(Minghui.org) לפני כמה שנים מתרגלת ביקשה ממני לעזור לה לקנות כרטיס טלפון כדי לעשות שיחות להבהרת האמת. היא אמרה לי היכן לקנות.

למחרת הלכתי לקנות את הכרטיס, אך לא הקדשתי תשומת לב לשליחת מחשבות נכונות. כשהגעתי לחנות ראיתי מצלמת אבטחה והייתה לי מחשבה שלילית: "כדאי שאזהר שזהותי לא תיחשף". התחלחלתי, אך לא דחיתי מיד את המחשבה. כשהמתרגלת עשתה הבהרת אמת בשיחת טלפון, דיווחו עליה למשטרה.

שוטרים ממחלקת בטחון הפנים ומ"משרד 610" בדקו את סרט הצילום וראו שקניתי את הכרטיסים. שני גברים באו לביתי ודפקו על הדלת בחוזקה.

הם דפקו, צעקו, והשתמשו בכל כוחם למשוך את ידית דלת המתכת בניסיון להיכנס פנימה, לסרוק את המקום ולעצור אותי – זה מה שהם עשו כשהם לקחו אותי למחנה עבודה בכפייה בעבר. אחד מהם היה שוטר שרדף מתרגלים אחרים פעמים רבות. לבי לא זז, ורק עמדתי מאחורי הדלת ושלחתי מחשבות נכונות. לבסוף הם עזבו.

אחר כך הם הלכו למשרדו של בן משפחה שלי (שהוא מתרגל עמית) כדי לחטוף את מפתחות ביתנו וגררו אותו לתחנת המשטרה. ארבעה גברים לקחו את המפתחות שהם חטפו וחזרו לביתי. כשהם צוחקים בזחיחות דעת הם ניסו לפתוח את דלת דירתי. אך הם גילו שלא משנה כמה חזק הם מנסים, הם פשוט לא מצליחים לפתוח את הדלת. ואז הם עזבו.

ברגע שהם עזבו, לא יכולתי יותר לשמור על שלוותי וזיכרונות העינויים שעברתי במחנה העבודה בכפייה עלו במחשבתי. פחדתי שאירדף שוב, ותחושות של חוסר מנוחה, חוסר אונים, ומחשבות שליליות חזקות התעוררו במחשבתי וגרמו לי לאבד את קור רוחי. לא משנה כמה ניסיתי לדכא את המחשבות האלו, כלום לא עזר. מצבי כבר לא היה בהתאם לפא, וחשבתי לעזוב את הבית ולהתחבא לזמן מה.

בן משפחתי חזר הביתה והקשיב למה ששקלתי. הוא אמר: "ייתכן שיהיו שוטרים בבגדים אזרחיים בתוך קומפלקס הדירות או בכניסה אליו, אז אינך יכולה לעזוב עכשיו. יתר על כך, האנשים האלו עדיין לא בטוחים שאת בבית".

המתרגלת שביקשה ממני לקנות את כרטיס הטלפון באה לביתי אחר כך. אחרי ששיתפנו על מה שקרה, החלפנו את ההבנות שלנו לגבי הטיפוח. היא עודדה אותי לשלול את הרדיפה באמצעות מחשבות נכונות ולשלוח לאתר מינג-הווי ידיעה על ניסיונות "משרד 610" לעצור אותי.

הידיעה פורסמה למחרת במינג-הווי, וחשפה בעוד מועד את ניסיונם לעצור אותי. באותו זמן, הרגשתי גם מחוזקת על ידי המחשבות הנכונות של מתרגלים עמיתים. התעודדתי וקיבלתי ביטחון.

בן משפחתי עזב את הבית מוקדם מאוד למחרת בבוקר כדי לתת לי הרבה זמן ללמוד את הפא ולשלוח מחשבות נכונות. בתשע בבוקר, לפחות שישה גברים באו לביתי. אחד מהם נקש על הדלת ואמר ברכות: "בבקשה פתחי את הדלת. אנחנו רק רוצים לשאול אותך כמה שאלות ומבטיחים שלא נפגע בך".

חשבתי: "מדוע אתם רבים כל כך?" לא הגבתי ורק שלחתי מחשבות נכונות. הם המשיכו לנסות במשך חצי שעה. השכנה ממול במסדרון עמדה לצאת, אז הם מיהרו אליה ושאלו אם אני בבית.

השכנה אמרה? "עבר זמן מאז שראיתי אותה לאחרונה. כולכם עשיתם כאן כל כך הרבה רעש, וזה באמת מטריד אנשים. לא התעייפתם מזה?" (למעשה שכנתי ראתה אותי יום קודם ובירכנו אחת את השנייה לשלום).

אחרי ששכנתי ירדה במדרגות, אחד השוטרים איבד את סבלנותו והחל לדפוק באגרופיו על דלתי. שוטר אחר התקשר למסגר. מיד שלחתי מחשבות נכונות לעצור את שיחתו וביקשתי את עזרתו של המאסטר. ואז שמעתי את אחד מהם טוען שכואבת לו הבטן והוא צריך ללכת לשירותים. סוף סוף הם הלכו.

ניסיתי חזק מאוד להרגיע את עצמי ולהסתכל פנימה על החזקות. חוץ מהמחשבה השלילית שעלתה כשקניתי את כרטיס הטלפון, הבנתי שתרגלתי את התרגילים ולמדתי את הפא פחות. כמו כן, כששלחתי מחשבות נכונות בחצות הלילה לא הייתי לגמרי בהכרה עיקרית.

גם אחרי שזיהיתי את כל הבעיות האלה, עדיין הרגשתי שמשהו לא בסדר. כשהסתכלתי פנימה הרגשתי שהייתי עטופה במשהו. גם הרגשתי שלבי סתום באבן קשה וכבדה.

הרגשתי מאוד לא בנוח. פחדתי כל כך וקראתי למאסטר להציל אותי. במשך אותו יום, הרגשתי שהזמן ארוך במיוחד. לבסוף, לאחר מאמץ רב, הצלחתי לישון קצת מאוחר מאוד בלילה. באותו לילה חלמתי חלום.

בחלומי עשיתי מדיטציה כאשר מישהו לבוש בחלוק של טאואיסט הוביל מסה של רוע שחור להסתער עליי. לא רחוק מאחוריי, המאסטר הביט בי בחמלה ובכובד ראש. הטאואיסט מתח את טפרי הנשר שלו לתפוס אותי, אך לא משנה כמה הוא ניסה, הוא לא הצליח להגיע אליי.

בה בעת ה"טאואיסט" ראה שהמסה של הרוע השחור שהוא כיוון אליי התבהרה בהדרגה והושמדה (זו ודאי התוצאה של המחשבות הנכונות של מתרגלים עמיתים). הוא חרד כל כך שהוא לא הצליח לזוז.

אמרתי לו: "אתה מטפח את הטאו שלך ואני מטפחת את הדאפא שלי. איך הפרעתי לך?" במבט מבעית, הטאואיסט זרק בפניי בחבטה רמה ערימה של חומרי הבהרת אמת כגון תקליטורים וחוברות שמתרגלי דאפא מקומיים השתמשו בהם להציל ישויות חיות.

הוא אמר: "הפעם, אלו יספיקו כדי לרדוף אותך!" נעצתי בו מבט ואמרתי: "זה מה שמתרגלי דאפא משתמשים בו כדי להציל ישויות חיות לפי דרישות המאסטר. זו בהחלט לא הוכחה שאתה יכול להשתמש בה כדי לרדוף אותי. השתתפת ברדיפה והרסת חומרי הצלת חיים. הפשעים שביצעת בלתי נסלחים, אז אתה מיועד להתפוררות ולהשמדה".

הוא כעס כל כך שהוא ילל כמו חיה והצליף במברשת שלו לעברי. כל שנץ במברשת הפך לסכין, והסכינים תקפו אותי מכל עבר. פחדתי כל כך שהמשכתי לצעוק למאסטר שיציל אותי. וכך התעוררתי.

מיד הוארתי לכך שזה היה רמז בשבילי מהמאסטר שעליי לשלוח מחשבות נכונות וללמוד את הפא יותר. כשנזכרתי במבטו המבעית של הטאואיסט שרצה לקחת את חיי, הבנתי סוף סוף שהייתה בי עוינות ושנאה כלפי אלו שהשתתפו ברדיפתי.

קיוויתי שהם יקבלו גמול. לא ניסיתי לטפח ולהיפטר מההחזקות האלו. לא היו בי שום טוב לב או חמלה. אף פעם לא חשבתי עליהם כעל ישויות מסכנות הנשלטות על ידי הרוע כדי להשתתף ברדיפה.

בתחילת כל שעה שלחתי מחשבות נכונות לסלק את ההחזקות האלה ולנקות את השדה הממדי שלי. כשהייתי רעבה, אכלתי נודלס בהכנה מיידית. גם למדתי את הפא הרבה מאוד. בדיוק כשהתחלתי ללמוד את "הונג יין 3", המאסטר פתח את החוכמה שלי וכתבתי מכתב הבהרת אמת.

החמלה שלי התעוררה ודמעותיי זלגו מרחמים כלפי אלו שפעם רדפו אותי. ריחמתי עליהם כיוון שהם לא יוכלו להינצל עקב הקארמה שהם צברו ממעשיהם הרעים. גם התחרטתי שלא טיפחתי את עצמי היטב וזה אפשר לכוחות הישנים תירוץ לרדוף אותי ולהשפיע על כל כך הרבה ישויות לבצע מעשים מרושעים שכאלו. קיוויתי מעומק לבי שהאנשים האלו יוכל להבין את האמת ולהינצל.

כבר לא היה בי שום פחד והייתי טבולה באנרגיה חיובית. זו הייתה הרגשה חמימה ונעימה מאוד. חשבתי שאם הם ינקשו שוב על דלתי, אקריא להם את מכתב הבהרת האמת. האמנתי שהמאסטר בהחלט משגיח עליי. שמתי שטיח ליד הדלת כדי שאוכל לשבת עליו לשלוח מחשבות נכונות מטווח קצר.

אחר כך חזרתי לחדר השינה ללמוד את "ג'ואן פאלון". כשראיתי את הפוסטר של המאסטר, שכבה של חומר מנוון נפלה מגופי בחבטה, והאבן הכבדה שגרמה ללבי להרגיש חסום, נעלמה. הייתי טבולה בזרם חמים וחזק מראשי ועד כפות רגליי. הוארתי לכך שמזימת הרוע לרדוף אותי כבר התמוססה על ידי המאסטר. האנשים האלו לא יבואו שוב.

ביום השלישי, הגברים האלו לא באו. המאסטר ראה שהסתכלתי פנימה ושהתיישרתי בהתאם לפא על ידי כך שוויתרתי על הפחד ועל השנאה שלי. הוא עזר לי לפתור את המצוקה הזאת בצורה חומלת. תודה לך, מאסטר!

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]