(Minghui.org) "הטלגרף", עיתון יומי בריטי’ בחן את המציאות האכזרית של קצירת איברים בסין במאמר שכותרתו: “Is British science aiding and abetting the Chinese human organ trade?” ("האם המדע הבריטי מסייע לסחר של סין באיברי אדם ושותף לעבירה?"

הכתב הבכיר הנרי בודקין כתב במאמר: "שוק קצירת האיברים בכפייה הינו רווחי ויש כעת מומחים מערביים החושדים שהם בלא יודעין קידמו את הרפואנים האחראים לכך".

הוא ציין שבתחילת שנות 2000 סין קפצה להיות המובילה בטכנולוגיית השתלות, וציטט מידע מוויין ג'ורדאש, מייסד Global Rights Compliance, שבתי חולים להשתלות איברים בסין שילשו תוך 4 שנים את מספר ההשתלות: "נפח השתלות כִּליה גדל ב-500 אחוז, השתלות כבד ב-1,820 אחוז, השתלות לב ב-1,100 אחוז והשתלות ריאה ב-2,450 אחוז".

הבעיה היא שכל זה קרה בהיעדר מערכת תרומת איברים מרצון. יש הערכה שלפחות מאות אלפי מתרגלי פאלון גונג הפכו קורבנות לקצירת איברים בכפייה.

עדויות של עדים

אני יאנג בת 59 היא מתורגמנית העובדת בלונדון. כשהייתה עדיין בסין, היא הייתה עצורה בין מארס 2005 לספטמבר 2006 בשל תרגול פאלון גונג במחנה עבודה בכפייה מחוץ לבייג'ינג. מלבד שכפו עליהם עבודה במשך 20 שעות ביום, היו גם מענים אותה ומתרגלות פאלון גונג אחרות מפעם לפעם.

אבל כל כמה שבועות היא ומתרגלות עצורות אחרות נשלחו לבית חולים סמוך של המשטרה. "שם הן עברו סדרת בדיקות רפואיות מקיפות הכוללות סריקות, בדיקות דם צילומי רנטגן וכל בדיקה אפשרית העולה על הדעת. הנשים מוכות הטראומה היו מבולבלות", נכתב במאמר. "מדוע המשטר עינה אותן בזדון כה רב ומצד שני כפי הנראה גם היה מודאג לגבי הבריאות הבסיסית שלהן?"

יאנג לא הבינה זאת עד שברחה לבריטניה מאוחר יותר וקראה דוחות לגבי קצירת איברים בכפייה בסין. "כל גופי רעד – הייתי עלולה להיות אחת מהן", היא אמרה בראיון ל"טלגרף". אבל היא לא ידעה כמה אסירות עמיתות עדיין בחיים, בהתחשב במערכת השתלות האיברים בכפייה בסין, המתבצעת על ידי המדינה עצמה.

יאנג העידה לפני שנתיים בפני ה- China Tribunal (טריבונל בנושא סין) בראשותו של סר ג'פרי נייס, לשעבר התובע המוביל נגד סלובודן מילושוביץ'. הטריבונל הגיע למסקנה ש"מתרגלי פאלון גונג היו המקור העיקרי למערכת של קצירת איברים בכפייה ברפובליקה העממית של סין".

עד נוסף הוא המנתח לשעבר בסין, אנוור טוהטי. הוא קיבל הוראה "לחתוך עמוק ולעבוד במהירות", בעת הסרת האיברים של אסירים פוליטיים בעודם חיים. יתר על כן, 8 מהמפקחים המיוחדים של האו"ם מצאו בכך ובראיות אחרות "אינדיקציות מהימנות לגבי קצירת איברים בכפייה".

"בשפה פשוטה, קורבנות נרצחים על-פי הוראה, גופותיהם נחתכים לרווחה בשל הכבדים שלהם, הכליות הריאות ואפילו הקרניות שלהם. האיברים נמכרו לאחר מכן בשוק בין-לאומי ריווחי להחריד", נכתב במאמר. "כליות נמכרו בין 50,000 דולר ל-120,000 דולר ולבלבים בין 110,000 דולר ל-140,000 דולר".

המומחים עקביים לגבי הממצאים האלה: "מומחים מאמינים שהמפלגה הקומוניסטית הסינית מוכנה לאפשר גם עוד ועוד ניסויים מדעיים על אסירים פוליטיים ללא הסכמתם, במקביל לפרקטיקות האפלות של מחנות הריכוז הנאציים", מוסבר במאמר.

מדינות מערביות נוקטות באמצעים לבלום קצירת איברים בכפייה. בחודש שעבר הועברה הצעת חוק האוסרת על אזרחים בריטיים לנסוע לחו"ל לרכוש איבר.

הקשר לטכנולוגיות מערביות

קצירת איברים בכפייה אינה בעיה הקשורה לסין בלבד. "רופאים [מערביים] בולטים מתחילים להביט אחורה באי נוחות על עשורים של 'שיתוף פעולה מועיל' עם המוסד הרפואי הסיני, על כל הנסיעות שהוצאותיהן שולמו כדי להרצות בפני מנתחים מתחילים ועל הסידורים הרווחיים להכשיר קבוצות שלהם במערב", נכתב במאמר.

פרופסור ראסל סטרונג, רופא השתלות אוסטרלי בעל מוניטין עולמי, פנה בקריאה באוקטובר האחרון: "לאסור על כל המנתחים הסיניים להיכנס לבתי חולים מערביים כדי למנוע שישתמשו במיומנויות שרכשו שם בשוק קצירת האיברים".

"כל זה מרמז על שאלה מטרידה. דהיינו, האם המערב סייע לתעשיית קצירת האיברים של סין ותמך בה?" מוסבר במאמר, "או במונחים אנושיים יותר, אם יאנג הייתה נשארת בבייג'ינג והיו חותכים ממנה את ליבה החי, האם ייתכן שהמנתח הזה קיבל הכשרה רלוונטית באוניברסיטה בריטית או אפילו מה- NHS (שירות הבריאות העולמי)?"

שרשרת אספקה

עובדה ידועה אחת היא שהביקוש העולמי לאיברים עולה במידה נרחבת על האספקה החוקית. פרופ' מרטין אליוט מבית החולים Great Ormond Street בלונדון אמר שלעתים קרובות מחפשים איברים בצורה נואשת. זה הוביל לשוק תיירות איברים ששוויו כ-1.7 מיליארד דולר בשנה. אישה יפנית אחת שילמה אפילו 5 מיליון דולר עבור כבד, צוין במאמר.

"סוכני" ההשתלות האלה זמינים במדינות רבות ואפילו חברות ביטוח בישראל נהגו בעבר להציע עזרה ללקוחות במציאת סוכנים כאלה בסין. אף על-פי שניתן להבין תמריצים כאלה, "מה שפחות ברור לצופה הרגיל זה איך בשני עשורים קצרים, סין הצליחה להפוך למרכז השתלות איברים של העולם".

וויין ג'ורדאש, מייסד Global Rights Compliance ניסה למצוא את התשובה. "בתחילת שנות ה-2000 סין קפצה למקום המוביל בטכנולוגיית ההשתלות", הוא אמר. "דווח שלתיירי השתלות ולאזרחים סינים יש גישה לאיברים מתאימים תוך שבועות או חודשים, בהשוואה למדינות אחרות בהן הפציינטים יכולים להיות ברשימת המתנה במשך שנים חרף קיום מערכות מבוססות היטב של תרומת איברים".

השאלה הבאה היא מקור האספקה בשפע של האיברים האלה. הרשויות הסיניות אמרו ב-2009 ששני שליש מהאיברים בהם משתמשים להשתלות נלקחו באסירים המוצאים להורג. "אבל זה פשוט לא התקרב למציאות. משנת 2000 מספר ההוצאות להורג בעקבות גזר דין מוות הצטמצמו, בזמן שמערכת ההשתלות צמחה באופן אקספוננציאלי", מוסבר במאמר.

זו הסיבה מדוע אנשים פנו לפאלון גונג, שיטה למדיטציה המדוכאת באכזריות על ידי המק"ס. "המעצרים הנרחבים הגיעו לאחר מכן. מאז, מספר מתרגלי פאלון גונג שנפלו קורבן לקצירת איברים בכפייה מוערך בצורה שמרנית בסך כולל של מאות אלפים", נכתב במאמר. "לדברי סר ג'פרי נייס מהטריבונל על סין, 60,000 עד 100,000 השתלות התבצעו כל שנה בין 2000 ל-2014 כשמתרגלי פאלון גונג משמשים כמקור העיקרי לכך".

כמה שנים אחרי שקצירת האיברים בכפייה נחשפה, סין טענה ב-2010 שרכישת איברים מאסירים המוצאים להורג תסתיים ב-2015 ותוחלף בתרומה מרצון. "אבל מומחים אינם מאמינים לכך אפילו לרגע. הם מציינים שמספר האיברים בהם משתמשים בסין להשתלות, עולה בהרבה על המספר שאי פעם יוכל להצטבר מתרומה מרצון", נכתב במאמר.

הנתיב שלפנינו

"הדבר המביך היה שעל אף שביליתי כל חיי בהשתלות, לא הייתי מודע לחלוטין מפעילויות כאלה שהן בעצמן בעיה", העיר אליוט. "אתה מוזמן לעתים קרובות לשם [לסין], אולי להרצות שם, אולי ללמד, אולי לנתח ואתה רק רואה את החלק הצר הזה שמאפשרים לך לראות".

זה התרחש בקנה מידה גדול. "חשוב להכיר ארגונים רבים, לעתים קרובות עם כוונות טובות, לעשות כסף ולהשיג תועלת מיחסי ידידות עם מקורות גומלין במדינות כמו סין", אמר אליוט.

ד"ר ג'יליאן שיאטר, יועץ מיוחד לאגודה הרפואית הבריטית (BMA) אמר: "לחלוטין אין ספק שהפעילויות האלה הן לעג למחויבות המוסרית ברפואה". בנוגע לטכנולוגיות מערביות, התומכים מצפים לחוקים ש"יוכלו לפעול כהרתעה אפילו נגד שיתוף פעולה שלא ביודעין בקצירת איברים, מצד חברות ומוסדות מערביים".

"הדוקטרינה המשפטית לגבי סיוע ושותפות לפשע היא זירה לאפשרות אחת כזאת שעלולה להיות מסוכנת במיוחד עבור יצרני מכשירים רפואיים", נכתב במאמר. "עשו בדוקטרינה זו שימוש ב-1946 כדי להרשיע את המנהל הכללי של Tesch & Stabenow – היצרן של הגז הרעיל ציקלון B – על מעורבותו בשואה".

סין ידועה בשל היעדר השקיפות שלה במערכת הרפואית שלה, כמו גם במנגנונים נוספים של המדינה. זה מקשה על חברות מערביות להיות בטוחות שלא ייעשה שימוש במכונת האבחון או המכשיר הניתוחי לשם קצירת איברים.

"אם הן לא מסוגלות להגיע לביטחון מלא שלא עושים שימוש בציוד שלהן בדרך זו, הן צריכות לשאול את עצמן שאלות רציניות אם עליהן להיות בכלל בשוק הזה", העיר שיאטר.

לקריאה נוספת: חוק חדש בבריטניה מיועד לעצור את קצירת האיברים בכפייה

[כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]