(Minghui.org) ברכות, מאסטר נפלא וחומל! ברכות, מתרגלים עמיתים!

אני תלמידת דאפא קטנה. אני בת עשר. ברצוני להשתתף השנה בוועידת הפא הזו.

לומדת את הפא ומתרגלת את התרגילים

התחלתי לטפח כשנולדתי. בתחילה האזנתי להקלטות של ההרצאות של מאסטר לי הונג ג'י. כשהייתי בת שנתיים וחצי כבר למדתי סימניות רבות. בגיל ארבע יכולתי לקרוא את "ג'ואן פאלון" מההתחלה עד הסוף. למדתי את הפא כל יום, חוץ מתקופה ב-2017 כשאמי עבדה בבייג'ינג. במשך אותו זמן הפסקתי ללמוד את הפא. באותה תקופה הרגשתי נסיגה רבה. חלמתי שנפלתי מקשת [בענן] וזה היה נורא. כשאמי חזרה מבייג'ינג באפריל או מאי של 2018, חידשתי את לימוד הפא כל יום. באמצעות לימוד הפא, הבנתי שעליי להיות אפילו טובה יותר מאדם טוב ולחזור לעולם השמימי שלי עם המאסטר. אני באמת אוהבת ללמוד את הפא.

כשהייתי בת ארבע או חמש עודדתי את אמי ללמד אותי את חמשת התרגילים. אך אמי החלה ללמד אותי אותם רק כשהייתי בת שש. כשהחזקתי את הגלגל מעל ראשי זרועותיי כאבו. בכיתי, אך המשכתי וסיימתי את התרגיל. כשהתחלתי לתרגל את מדיטציית הישיבה, התחלתי זאת עם שתי רגליי משוכלות למשך חמש דקות. אחר כך הוספתי עוד חמש דקות כל פעם. כשהייתי אמורה לעשות את המדיטציה במשך חצי שעה, אמי לא ציינה את הזמן ויצא שתרגלתי את המדיטציה במשך 45 דקות. לאחר כמה ימים יכולתי לשבת במדיטציה עם שתי הרגליים משוכלות במשך שעה.

התגברתי על קשיים של קארמת מחלה גם כן. כשהייתי בת מספר חודשים היה לי חום גבוה. זה נמשך מספר ימים ולילות ובערתי בכל הגוף. שעברתי את המצוקה, כל גופי זרח.

כשהייתי בת שלוש שחיתי בבריכה וכמעט טבעתי. ראיתי שהמאסטר מרים אותי למעלה.

משפרת את אופיי

כשהייתי בכיתה ב' אכלתי את ארוחת צהריים בבית הספר. פעם שבעה מילדי כיתתי הציקו לי. לא כעסתי. כשהגעתי הביתה סיפרתי לאמי: "הרווחתי ארבע דרכים במכה אחת. שבעה אנשים הכו אותי. ארבע פעמים שבע זה 28. קבלתי 28 דברים טובים". קיפצתי משמחה. אמא חייכה וחשבה שאני חמודה.

ראיתי על האדמה שטר של יואן אחד (0.15 $). לקחתי אותו הביתה ושמתי אותו על הכסא. ככל שהסתכלתי עליו יותר, כך הוא נראה יותר כמו לכלוך – הוא היה מלוכלך מאוד. סיפרתי לאמי על זה. היא אמרה שצריך להחזיר אותו למקום שמצאתי אותו. החזרתי אותו והרגשתי רווחה. אמרתי לאמי: "מוזר, כשלקחתי אותו הביתה, הוא נראה כמו לכלוך. אך כשהחזרתי אותו הוא הפך שוב לשטר". לא עברתי את המבחן הפעם, אז המאסטר סידר לי מבחן נוסף. מצאתי בחוץ עוד שטר של יואן אחד. שמתי אותו בכיסי ורצתי דרך ארוכה. ואז זרקתי אותו מאחוריי כדי שלא אוכל למצוא אותו. עדיין לא עברתי את המבחן היטב. המאסטר סידר שוב את המבחן עבורי. מצאתי שוב שטר של יואן אחד. העפתי בו מבט חטוף ועזבתי בלי לקחת אותו. אמרתי לעצמי: "סוף סוף עברתי את המבחן הזה”.

מבהירה את האמת

כשהייתי בת שלוש התחלתי להבהיר את האמת לילדים בגן הילדים. אמרתי לילדים: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב. אני תלמידת דאפא קטנה". אמרתי את אותו דבר למורה שלי שהגיבה: "תודה לך!"

כשהייתי בת שלוש יצאתי החוצה עם אמי בלילה לשים סטיקרים של הבהרת אמת. היא הרימה אותי בידיים והדבקתי את הסטיקרים גבוה. מאוחר יותר, היא ואני שמנו חוברות של חומרי הבהרת אמת על אדני החלונות בבתים של אנשים. אמי שלחה מחשבות נכונות בשעה שאני רצתי לשים אותם.

התחלתי להבהיר את האמת פנים אל פנים כשהייתי בת ארבע או חמש. בתחילה אמרתי לאנשים מבוגרים: "שלום, סבא!" או "שלום, סבתא!" ואז הושטתי להם חוברת. הם הגיבו בשמחה וחייכו אליי.

מאוחר יותר, כשהאזנתי לשידור "גן התלמיד הקטן" ברדיו אתר מינג-הווי, הבנתי שמתרגלים צעירים אחרים מדברים עם אנשים בצורה הרבה יותר טובה ממני. אז במקום לומר: "שלום, סבא!" התחלתי לומר: "שלום, סבא! אני נותנת לך חוברת". לאחר זמן מה, אמרתי: "שלום סבא, אני נותנת לך חוברת. החוברת הזו טובה מאוד. בבקשה תזכור 'פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב', ותהיה מוגן כשתגיע סכנה". הסבא צחק ואמר: "טוב, טוב!"

כשהייתי בכיתה ג' הזמנתי את חברי כיתתי לביתי לצפות בסרטונים על פאלון דאפא. הם נראו מעוניינים. אחרי שצפינו באחד מהם צ'ין-צ'ין אמרה לי: "אני רוצה לראות עוד סרטון. את יכולה לשים עוד אחד?"

ווּ מנג-יאוּ (כינוי) היא חברה טובה שלי. ביקשתי ממנה לנחש איזה ספר אמי קוראת. היא לא הצליחה ושאלה: "איזה ספר זה?" ואז סיפרתי לה כמה טוב הוא הפאלון דאפא וכמה מרושעת היא המפלגה הקומוניסטית הסינית. אמרתי: "איני מסבירה זאת מאוד ברור. תני לאמי להסביר לך את זה". היא אמרה: "אוקיי". הזמנתי אותה לביתי. אמי החלה להסביר לה את העובדות על פאלון דאפא. מנג-יאוּ הבינה ואמרה שהיא רוצה לפרוש מ"החלוצים הצעירים". מצאתי לה כינוי וזה לקח לי הרבה זמן. בסוף היא בחרה בכינוי "ווּ מנג-יאוּ". היא חשבה שהוא די טוב. שמחתי מאוד באותו יום.

כשהייתי בכיתה ג' המורה הראשית שלי חלתה ואושפזה בבית חולים. ציירתי לה כרטיס ברכה ליום הולדתה. כתבתי: "המורה, אני מאחלת לך בריאות טובה וכל טוב". שמתי את הכרטיס במעטפה יחד עם תליון של פאלון דאפא עם סיפור עליו. ציירתי קשת גדולה על המעטפה. המורה שלי התרגשה.

עוזרת לאמי דרך המצוקה

בדצמבר 2019 אמי נפלה מהאופניים החשמליים שלה. היא התקשרה לאבי, ויצאנו לשם מיד. ראיתי שהיא שוכבת על הדשא בצד הכביש והתחלתי לבכות ברגשות מעורבים של חמלה וחיבה. אבי הזעיק אמבולנס והם לקחו את אמי לבית החולים. עשו לה צילום רנטגן. הרופא אמר שיש לה שברים מרוסקים בשתי הברכיים. הייתי בהלם. הם גיבסו את ברכיה וחיברו אותה לעירוי. שלוש מתרגלות באו לבקר אותה ושיתפו את הבנותיהן. המחשבות הנכונות של אמי התחזקו יותר ויותר לאחר הלילה הראשון. היא החליטה לחזור הביתה, בלי ניתוח ובלי תרופות.

אחרי שהיא חזרה הביתה למדתי איתה את הפא. גם שיננתי איתה את "הונג יין" ואת "הונג יין II". אמי שיננה גם את "הונג יין III". במהלך אותה תקופה הלכתי לישון אחרי חצות כמעט כל יום. למרות זאת הייתי מלאת אנרגיה. אני חושבת שהמאסטר בטוח חיזק אותי.

קראתי את דברי המאסטר:

"כשהמצוקה עצומה, הֱיֶה איתן" (הונג-יין II ,"להיות איתן")

"הטבע האמיתי מתגלה מול המבחנים" (הונג-יין II "גילוי הטבע האמיתי")

"לימדו את הפא מבלי להרפות, תוך כדי כך השינוי יתרחש

עם אמונה בלתי מעורערת, הפרי האמיתי מגיע והלוטוס נוצר." ("הונג-יין II" "התקדמו במרץ, השיגו הארה ישרה")

"כשהמָקוֹש מכה, אז יודעים להתקדם במרץ" ("הונג-יין II" "מגדל התוף")

"נוח לרגע לבחינה עצמית, הוסף מחשבות נכונות

נתח בבהירות את ההחסרות, התקדם שוב במרץ." ("הונג-יין II" "הֱיֵה רציונלי, התעורר")

אמרתי לאמי: "אמא, תראי. נראה כאילו הציטוטים האלו מדברים עליך". היא התעודדה מאוד. המחשבות הנכונות שלה הפכו יותר ויותר חזקות. חמישה ימים לאחר מכן היא הסירה בעצמה את הגבס. במשך התקופה הזו, והיא ואני למדנו 60 דפים של הפא כל יום. היא גם שיננה הרבה פא כל יום. אני גם שיננתי פסקה או שתיים כל יום, בגלל שהייתי צריכה להכין את שיעורי הבית של החורף.

כשאמי הייתה מדוכאת, עודדתי אותה ואמרתי: "הרגליים שלך במצב טוב, מהמולקולות ועד לאטומים, ועד לחלקיקים הקטנים ביותר". היא הרגישה שדבריי הם בהתאם לפא והמחשבות הנכונות שלה התחזקו. טיפלתי בה כל יום. חיממתי לה לחמניות מאודות ובישלתי דייסה והגשתי לה. אבא כמעט לא היה צריך לטפל בה. עזרתי לאמי גם בשירותים. כשהיא בכתה נואשות, החזקתי אותה. אמי אמרה שהייתי כמו אם והיא כמו תינוקת.

כמה ימים אחרי התאונה של אמי, פרץ וירוס המק"ס (קוביד 19). קומפלקס המגורים שלנו היה בהסגר. חשבתי שעדיין יש לאנשים הזדמנויות להינצל, אז עדיין הייתי צריכה לצאת החוצה לחלק חומרי מידע על פאלון דאפא. אמי עדיין לא יכלה לזוז, אז יצאתי החוצה לבדי בלילה וחילקתי חוברות שהיו לנו בבית. אמי שלחה בבית מחשבות נכונות בשבילי. השארתי עותק בכל יחידה בקומפלקס המגורים. לאחר שחילקתי את כל החוברות, אמי הציעה שאפסיק לשבוע או שניים לפני שאצא לחלק שוב חומרים. אמרתי: "לא, המגפה פה. אנשים שלא הוצלו בקומפלקס המגורים שלנו יקבלו את זה". אמי אמרה: "בסדר, אם כן".

לקחתי חתיכת נייר צבעוני וחתכתי אותו לחתיכות קטנות. על כל חתיכה כתבתי: "חזרו בכנות על המשפטים: 'פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב', ותהיו מוגנים כשתגיע המגפה". גם ציירתי פרח לוטוס ורוד גדול על זה וזה נראה יפה מאוד. שאלתי את אמי: "במה אוכל להשתמש כדי להדביק את זה? אין לנו דבק בבית". אמי אמרה: "תאדי תפוח אדמה, תחתכי אותו, תמרחי אותו על הקיר ותדביקי עליו את הנייר. זה יחזיק זמן רב". עשיתי כך וזה באמת עבד. יצאתי לחלק דברים כל בוקר. אמי עדיין שלחה מחשבות נכונות בבית. המשכתי לחלק דברים במשך שבוע או שניים.

קראנו באתר מינג-הווי שכמה אנשים בוו-האן נדבקו בווירוס המק"ס אך החלימו לאחר שחזרו על המשפטים: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". כתבנו את זה על חתיכות נייר וציירנו פרחי לוטוס גדולים ליד. יצאתי החוצה בלילה עם דלי קטן של דבק לבן והדבקתי אותם. אמא עדיין שלחה מחשבות נכונות עבורי בבית.

ערב אחד בסביבות שעה שמונה, קומפלקס המגורים שלנו לא היה נעול, אז יצאתי לפארק עם הדבק הלבן שלי והדבקתי כמה עובדות על פאלון דאפא. רעם הרעים, ברק הבזיק, וגשם עמד לרדת. הלכתי על כביש אפל. הרגשתי שהמאסטר מזכיר לי: "עלייך לעשות זאת מהר". אז מיהרתי וחזרתי תוך חצי שעה. ברגע שהגעתי הביתה התחיל לרדת גשם. זה היה מדהים.

בזמן המגפה בחודש מרץ, חלמתי שאנחנו בבית גדול ויפה מאוד. על הדלת השנייה במסדרון היה תלוי ציור. המאסטר היה באמצע הציור, עם דרקון מוזהב בכל צד וארמון מוזהב מאחוריו. זה נראה כמו סצנה ממופע "שן יון". אור בודהא צבעוני קרן מגופו של המאסטר, וזה היה יפהפה, ועלי כותרת נפלו מהשמיים. מה שהדהים זה שעלי הכותרת למעשה צפו ברדתם מטה, הדרקונים המוזהבים למעשה עפו, והעננים באמת צפו. אמי ומתרגלת מבוגרת עמיתה תרגלו את התרגיל השני מול הציור. אני חושבת שהמאסטר עודד אותי ואת אמי דרך החלום הזה.

פעם כשאמי שלחה מחשבות נכונות בצהריים, ראיתי את גוף החוק של המאסטר מאחוריה, ענק ומחזיק כף יד זקופה. לילה אחר כשאמי ואני תרגלנו את התרגיל החמישי, ראיתי שני אלים שומרי-פא. אחד מהם היה לבוש בירוק והשני בכחול. היה להם עיגול על החזה ובתוכו דרקון מוזהב. שניהם החזיקו מגן ביד אחת וחרב בשנייה. הם עמדו מול חלון, עטופי קדושה. חשבתי שהמאסטר שלח אותם לשמור עליי ועל אמי. ראיתי את כל הדברים האלו במשך המגפה. חשבתי שהמאסטר מעודד את אמי ואותי לא לפחד מדבר ולהיות נחושות.

ילדה טובה ונבונה

אבי (מתרגל עמית) נעצר כשהייתי עדיין ברחם אמי. הוא הוחזק במחנה עבודה בכפייה במשך שנה, ולא ראה אותי לפני שהייתי בת שנה. אמי נעצרה פעמיים כשהייתי בגן ילדים. נעשיתי עצמאית. אבא כיוון שעון מעורר עבורי כל יום. קמתי בבוקר והתלבשתי והתרחצתי, הכול בעצמי. ואז הייתי מעירה את אבי: "אבא, קום מהר, קח אותי לגן". אם הוא לא הגיב, הייתי דוחפת אותו חזק. כשאמי הייתה בבייג'ינג אבי נעצר והוחזק חצי חודש. במשך הזמן ההוא גרתי בבית דודי.

כשקומפלקס המגורים שלנו שוחרר, לקחתי את כסף "השנה החדשה" שלי וקניתי שני דליי שמן בישול ושק אורז במשקל 15 קילו. נשאתי את שמן הבישול בזרועותיי וגררתי את שק האורז בעגלה קטנה הביתה. לא התעייפתי כלל וחשבתי שזה די קל.

לעתים קרובות נכנסתי לסופרמרקט לקנות מצרכים. כל האנשים שעבדו שם הכירו אותי. הם שיבחו אותי על המסוגלות שלי. גם למדתי איך להכין לחמניות מאודות, לחמניות ממולאות מאודות, כופתאות, לחם, ועוגות קטנות. כשבית הספר נסגר, הכנתי לאמי את ארוחת הצהרים של יום המחרת.

ההחסרות שלי

אני אוהבת לשחק. לפעמים לא הצלחתי לשלוט בעצמי ויצאתי החוצה לשחק ובזבזתי הרבה זמן. יצאתי לשים חומרי מידע פעמים רבות עם הלב לשחק, וארבע פעמים צולמתי במצלמות הפיקוח. המשטרה באה לביתנו להטריד אותי ואת אמי. אמי הסתכלה פנימה וחשבה שזה קרה בגלל ההסתמכות שלה עליי. אמרתי שזה נגרם מההחזקות שלי לשחק ולעשות דברים.

אמי דרבנה אותי לטפח בנחישות. אמרתי לה: "עזרתי לך לתרגל במשך המגפה. עכשיו רגלייך בסדר ואת עוזרת לי לתרגל שוב".

העליתי כרגע דברים רבים, ואני עייפה, אז אפסיק עכשיו. אם יש משהו מוטעה במה שאמרתי בבקשה תקנו אותי באדיבות.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]