Minghui.org) סובלנות ומחילה הן חלק מהמידות הטובות הסיניות המסורתיות. הן התבטאות של חמלה והן עוזרות בפתירת קונפליקטים רבים כמסופר בדוגמאות הבאות.

לא להתגונן כשנעשה עוול

כפי שאומר הפתגם: "קל יחסית לסבול פציעות מכלי נשק, בעוד שנזק הנגרם משמועות הוא הקשה ביותר לשאת". איך הסינים הקדמונים התייחסו באופן זה לאנשים שפגעו בהם? בואו נתבונן בשתי דמויות היסטוריות.

קאי שיאנג, פקיד ידוע משושלת סונג הצפונית, יצא פעם לשתות עם חברים. אחד מהם פגע בטעות בעובר אורח כשהתפאר במיומנויות הקַשַתוּת שלו, אך הוא טען שחיצו של קאי הוא זה שפגע באיש. השמועה התפשטה במהרה למרחק ברחבי העיר. הקיסר שמע על כך וזימן את קאי לארמון כדי לשאול אותו אם זה נכון.

קאי רק כרע על ברכיו והתחנן למחילה. הוא לא הגן על עצמו, וגם לא סיפר לאף אחד שהוא חף מפשע, גם לאחר שחזר מהארמון.

מצב דומה קרה כשגאו פנג משושלת ג'ין המזרחית שירת כשופט תחת שר ההגנה ג'אנג קונג-אֵן בצַ'ן ג'וֹאוּ. הקצין הצבאי דוּאן הונג-ג'ין גנב כמה בולי עץ ממשלתיים כדי להכין לעצמו ריהוט. ג'אנג התרגז כששמע על הגניבה ורצה להוציא להורג את דואן. כדי להגן על עצמו, דואן טען שגאו אמר לו לקחת את בולי העץ. ג'אנג שאל את גאו אם זה נכון, וגאו הודה שזו אשמתו. כך ניצלו חייו של דואן.

מיד לאחר מכן ג'אנג שילם לגאו, נתן לו סוס, ופיטר אותו מתפקידו. גאו עזב מהר ואף פעם לא הגן על חפותו.

אך זמן קצר לאחר מכן ג'אנג שלח מישהו לקרוא לגאו לחזור. שנה לאחר מכן, אחר מאנשי סודו הנאמנים של ג'אנג סיפר לג'אנג שגאו לקח על עצמו את האשמה כדי להציל חיים. זה הפתיע את ג'אנג, והוא כיבד את גאו אף יותר לאחר זאת.

מחילה ונדיבות

לתת כסף אולי אינו דבר קשה מאוד, אך להיות טוב לב לאלו הגונבים את רכושך אינו דבר שאנשים רגילים יעשו.

כשג'אנג ג'י-צ'אנג למד בקולג' הקיסרי, משפחתו ביקשה ממישהו להביא לו 10 טאל זהב [מטבע סיני] (שקולים ל-500 גרם זהב).

כשג'אנג היה בחוץ, שותפו לחדר פתח את מזוודתו ולקח את הזהב. פקידי המכללה ערכו חיפוש ומצאו את הזהב. כדי לא להשפיל את שותפו לחדר, ג'אנג הכחיש שהזהב שלו.

השותף שגנב את הזהב החזיר אותו לג'אנג באותו ערב. ג'אנג ידע ששותפו בא ממשפחה ענייה ונתן לו חצי מהזהב.

והנה סיפור על הפיכת גנב לאזרח טוב. יוּ לינג-יִי מקאו-ג'וֹאוּ היה איש ישר ואף פעם לא עשה דבר הפוגע במישהו למען רווח אישי. משפחתו נעשתה עשירה למדי כשהגיע לשנותיו המאוחרות. לילה אחד, מישהו התגנב לביתו כדי לשדוד אותו. בניו תפסו את הפורץ, והתברר שהוא בנו של השכן. יו שאל אותו: "אף פעם לא עשית שום דבר רע בעבר. מדוע הפכת לגנב?"

"הגנב ענה: "בגלל שאנחנו עניים כל כך". יו שאל אותו מה הוא צריך. הגנב אמר: "עשרת אלפים מטבעות יספיקו לי כדי לקנות אוכל ובגדים". אז יו נתן לו את הכסף ושיחרר אותו. אך מיד הוא קרא לו בחזרה. הגנב חשש, וחשב שיו שינה את דעתו ומתכוון לדווח עליו לרשויות.

יו אמר לו: "אתה כל כך עני, אבל אתה נושא איתך את כל הכסף הזה וכבר מאוחר. אני חושש ששוטרי הסיור יעצרו אותך ויחקרו אותך לגבי הכסף". יו אמר לגנב להישאר ללון אצלו בלילה וללכת לביתו למחרת. הגנב התבייש מאוד במה שעשה ונעשה לאחר מכן אדם הגון מאוד. כל השכנים שיבחו את יו על טוב לבו.

משפחתו של יו הפכה משגשגת אף יותר באזור המקומי. אנשים רבים זקפו זאת לברכה שיו קיבל על מעשיו הטובים.

רחב לב, לא חסר אחריות

נדיבות אינה אותו הדבר כמו להיות פזיז. כשזה נוגע לביטחון ושגשוג המדינה, צריך לבחור באנשים שהם ישרים וכשירים.

ג'אנג צ'י-שיאן, ראש ממשלה ידוע משושלת סונג הצפונית, קודם פעם לתפקיד קצין המעבר של נהר היאנג-צה. יום אחד במשתה משפחתי, משרת גנב כמה כלי כסף והחביא אותם בבגדיו. ג'אנג ראה זאת אך לא אמר דבר. מאוחר יותר, לאחר שג'אנג התמנה לשר, הוא מינה רבים ממשרתיו לפקידי ציבור, כולם חוץ מזה שגנב את כלי הכסף.

יום אחד המשרת כרע ברך לפניו ואמר: "שירתתי אותך במשך התקופה הארוכה ביותר, אך אלו שבאו אחריי כבר קודמו. מדוע?" הוא בכה: "השכחת אותי?"

ג'אנג השיב באהדה: "לא רציתי לומר זאת, אך אני חושש שתתרעם עליי בכל מקרה. האם אתה זוכר שכשהיינו בדרום גנבת פעם כמה כלי כסף? שמרתי זאת בסוד כמעט 30 שנה, ואולי אפילו אתה לא יודע שראיתי את מה שעשית. היום כשאני שר האחראי על מינוי ופיטור פקידים, עליי לקדם את אלו המוסריים ולפטר כל מי שהוא מושחת ורודף בצע. איך אוכל להמליץ על קידום גנב לתפקיד של עובד ציבור?"

המשרת היה המום. עם דמעות בעיניו הוא נפרד מג'אנג.

[מקור הסיפורים: "רֶן ג'ינג" מאת ווּ ליאנג משושלת יואן.]

[כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]