרישות מסוימות. המתרגלים הפולנים ביקשו ממתרגלים שהתחסנו להגיע לעזור, כי רק מי שחוסן יכול היה להיכנס לתיאטרון. אני הייתי מחוסנת, ועל אף שלא ידעתי אנגלית, מוניתי לעזור בתוך האולם. רכשתי חליפה ו-2 חולצות.
התכניות השתנו כשהגענו לטורון. נאמר לי שלא אהיה בתוך האולם אלא אשמור על האוטובוסים בחוץ. בתוך האולם נדרשה עבודה שדרשה כוח פיזי, ולכן נשלחו לשם הגברים.
בחוץ היה קר ומאחר שהתכוננתי לעזור בתוך התיאטרון, לא הבאתי עמי בגדים חמים. שמתי עליי כל מה שהיה לי ורק אז התחממתי. התלוננתי: "אמרו לי שאעזור בביטחון בפנים, אבל מיקמו אותי בחוץ".
מאוחר יותר, הסתכלתי פנימה וראיתי שחוסר שביעות הרצון שלי נבע מאנוכיות, גאווה וקנאה.
מאחר שזו הייתה הפעם הראשונה שלי לשמור על אוטובוסים, חשתי גם אי שביעות רצון על כך שהמתאמים לא הסבירו לי בפרוטרוט לְמה עליי לשים לב כשאני שומרת.
במקום עבודתי, למשל, כאשר מטילים עליי תפקידים, מנחים אותי מראש לגביהם לפני שאני מתחילה, ורק כאשר אני בקיאה בדרישות אני מתחילה לעבוד.
הפעם, חוסר שביעות הרצון נבע מהצורך שלי לנוחות ומהרצון לשלוט על המצב שלי.תמיד ניסיתי לתכנן את חיי ותמיד היה חשוב לי להתאים עצמי ולתכנן מראש, לחשוב על כל דבר מראש. כמובן, המחשבות המוטעות האלה נוצרו מחשיבה וממושגים אנושיים בזמן שחיים במשפחה או עובדים בעבודה. הבנתי גם שיש לי תשוקה להתפארות.
רק מאוחר יותר הבנתי כמה עסוקים היו המתאמים הפולנים, כמה דברים היה עליהם לשאת וכמה אחריות, ועדיין היה עליהם להתמודד עם מתרגלים מתלוננים כמוני. ייתכן אפילו שגרמתי להפרעות עם המחשבות השליליות והיהירות שלי.
המאסטר תכנן כל דבר והצמידו אותי למתרגלת פולניה שניסתה בכל כוחה לעזור לי. היא הציעה לי בגדים חמים, ואמרה לי על מה להשגיח בעודנו שומרות על האוטובוסים. כמו כן היא עודדה אותי כשהתלוננתי.
למחרת היום, הרגשתי עייפה כשקמתי בבוקר. השותפה שלי חשה שמשהו לא בסדר ועודדה אותי כל הזמן. הבנתי שעליי להשתחרר מהמחשבות השליליות שלי.
בהשראתה, כשעשיתי סיבוב סביב האוטובוסים, ראיתי אותם פתאום כמו שני מלאכים לבנים עם כנפיים פרושות. אחת נקבה – זאת הנושאת את רקדניות שן יון והשני זכר, זה הנושא את הרקדנים. המלאכים נראו אצילים מאוד והישויות השמימיות – אמני השן יון – ישבו על כנפיהם והמלאכים נשאו אותם לערים השונות כדי להופיע.
מאותו רגע ואילך התחלתי להסתכל על התפקיד שלי באופן שונה והבנתי כמה חשוב למלא אותו כראוי.
הבנתי שבטיחות של אנשים רגילים אינה יכולה להגן על אוטובוסים, לא משנה כמה מצלמות ווידיאו מותקנות, רק מתרגלים יכולים לעשות זאת. באמצעות הליכה סביב האוטובוסים והשמירה עליהם, אנחנו המתרגלים יוצרים שדה אנרגיה – מחסום הגנה סביבם.
לאחר מכן, כשעזרתי שוב לשן יון בפולין, שמרתי בלילה על אוטובוסים בעיר לובלין, שם החנו אותם מחוץ לעיר. הלילות היו קרים מאוד, כך שהשותפה שלי ואני החלטנו שנתחלף בתורנות בתפקיד, אחת תנוח במכונית והשנייה תפטרל בחוץ.
האזור היה אפל מאוד. ליד הבניין שם חנו האוטובוסים, היה פנס רחוב שנדלק רק כשהייתה תנועה במקום. כשהגיע הזמן להתחלף בתורנות, יצאתי מהמכונית וראשית פטרלתי סביב האזור כולו. כל פעם הבחנתי בכלב גדול בפינת הבניין שחשף את שיניו ונבח בקול.
לא פחדתי ואמרתי לו: "אתה עושה עבודה טובה. אתה עוזר לי לשמור על האוטובוסים, זוהי עבודה מבורכת. תודה רבה לך, אבל בינתיים הכול בסדר. אם אזדקק לעזרתך אני אקרא לך".
בכל פעם שאמרתי זאת, הכלב נעלם. באופן מפתיע, כשהשותפה שלי הייתה בתורנות, הכלא לא יצא אף פעם לנבוח. אולי הכוחות הישנים שלחו את הכלב הזה להפריע לי ולהפחיד אותי. אבל כיוון שהיו לי מחשבות נכונות חזקות, הכלב התחבר לכוחות הטובים ולא הפריע לי עוד.
רציתי מאוד ששן יון יגיע למדינה שלי, אבל כדי שזה יקרה, המתרגלים שלנו צריכים להיות מוכנים מראש. זה טוב מאוד שהמאסטר נותן לנו הזדמנות לעזור לשן יון במדינות אחרות. כשאנחנו ממלאים אחריויות שונות, אנחנו מבינים כמה משאבים אנושיים נדרשים, איזה פעילויות צריכים לעשות כדי לקדם את המופע, ומה צריך לספק. אלה הן גם הזדמנויות אדירות ליצור אינטראקציה הדדית עם מתרגלים ממדינות אחרות ולחזק מעל לכול את התיאום בין מתרגלים, שבתורם, יעזרו לנו להתכונן לקראת שן יון בעתיד.
במבט לאחור אני מבינה ששום דבר אינו מקרי. המאסטר תכנן כל דבר עבורי. כשהייתי בתוך התיאטרון ושמרתי על דלת מסוימת, המאסטר שלח דרכה את אלה שאמורים היו להינצל.
ליד הדלת שמוניתי לשמור עליה היו שירותים. אישה צעירה הגיעה לנקות אותם והיא דיברה אתי ברוסית. היא אמרה שהיא מאוקראינה ושהיא עם עוד שתי אימהות אחרות עם ילדים הצליחו לברוח לפולין מהמלחמה באוקראינה. התיאטרון נתן להן עבודה.
סיפרתי לה שאני מלטביה ובאתי לפולין לעזור לשן יון. היא רצתה לדעת עוד על שן יון ואני סיפרתי לה. היא אמרה שהיא ניקתה יחד עם החברות שלה את האולם הגדול של התיאטרון, שבו מתקיימים קונצרטים והופעות והן חולמות פשוט להתרווח שם בנוחיות על הכיסאות וליהנות מהופעה יפה.
אמרתי לה שחלומות מתגשמים ושאלתי אם היא רוצה לראות את המופע של שן יון. היא השיבה בחיוב. אמרתי לה שאתן לה כרטיס להופעה הזאת. היא התרגשה מאוד ואמרה: "יש לי רק משאלה אחת, אני רוצה שחברותיי מאוקראינה תוכלנה לצפות במופע אתי".
כמובן שלא היה לה מושג כמה עולים כרטיסים. הבנתי גם שחברותיה לא תוכלנה לקנות כרטיסים לעצמן מפני שהן רק הגיעו, היו להן הרבה ילדים והכנסה מועטה. הן נזקקו לכל הכסף שהן הרוויחו כדי לפרנס את משפחותיהן.
חשבתי שזה יהיה יקר מדי עבורי לקנות שלושה כרטיסים, אבל אז זכרתי שהצעתי קודם לכן לקרוביי מפולין לקנות כרטיסים למופע שן יון. הם לא ענו לי, כך שלא בזבזתי את הכסף.
חשבתי לעצמי, אולי לנשים האלה מאוקראינה יש יחסים גורליים אתי ואחרי שיצפו במופע הן תהפוכנה לישויות בעולם שלי. במקרה זה, האין הן קרובות משפחה שלי? הסכמתי וקניתי כרטיסים לכל שלושת הנשים.
האישה הזאת סיפרה לי שאחרי שצלצלתי אליה באותו ערב לקחת את הכרטיסים, החלו לצוץ מולה צרות שונות, ובה בעת ארגון אחר החל לצלצל אליה וביקש ממנה ללכת למקום אחר. כמו כן, כשנסעה בחשמלית לתיאטרון, צצו מכשולים. במקום 15 דקות, לקח לחשמלית 45 דקות. כל ההפרעות האלה לא עצרו בעדה. היה לה רצון עז לראות את מופע שן יון.
אחרי שצפתה במופע, היא צלצלה אליי למחרת היום ואמרה: "האמנתי מלכתחילה שהמופע יהיה מצוין, אבל התברר שהוא משהו אפילו מפואר יותר. החברות שלי גם כן אהבו את המופע. עכשיו כשאני עובדת בתיאטרון ורואה את אמני שן יון, אני מביטה בהם בכבוד אדיר".
מבחן אמונה
מיד כשחזרתי מטורון היה עליי לחזור לעבודתי הרגילה. הייתה לנו דרישה מחייבת להיבדק טרם המשמרת בעבודה, כדי לאַמת שלא נדבקנו בקורונה.
שבוע אחרי שחזרתי מפולין, הבדיקה שלי לקורונה הייתה חיובית. המחשבה הראשונה שלי הייתה להסתיר את התוצאה מהבוס שלי. אבל הבנתי שאני מתרגלת ואסור לי לשקר, כך שסיפרתי לו. הייתי צריכה להיכנס לבידוד ושלחתי עוד בדיקות למעבדה. הייתי קצת מוטרדת וחשתי בלבול.
הרגשתי בהתרוממות נפש מיד אחרי שחזרתי מטורון, מפני שהייתה לי ההזדמנות לראות את מופע שן יון והוא היה מעבר לכל תיאור. במהלך המופע הרגשתי כאילו אני מתרוממת לשמים. הרגשתי גם איך המאסטר ניקה את גופי במהלך כל ההופעה. חשבתי שהטיפוח שלי השתפר.
היו לי רגשות כפולים. מצד אחד זחלה לה פנימה מחשבה אנושית: איך זה יכול היה לקרות לי. אולי אני מתרגלת גרועה. מצד שני זחלה לה פנימה מחשבה אנושית נוספת:אולי זה לא כל כך גרוע. אני אֶחלה ואקבל תעודה שחליתי בקורונה, ולא אצטרך להתחסן עוד.
עכשיו אני מבינה ששתי המחשבות האנושיות האלה הוחדרו על ידי הכוחות הישנים כדי למשוך אותי למלכודת ולקבל את התכנונים שלהם.
עדיין היה לי סיכוי לשנות כל דבר באמצעות שליחת מחשבות נכונות והסתכלות פנימה. אבל התייחסתי בפסיביות לכל דבר ובכך הסכמתי לתכנונים של הכוחות הישנים. כשהגיעה תשובה חיובית מהמעבדה, זה מִזער את האמונה שלי.
המאסטר אמר:
"לתלמידי דאפא אמיתיים יש אנרגיה, והם מסוגלים להשמיד קארמה ומיקרואורגניזמים המחוללים מחלות". ("הישארו רציונליים")
מאוחר יותר הבנתי שאם אתה פועל וחושב כמו אדם רגיל, אז כל דבר יוכל לקרות לך כמו אדם רגיל.
בכל מצב שהוא, מתרגל חייב להישאר צלול ולהיות מוכן לאתגרים חדשים. הכוחות הישנים מוכנים לבחון אותנו בכל עת, אפילו באותם רגעים כשאנחנו חשים שהתרוממנו למעלה. במקרים האלה, הם יכולים לנצל את קורת הרוח והרגשות האנושיים שלנו כמו שמחה, שביעות רצון וכו'.
וכמובן, הם משתמשים בהחזקות שלנו לפתות אותנו לתוך הקוּרים שלהם. אם מתרגל יאבד רק לרגע את המחשבות הנכונות שלו, אז ברגע הבא הוא יוכל להרגיש כיצד הכוחות הישנים מתחילים לתפעל אותו. ככל שתתפתה עמוק יותר ויותר לתוך רשתותיהם, יהיה לך קשה יותר להתיר אותן ולצאת החוצה.
בסביבות אותו הזמן, מתרגלים נוספים באזור שלנו קיבלו תוצאות חיוביות בבדיקות לקורונה. המצב שלהם היה דומה לשלי. לכולם הייתה בעבודה דרישה מחייבת: להתחסן.
המתרגלים האלה פיתחו גם הם מושגים אנושיים מוטעים ולא התלהבו להתחסן. לפיכך הכוחות הישנים ניצלו את הפרצות שלהם כדי ליצור אשליה של מחלה. אני מאמינה שהמתרגלים האלה היו פסיביים ולכן נפלו לתכנונים של הכוחות הישנים.
המאסטר אמר:
"אינני אומר לך אם עליך להתחסן או לא, וגם אינני אומר לך איך המחלה המדבקת תשפיע עליך. אל תלך לאף קיצוניות, כל זה החזקה אנושית. מה שאני רוצה לומר הוא שאתה אומד את עצמך באמצעות צורת חשיבה של אדם רגיל במקום להסתכל על סוגיות מנקודת מבט של מטפח. זאת החסרה בטיפוח שלך." ("התעוררו")
הבעיה בקבוצה של האזור שלנו הייתה שנצמדנו למושגים האנושיים שלנו ולא האמנו במאסטר עד הסוף. במקום ללמוד את הפא ולחזק את המחשבות הנכונות שלנו, שקענו בקריאת מאמרים שונים מדעיים, רפואיים ודומיהם לגבי חיסונים ולגבי הווירוס.
כמובן שיש גם גורמים אחרים שתרמו לחוסר היכולת של מתרגלים מקומיים לטפח קדימה במרץ. אחרי שהחלו מגבלות הקורונה במדינה שלנו, לא הייתה לנו הזדמנות ללמוד את הפא ביחד. גם לא הייתה גם אפשרות להסביר את האמת לאנשים פנים אל פנים.
אף שאני קוראת כל שבוע את הפא עם מתרגלים אחרים במדינה באמצעות האינטרנט, לא עשיתי מאמץ רב לעודד מתרגלים מקומיים להצטרף ללימוד הפא הזה.
כמו כן, כשחידשנו את לימוד הפא המקומי, שמתי לב שבזבזנו זמן רב לדון בפוליטיקה ובדברים הקורים בעולם. מאחר שהייתה לי ההחזקה הזאת בעצמי, לא ניסיתי במיוחד להניא מתרגלים מלעסוק בנושאים כאלה.
מאוחר יותר, כשהרשו לנו לארגן אירועי הבהרת האמת באזור שלנו, חידשנו את הפעילות הזאת בעצלות, ללא התלהבות יתרה. בתחילה היה קשה לדבר. זה הרגיש כאילו אנחנו לומדים מחדש מהתחלה איך להבהיר את האמת.
אני מאמינה שהמצוקה הזאת של קארמת מחלה שהכוחות הישנים תכננו עבורי ועבור המתרגלים האחרים בקבוצה, והאופן שבו התייחסנו אליה ועברנו אותה, משקפים את מצב הטיפוח של הקבוצה בכללותה.
אף שהתסמינים של הקורונה שלי ושל המתרגלים האחרים היו מינוריים, התייחסתי לכך כאל אזהרה, שאם בפעם הבאה לא נתגבר על כך, זה יוכל להסתיים רע יותר ואפילו רע מאוד.
אף על פי שלא עברתי את המבחן הזה, המאסטר נתן לי אחרי זמן מה הזדמנות נוספת לנסוע לעיר אחרת בפולין כדי לסייע לשן יון. תפסתי את ההזדמנות הזאת בשתי ידיי.
בשנה הבאה אני אצא לגמלאות, ויהיה לי זמן נוסף והזדמנויות נוספות לסייע לשן יון. אני רוצה להמשיך לעזור. כמו כן אני רוצה ששן יון יגיע למדינה שלנו, ללטביה, ולמדינות השכנות: ליטא ואסטוניה.
אנסה כמיטבי לעזור לפרויקט הזה. כמובן, עד אז, עליי לעשות את שיעורי הבית שלי: לעבוד קשה כדי להשתפר, וללמוד גם מיומנויות חדשות כמו: לימוד אנגלית, לפחות ברמת שיחה.
באמצעות הניסיון שלי אני רוצה לעורר השראה אצל מתרגלים נוספים הרוצים לעזור לשן יון, אבל יש להם ספקות לגבי יכולתם או בעיות אחרות המונעות מהם לעשות זאת.
בואו נגשים את הנדרים שנשבענו למאסטר. כל עוד יש הזדמנויות, נעזור למאסטר להציל ישויות חיות.
תודה רבה לך מאסטר שהענקת לי את ההזדמנות לעזור לשן יון.
ההבנה שלי מוגבלת, כך שאם אתם רואים פערים כלשהם, אנא הצביעו עליהם.
[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]