(Minghui.org) הנושא של גלגול הנשמות תמיד היה היבט חשוב באמונה הסינית העתיקה והוא עזר לאנשים להסביר ולהבין את העולם.

אך מאז שסין נשלטת על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) כל דבר הקשור לדת ולאלוהויות נאסר והוכחש בתקיפות, כך שהסינים של היום יודעים מעט מאוד על התרבות המסורתית שלהם. המדע דורש הוכחה מוחשית לפני שהוא מגיע למסקנה, אך הסינים הקדמונים הוכיחו את קיום גלגול הנשמות בדרך אחרת מזו.

המשורר הואנג טינג-ג'יאן משושלת סונג הצפונית

הואנג טינג-ג'יאן (1045-1105) היה משורר בתקופת שושלת סונג הצפונית (960-1127). הוא לא היה ידוע רק בשל מה שכתב, אלא גם בכיבוד הוריו. מגיל צעיר הוא היה בן מסור שקרצף בעצמו את סיר הלילה של אמו והמשיך לעשות זאת גם לאחר שנעשה פקיד רם דרג. אופיו המוסרי נגע בלב רבים וסיפורו נבחר להיכלל בספר הסיני הקלאסי "The Twenty-four Filial Exemplars" ("עשרים וארבעה סיפורי כיבוד הורים למופת").

בגיל 26 הואנג דורג בין המעטים שבראש הבחינה הקיסרית, והוא מונה לפקיד המחוזי בכיר בהואנג-ג'ואוּ. יום אחד הוא נמנם במשרדו וחלם שהוא יצא מהמשרד והגיע לכפר. הוא ראה אשה זקנה בעלת שיער אפור מתפללת במזבח שמחוץ לביתה, וממלמלת שם זר שבאופן מוזר היה מוכר לו. כשהואנג התקרב הוא ראה על המזבח קערת אטריות סלרי דשנה וריחנית, ומשום מה הוא הרים אותה ואכל את הכול. אחרי כן הוא חזר למשרד. הוא התעורר מקול דפיקה על דלת המשרד, והבין שהוא חלם, אך באופן מוזר ביותר הוא חש בפיו את הטעם החזק של הסלרי.

למחרת הופיע אותו חלום שוב והואנג עדיין הצליח לחוש את טעם הסלרי על לשונו. זה בלבל אותו והוא החליט לחקור את העניין בעצמו. הוא הלך בעקבות הדרך שזיהה בחלומו ודי מהר הגיע לכפר שהיה מוכר לו במעורפל. הוא הלך ישר לבית מסוים ונקש על הדלת. האשה הזקנה מהחלום פתחה את הדלת. הוא שאל אותה מדוע היא קוראת לאנשים לאכול את האטריות שלה והיא ענתה: "אתמול היה יום הזיכרון של בתי. המנה האהובה עליה הייתה אטריות סלרי, אז הכנתי לה אותה וקראתי לה לבוא לאכול. אני עושה כך כל שנה".

הואנג שאל: "כמה זמן עבר מאז שבתך מתה?" האשה הזקנה ענתה: "26 שנים".

הואנג נזכר שאתמול היה יום הולדתו ה-26!

הואנג שאל על הבת. האשה הזקנה הסבירה: "הייתה לי רק בת אחת. היא אהבה לקרוא והייתה בודהיסטית נאמנה וצמחונית. היא הייתה בת מסורה מאוד אך סירבה להתחתן. היא גם אמרה שהיא מקווה להתגלגל כזכר בחייה הבאים ולהיות איש-ספר. כשהייתה בת 26 היא נפטרה ממחלה. לפני שמתה, היא הבטיחה שהיא תחזור לבקר אותי".

הואנג ההמום ביקש לראות את חדרה של הבת. הוא נכנס לחדר ומצא שהריהוט מוכר ומנחם מאוד. ליד הקיר היה ארון ענק שהיה נעול בחוזקה. נאמר להואנג שהוא שימש לאחסון כל הספרים שהבת קראה כשהייתה בחיים. הואנג שאל: "אני יכול להסתכל?" והאשה ענתה: "אינני יכולה לפתוח אותו כי איני יודעת היכן בתי שמה את המפתח". הואנג נזכר לפתע איפה המפתח. הוא מצא אותו ופתח את הארון. היו שם כתבי יד רבים. אחרי שהמשיך לקרוא עוד, הוא הבין שכתבי היד הם בדיוק אותו דבר כמו התשובה שהוא נתן בבחינה הקיסרית!

הואנג הבין שהוא היה בתה של האשה בחייו הקודמים, ושהאשה הזקנה העומדת לידו היא אמו! הוא כרע על ברכיו ובירך אותה כאמו.

לאחר שהואנג חזר למשרד, הוא שלח אנשים להביא את האשה אל ביתו, והתייחס אליה כאל אמו הביולוגית.

הסיפור הזה ריגש אותי מאוד – הסינים הקדמונים לא היו נחשלים כפי ששיערנו. הואנג עשה את המאמץ למצוא את הבית [מחלומו] בעולם האמיתי, ואת אמו מחייו הקודמים, לפני שאימת את הקיום של גלגול הנשמות.

היום גם מדענים רבים אימתו את קיום גלגול הנשמות בהשתמשם במתודולוגיות דומות, כמו לתעד את דיווחי האנשים היכולים להיזכר בחייהם הקודמים בפרטי פרטים או אף להגיע למקומות המופיעים בזיכרון שלהם.

הנזיר פוֹ יין והמשורר סוּ דונג-פּוֹ משושלת סונג הצפונית

יש כמה דיווחים מפורטים מסין העתיקה שהם יקרי ערך לדורות הבאים, על חיים בעבר ובהווה באמצעות גלגול נשמות. סיפור אחד כזה מתייחס לנזיר פו יין ולמשורר סו דונג-פּוֹ משושלת סונג הצפונית.

פעם היה נזיר בשם ווּ-ג'יֵה שהיה עיוור בעין אחת. במעידה רגעית, ווּ-ג'יֵה שבר את הצו הדתי לגבי תאווה עם אשה בשם הונג-ליאן, ומינג-ווּ, נזיר הבכיר ממנו, היה עד לרומן הזה. ווּ-ג'יֵה התבייש כל כך שהוא מת ואז התגלגל מחדש. מינג-וו חזה בנפשו שווּ-ג'יֵה עלול לבצע בחייו הבאים חטאים שיכפישו את הבודהא ואת הנזירים. אם כך יהיה, אז מינג-וו עצמו יקולל. אז הוא גם מת והתגלגל יחד עם ווּ-ג'יֵה.

בחייהם הבאים ווּ-ג'יֵה הפך למשורר סו דונג-פּו ומינג-וו הפך לחברו הטוב של סו, הנזיר פו יין. בתחילה סו לא האמין בחוקי הבודהיזם והתעניין יותר ברדיפה אחר תהילה ועושר. אבל הנזיר פו יין נשאר לצידו ותמיד נתן לו עצות. בהדרגה סו קיבל את הבודהיזם ואת תפיסת גלגול הנשמות והתמקד בטיפוח נחוש.