(Minghui.org) בתחילת השנה הרגשתי שאינני טובת לב וחומלת, אלא תמיד במצב של תרעומת. לעתים קרובות הייתי ביקורתית כלפי נוסעים באוטובוס: הם לא נעמו לעיניי, הם עמדו במקום הלא נכון באוטובוס, וכן הלאה. לא היה לי מצב שכזה של מחשבות רעות בשנות הטיפוח-תרגול שלי בעבר, ותהיתי מה קרה.

יום אחד בלימוד הפא הקבוצתי שלנו, מתרגלת קראה שתי מילים שלא כהלכה בפסקה הבאה. זה נתן לי רמז. המאסטר אמר:

"מובן שיש אנשים שלא רוצים לטפח ולתרגל ואפילו עד עכשיו לא הבינו. אם כך אנחנו לא יכולים לדאוג להם. אלו שאנחנו דואגים להם הם המטפחים האמיתיים." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שלישית "מה המורה נתן לתלמידים?")

המשמעות של מה שהיא קראה הפכה ל"איננו דואגים להם" במקום המילים המקוריות: "אנחנו לא יכולים לדאוג להם".

לפתע הבנתי שאם מתרגלים לא הבינו את הפא, המאסטר לא יכול לדאוג להם, אפילו אם הוא רוצה. עלינו לחזק את ההכרה העיקרית שלנו ולסלק את האני המזויף. אז החלטתי לא להסתכל על החסרותיהם של אחרים, ולא להאשים אחרים. החלטתי רק להסתכל פנימה ולטפח את מחשבותיי. אבל הרגשתי שעדיין אינני יכולה לסלק את המחשבות הרעות.

יום אחד קיבלתי רמז נוסף כשקראתי את הפא של המאסטר:

"איך בדיוק מתרגלים את הצ'יגונג של אמנויות הלחימה? כשמתרגלים צ'יגונג של אמנויות הלחימה מדגישים את תמרון הצ'י, אבל זה לא קל לתמרן צ'י בהתחלה. למרות שרוצים לתמרן צ'י, יכול להיות שלא ניתן יהיה לעשות את זה. אז מה לעשות? יש לאמן את הידיים ואת שני צדי החזה, את כפות הרגליים, את הרגליים, את הזרועות ואת הראש." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שישית "צ'יגונג של אמנויות הלחימה")

"עם המשך התרגול שלו המאסטר ילמד אותו. ככל שהזמן עובר הוא יִלְמד לתמרן את הצ'י." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שישית "צ'יגונג של אמנויות הלחימה")

הבנתי שטיפוח המחשבה שלי וסילוק המחשבות הרעות הוא תהליך הדרגתי. ההכרה העיקרית שלי תתחזק אם אתמיד להתקדם במרץ בטיפוח.

יום אחד כשעליתי לאוטובוס, הנהג לפתע התחיל לנסוע כשאני עדיין עולה. כמעט נפלתי, ומיד התלוננתי בלבי על הנהג. אחרי שנרגעתי, אמרתי לעצמי שהנהג מיהר כי אולי הוא היה באיחור, כי היו הרבה נוסעים באוטובוס. מדוע לא חשבתי על זה מיד מנקודת מבטו? הבנתי שרגשות הכעס שמיד עלו בי אינם של האני האמיתי שלי. אני ישות המורכבת מאמת-חמלה-סובלנות, אז המושג הזה אינו האני האמיתי שלי. כשהבנתי זאת, איש שעמד ליד מושב פנוי התעקש שאני אתיישב בו. ידעתי שזה חיזוק מהמאסטר.

המאסטר אמר:

"אבל בשלב ההתחלתי הצ'י הוא הדבר הכי פרימיטיבי וככל שממשיכים לתרגל הוא יכול להיהפך לחומר בעל אנרגיה גבוהה." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שישית "צ'יגונג של אמנויות הלחימה")

המשכתי להסתכל פנימה וניסיתי להבחין בין האני האמיתי שלי לבין המזויף. בהדרגה הצלחתי להבדיל ולסלק את המחשבות הרעות שהכוחות הישנים שתלו במחשבתי.

אחת המתרגלות יצאה מהעיר לכמה חודשים; התגעגעתי אליה מאוד. יום אחד שמעתי שהיא חזרה. פתאום הרגשתי שאני כל כך מתרגשת ולא הצלחתי אפילו לשלוט בהתרגשותי. הזכרתי לעצמי להירגע, ולסלק את ההרגשה הזאת של התרגשות יתר. הרגש החזק נעלם מיד.

המאסטר אמר:

"כשאתה רוצה להכות במישהו אינך צריך לתמרן צ'י או לחשוב על זה יותר, כי הגונג כבר יהיה שם. כשמישהו מכה אותך ואתה מנסה לבלום את זה, הגונג כבר יהיה שם. לא חשוב כמה מהר אתה מוציא את היד, הוא יהיה מהיר יותר ממך, כי מושג הזמן בשני הצדדים שונה." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שישית "צ'יגונג של אמנויות הלחימה")

הבנתי שמהירות היכולת העל טבעית שלנו מהירה מאוד. עם היכולת הזאת, הצלחתי לגלות את המושגים מיד כשהם עלו ולסלקם.

לדוגמה, כשכמה מתרגלים אמרו שהשיתוף שלי מועיל ביותר, מיד חשתי באלמנט של יהירות שמגיע מממד אחר. הבנתי זאת מיד וסילקתי אותו.

באמצעות זאת גיליתי את השמחה שבטיפוח תרגול. הרגשתי שאלמנטים מרמה נמוכה הם כמו אבק, וקל לסלקם. כשדיברתי עם מתרגלים, הייתי מסוגלת גם לראות מה נאמר מהאני האמיתי שלהם ומה מהמושגים שלהם.

רציתי לשתף בהתנסות הזאת כי הבחנתי שיש מתרגלים שאין להם ביטחון בטיפוח של מחשבותיהם. אני מקווה שהשיתוף שלי יוכל לעזור.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]