(Minghui.org) ברכות מאסטר מכובד! ברכות מתרגלים עמיתים!
השנה מלאו לי 86 שנה. לפני שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, סבלתי מכל מיני מחלות ואחרי שפרשתי לגמלאות, אושפזתי בבית החולים 3 פעמים תוך שנתיים ועברתי 2 ניתוחים.
התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1997 ומיד לאחר מכן כל מחלותיי נעלמו. במשך 20 השנה האחרונות, לא נזקקתי אף פעם לתרופות, אפילו לא כדור אחד. אנשים רבים בגילי מתו, או שכורעים תחת נטל של מחלות; יש כאלה הסובלים מחירשות או מראייה גרועה. אני, בניגוד חד, עדיין מהירת תגובה עם חשיבה בהירה והגיונית. אני חשה זריזה ועליזה, קלת תנועה ובריאה.
בעיקר אני חשה בת מזל לחלוטין שצלחתי לקבל את הדאפא היקר ביותר, שמגיע רק פעם במיליוני שנים.
על אף שמעולם לא השתתפתי באופן אישי בהרצאות של המאסטר, המאסטר (מייסד הפאלון דאפא) בכל זאת דואג לי באותה מידה. הייתי רוצה לשתף כמה מההתנסויות המדהימות שלי.
בעבר, כשהייתי חולה וחלשה, למדתי צורת צ'יגונג אחרת וחלקתי כבוד ל"מאסטר" של האסכולה הזאת בכך שתליתי את תמונתו על הקיר בביתי.
בוקר אחד באוקטובר 1997, חתני (בעלה של בתי) סיפר לי שמצא מאסטר אמיתי וביקש ממני ללכת אתו באותו אחר הצהריים לביתו של חבר לצפות בווידיאו של המאסטר הזה כשהוא מלמד את הפא.
חשבתי לעצמי: "אבל יש לי כבר 'מאסטר'. האם זה יהיה הולם ללכת למאסטר אחר?" היססתי ולא יכולתי להחליט ועדיין חשבתי על כך כשהלכתי לתפוס תנומה אחרי ארוחת הצהריים.
כשהייתי חצי רדומה, ראיתי פסל של בודהא עם קאסָיַָה צהובה וכתף חשופה צף לקראתי ועובר לצדי. מעולם לא ראיתי פסל של בודהא כזה בעבר. בדיוק אז, הבחנתי ש'מאסטר' הצ'יגונג שלי בתמונה על הקיר, הפנה את גבו אליי ועזב. הסתקרנתי עמוקות ממה שקרה. באותו אחר הצהריים הלכתי לצפות בווידיאו עם חתני.
כשנכנסתי לתוך הבית, ראיתי דיוקן ענק על הקיר. "ראיתי את המאסטר הזה מוקדם יותר היום", אמרתי בהתרגשות והצבעתי על הדיוקן.
"אל תצביעי על הדיוקן", מישהו הזכיר לי, כשהוא מתכוון שזה חוסר כבוד לעשות זאת. גם אחרים הגיבו ואמרו שכנראה יש לי איכות מולדת טובה.
מאוחר יותר הבנתי שהמאסטר ראה שיש לי משיכה לדאפא, כך שהוא ניקה את הרוח שסגדתי לה אפילו לפני שהתחלתי לטפח בדאפא.
בעודי צופה בווידיאו באותו אחר הצהריים הרגשתי משהו מסתובב בתוך אזור הבטן שלי וחשתי מסוחררת. זמן קצר לאחר מכן, התחלתי לסבול מכאב בטן וכל הזמן הלכתי לשירותים. הבנתי שהמאסטר מנקה את גופי עם פאלון.
מיד לאחר שצפיתי בווידיאו, הצטרפתי לקבוצת התרגול המקומית.
בוקר אחד כשהגיע הזמן לקום לתרגל בחוץ, הרגשתי שלא בא לי לקום. ניסיתי לקום פעמיים, אבל לא הצלחתי להכריח את עצמי לעשות זאת. נשכבתי חזרה במיטה וניסיתי להירדם שוב.
בדיוק אז, ראיתי את המאסטר בתלבושת תרגול צהובה עומד ליד מיטתי. התיישבתי מיד במחשבה שאסור לי להיות עצלה. התלבשתי במהירות והתחלתי לעשות את התרגילים בבית.
פעם המאסטר ניקה את גופי והיה לי חום גבוה (39 מעלות צלסיוס). משפחתי ניסתה לקחת אותי לבית החולים, אבל אני סירבתי משום שידעתי שלא הייתי חולה, ושהמאסטר ניקה את גופי. כעבור יומיים חזרתי למצב תקין לחלוטין, כשאני חשה קלה יותר ובריאה יותר מתמיד ומלאה באנרגיה.
אחרי שג'יאנג דזה-מין (מנהיג המפלגה הקומוניסטית הסינית לשעבר) פתח ברדיפה נגד פאלון גונג ב-1999, מתרגלים מקומיים ואני התחלנו בפרויקטים לעורר מודעות לרדיפה.
פעם לא הצלחתי לשמור על השין-שינג שלי מול מתרגלת והתווכחתי אתה. אחרי שהיא הלכה, התחלתי להקיא והתפתח אצלי כאב בבטן. הבנתי שזו התוצאה שלא שמרתי על השין-שינג שלי קודם לכן, ושזה היה מבחן עבורי.
בהתחלה לא ביקשתי מהמאסטר לעזור לי, אבל כשהכאב הפך בלתי נסבל, התחלתי לבקש עזרה מהמאסטר.
ישבתי על ספה, וראיתי את המאסטר לבוש בחליפה עומד על המיטה. הוא פתח יד אחת ואז נפנף בה לעבר החלון. כמעט מיד נעלם הכאב בבטני.
לעתים קרובות, אני נוהגת לראות פאלון מסתובב סביבי לא משנה לאן אני הולכת או מה אני עושה, ולעתים אני רואה עצמי בתוך כיסוי שקוף שהולך אתי לכל מקום שאני הולכת. כיסוי הזה אינו מוגבל על ידי שום דבר בממד החומרי הזה. הוא יכול לעבור דרך דלתות זכוכית; כשאני רוכבת על אופניים ביום סוער, הוא נשאר עמי מבלי לשנות את צורתו, אפילו לא קצת, והוא גם לא נסחף אחרי הרוח. כשאני מתפשטת ותולה את בגדיי על קולב, אני רואה אותם קורנים מזוהר.
בעלי גם הוא למד את הפא בזמנו ותרגל ביחד אתי. פעם ראיתי אותו יושב על הספה, אבל הוא נראה כמו אדם מערבי.
אחרי שהוא נפטר, ילדיי ביקשו שאבוא לגור ביחד אתם. אבל אני העדפתי לחיות לבד, כדי שאוכל לעשות כל מה שאני רוצה לעשות.
לפעמים אני מרגישה מעט בודדה, אבל מיד אחרי שאני מתחילה לקרוא את כתבי הפא של המאסטר, כל הרגשות העצובים האלה נעלמים במהירות ואני מרגישה שהמאסטר עומד ממש לצדי ודואג לי.
צלחתי מבחנים רבים בעזרתו של המאסטר. מאחר שאני גרה לבד, נוח מאוד למתרגלים לבוא לביתי ללמוד את הפא ולעשות פרויקטים של דאפא. אני לא נכנעת לרגשות למשפחה משום שאני יודעת שעליי להיות ראויה להוראה של המאסטר ולחמלתו העצומה.
כשהייתי בשנות ה-70 לחיי, הייתי יוצאת בלילה לעתים קרובות לחלק חומרי הבהרת אמת. לפעמים, מתרגלת מבוגרת נוספת ואני היינו רוכבות על תלת אופן של אחד המתרגלים הצעירים כדי לנסוע לאזור הכפרי לחלק חומרי הבהרת אמת. היינו חוזרות רק אחרי חצות.
מדי שבוע נסענו לאזור הכפרי וחילקנו ארגזים של "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית".
פעם אחת, המתרגלת שנהגה בתלת אופן לא ראתה בבירור את הכביש והתהפכנו. שתינו נפלנו על האדמה ואני נמחצתי תחתיה, אבל אף אחת מאתנו לא נפצעה. כולנו נושאים את הקשיים בשמחה, מרגישים ששום דבר אינו קדוש יותר מאשר להבהיר את האמת ולהציל ישויות חיות.
פעם כשהייתי בתחילת שנות ה-80 שלי, מתרגלת עמיתה בשנות ה-70 ואני נסענו על אופניים חשמליות למקום במרחק של יותר מ-16 קילומטרים. נסענו לשם להוריד רול-אפ מפלסטיק עם הכפשות על הדאפא. לוח התצוגה הזה היה באורך של 2 מטר וברוחב של מטר אחד ועֶָבֶה מאוד. הורדנו אותו, גלגלנו אותו כלפי מעלה וקשרנו אותו בעזרת חבל. כשחזרנו, שרפנו אותו וזה לקח לנו די הרבה זמן לעשות זאת.
לפני שלוש שנים, בעזרתם של מתרגלים עמיתים, הקמנו בביתי אתר ייצור לחומרי הבהרת אמת. מתרגלים צעירים לִימדו אותי איך להשתמש במחשב, במדפסת ואיך להדפיס מחדש עמודים שלא הודפסו כראוי.
המתרגלים הצעירים עודדו אותי באמרם שאני חכמה ולומדת מהר ואפילו חכמה יותר מהאנשים הצעירים. אני יודעת בלבי שזה משום שהמאסטר העניק לי חכמה.
כיום, אני לומדת את הפא כל יום, ואחרי שאני מסיימת לתרגל בבוקר אני מתחילה להכין חוברות להבהרת אמת ומדפיסה חבילת חומרים אחת או שתיים. לפעמים אני מכינה גם תליונים ביחד עם מתרגלים עמיתים. מלבד בישול וניקיון הבית אני מבלה את כל זמני החופשי בלימוד הפא ומרגישה שאני חיה חיים מספקים מאוד.
אני בת מזל מאוד שקיבלתי את הפא בחיים האלה. אינני מרגישה כלל זקנה ואני נחושה לתרגל תמיד ביציבות בדאפא.
תודה רבה לך מאסטר! תודה לכם מתרגלים עמיתים!
[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]