(Minghui.org) ההתנסות שלי אולי תיראה טריוויאלית, אבל חשתי את ההשפעה הזו זמן רב, והייתי רוצה לשתף אתכם בה.

יום אחד ראיתי בקמפוס לוחות תצוגה ניידים. כשהתקרבתי כדי להסתכל עליהם, נכנסתי לשוק כשראיתי שאחד מלוחות התצוגה היה מלא בהודעות משמיצות אודות הפאלון דאפא. לוחות התצוגה היו ממתכת והתוכן היה מודפס על לוחות דמויי פלאסטיק מאיכות טובה, והן היו ממוקמות כך שכל אחד יכול היה לראותן בעוברו שם.

זה היה בסופו של יום לימודים, והאנשים זרמו החוצה מהכיתות. לא היה לי האומץ להרוס ולזרוק את הלוח. יש כ-30.000 איש בקמפוס, ולבי שקע כשחשבתי על כל החיים שעלולים להיהרס אם הם יאמינו להודעות המשמיצות שעל הלוח.

הרגשתי דכדוך. כשנרגעתי באותו ערב, נזכרתי במה שהמאסטר אמר:

"העובדה היא שבפעם הזאת תלמידי הדאפא צריכים לעשות דברים שמימיים כיוון שעבור תלמידי דאפא הטיפוח האישי שלהם הוא כבר לא הדבר הראשון במעלה. הצלה של יצורים חיים ובנייה מחדש של הרקיע העצום במהלך תיקון הפא הם המטרה." ("ללמד את הפא בוועידת הפא הבין-לאומית במערב ארה"ב" 2005)

התיישבתי לשלוח מחשבות נכונות, ואמרתי במחשבתי: אלו שתכננו והשתתפו במה שכתוב על הלוח צריכים לקבל גמול מיידי. הם צריכים להבין שהכאבים שהם עוברים הם בגלל כתיבת ההודעות המשמיצות אודות הפאלון דאפא. עליהם להוריד את הלוח, ולעולם לא לתלות אותו שוב. השתמשו בדרך היעילה ביותר להרתיע את הגורמים הרעים תוך שלושה ימים.

לבי היה טהור ורק רציתי למנוע מאנשים להיות מורעלים.

ביום השלישי הלוחות נעלמו. הסתובבתי ברחבי הקמפוס, ולא יכולתי לראותם בשום מקום, והם גם לא נראו שוב.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]