(Minghui.org) ביום שישי בסוף מאי השנה, שוטרת מהמרכז הקהילתי המקומי שלי התקשרה אליי. היא אמרה לי לבוא לחתום על הסכם במחלקה המשפטית של משרד המנהל השכונתי המקומי. כששאלתי באיזה הסכם מדובר היא אמרה שהיא לא יודעת, אך שזה דבר טוב כי ברגע שאחתום לא אהיה תחת מעקב.

אף שהיא לא אמרה לי, ידעתישהם רוצים שאחתום על שלוש ההצהרות כחלק מקמפיין "צמצום לאפס" שלהם, בו לוחצים על כל מתרגל הנמצא ברשימה השחורה של הממשלה לוותר על אמונתו. המחשבה הראשונה שלי הייתה שעליי לנצל הזדמנות זו להבהיר את האמת על הפאלון גונג. ובאופן ספציפי, לא תהיה לי הזדמנות לפגוש את ראש המחלקה המשפטית אלמלא הוצעה לי ההזדמנות הזאת.

אך לאחר שסיימתי את השיחה, הפחד השתלט עליי. מדוע למתרגלים האחרים נאמר רק ללכת לשוטרי המרכז הקהילתי או שהשוטרים באו אליהם ואילו לי נאמר לראות את ראש המחלקה המשפטית? האם זה בגלל שהמתרגלים האלו לא חתמו, וכדי להשלים את המכסה הפקידים ניסו לרמות אותי כדי שאחתום?

בוודאי שלא אחתום על שום הצהרה, אך בהחלט אלך לפגוש אותם כדי להבהיר את האמת.

מאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) אמר:

"היכן שהבעיה צצה, זהו המקום שאתם צריכים להבהיר את האמת ולהציל אנשים." ("הרצאת פא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. 2002 ")

הכוחות הישנים מנצלים פרצות

הרגשתי שאיני צריכה לחכות שהם יפגשו אותי מכיוון שראש המחלקה המשפטית לא יבוא אליי. במקום זאת הוא ישלח את חברי הסגל שלו לפגוש אותי. יש לו הרבה פחות הזדמנויות להקשיב להבהרת האמת של מתרגלים באופן אישי. ידעתי שעליי לקחת הזדמנות זו לאפשר לו לדעת את העובדות האמיתיות.

הסתכלתי פנימה ושאלתי את עצמי למה חוויתי יותר לחץ מאשר מתרגלים אחרים. הסיבה הייתה שנכשלתי בכמה מבחנים שוב ושוב והכוחות הישנים ניצלו את הפרצות שלי.

לאחר שנרדפתי ב-1999 ויתרתי על הטיפוח. הייתי מיואשת ומתוסכלת. כך התחלתי לקרוא רומנים און-ליין כדי להתנחם. קראתי הרבה רומנים ופיתחתי קארמת מחשבה רבה. אחרי שחזרתי שוב לפאלון דאפא, קיבלתי הרבה הפרעות מקארמת המחשבה. בגלל שההכרה העיקרית שלי לא הייתה חזקה, ההחזקה שלי לנחמה וקארמת המחשבה שלטו בי ודחפו אותי לקרוא שוב את הרומנים האלו.

לא למדתי את הפא, לא תרגלתי את התרגילים, ולא שלחתי מחשבות נכונות או הבהרתי את האמת. בזבזתי הרבה זמן יקר. הודיתי למאסטר על הרמזים, ואז טיפחתי בנחישות למשך זמן מה. אך כשקארמת המחשבה הטרידה אותי התחלתי לקרוא שוב את הרומנים.

בכל פעם שהוארתי לכך, התחרטתי על זה ובכיתי מול תמונת המאסטר. אך אז עשיתי שוב אותה הטעות. נעצרתי פעמיים על חלוקת חומרי הבהרת אמת. הכוחות הישנים ניצלו את הטעויות שלי.

בשבת, יום לאחר שקבלתי את שיחת הטלפון, שיתפתי עם מתרגלת על המצב שלי. היא אמרה: "הבכירים במחלקה המשפטית הם למעשה קצינים של המשטרה. אולי את לא צריכה ללכת אם לבך לא יציב".

אמרתי לה שאני רוצה להציל את ראש המחלקה המשפטית. "אז לכי", היא אמרה, "את לא צריכה שיהיו לך הדאגות האלו. אל תחשבי תמיד שתרדפי. באיזו שעה תלכי ביום שני? אשלח מחשבות נכונות בשבילך". בביתה חשתי פחות מפוחדת.

אחרי שחזרתי הביתה, המחשבה שאנשי המחלקה המשפטית הם קציני משטרה השתהתה במחשבתי. פחדי גדל יותר ויותר וכיסה את מחשבותיי הנכונות.

לבסוף חשבתי לעצמי: "איני מטפחת בנחישות ויש לי החסרות גדולות. הרוע בממדים אחרים עלול לרדוף אותי. עדיף שאבקש את מספר הטלפון מהמרכז הקהילתי ואתקשר לראש המחלקה המשפטית".

ביום ראשון בבוקר תרגלתי את התרגילים. הרגשתי שהאלמנטים של הפחד בשדה הממדי שלי נעלמו. הרגשתי שלווה כשחשבתי על הבהרת האמת לראש המחלקה. לא היה בי פחד. הבנתי שהמאסטר הסיר ממני את הפחד וחיזק אותי להבהיר את האמת פנים אל פנים.

חשבתי: "כשהפחד שלי עלה, רציתי לעקוף אותו וחשבתי שלהתקשר טלפונית זה יותר בטיחותי מאשר לדבר איתו פנים אל פנים. רציתי להגן על עצמי. זה היה אנוכי. להבהרת האמת פנים אל פנים יכולה להיות תוצאה טובה יותר מאשר להתקשר. הוא מחכה לאמת. עליי ללכת.

לפני שעזבתי את הבית ביום שני בבוקר הייתה לי מחשבה לא נכונה. התכוננתי למקרה שאיעצר. החלפתי את בגדיי לנוחים ורגילים יותר ולנעליים שטוחות. שלחתי הודעה לבעלי: "החלטתי ללכת ואתקשר אליך לפני 12 בצהריים". למרות זאת, כשהמאסטר החומל שלנו ראה את לבי הנתון להצלת אנשים, הוא עדיין דאג לי. הרגשתי רגועה ושלווה.

בדרכי למחלקה המשפטית, הרגשתי רווחה קלה בגלל ששתי קבוצות של מתרגלים שלחו עבורי מחשבות נכונות. יצרנו גוף אחד והאנרגיה והעוצמה היו כבירות.

חשבתי שאהיה בסדר כי המאסטר מגן עליי. אך במחשבה שנייה, חיפשתי את הגנת המאסטר, והמחשבה הזו לא הייתה נכונה. היא הייתה אנוכית. אינני צריכה לדמיין את התוצאה, עליי לתת למאסטר לתכנן את הדברים עבורי.

כשהגעתי לבניין, הבחנתי באיש העומד בכניסה. הוא היה בגובה 6 רגל והיה לו מבט חזק ועז (מאוחר יותר הבנתי שבגלל שהיה לי פחד בלב חשבתי שהוא נראה מפחיד). נקשתי על דלת המחלקה המשפטית אך לא הייתה תשובה. שאלתי את פקיד הקבלה והוא אמר שהאיש בכניסה הוא זה שאני מחפשת, והוא בטח הלך לאיזשהו מקום.

שוב הרגשתי פחד. כיוון שהוא לא היה שם, אולי זה אומר שלא הייתי צריכה לבוא, והמאסטר ייתן לי לחזור הביתה. מיד דחיתי את המחשבה הזו. זו לא הייתה מחשבה נכונה. זה לא מה שהמאסטר רצה.

התיישבתי על הספה בלובי ושלחתי מחשבות נכונות. אחרי עשר דקות הוא הגיע. הלכתי אחריו למשרדו. קודם שאלתי אותו כמה שאלות ואז דיברתי איתו על פאלון דאפא, על הרדיפה, ועל החשיבות של הפרישה מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). לילה לפני כן חשבתי בתשומת לב על מה שאומר. במשך התהליך כולו, הייתי מנומסת ומכבדת. הקדשתי הרבה תשומת לב למשוב שלו. נמנעתי מלהשתמש במילים העלולות להתגרות בו. הייתי שלווה ודיברתי לאט וברכות.

כשדיברתי היו כמה הפרעות. הטלפון המשרדי שלו צלצל והנייד שלו צלצל די הרבה פעמים. הוא ענה לטלפון המשרדי שלו בקצרה אך לא ענה לנייד שלו. אחד מעובדיו נכנס פעמיים למשרד והוא ביקש ממנו לצאת. נראה היה שהוא מעוניין יותר להקשיב לדבריי. דיברתי במשך שעה. הוא הבין והסכים לפרוש מחברותו במק"ס ובארגונים המסונפים לה.

נדהמתי. תודה לך מאסטר, על חמלתך. תודה לכם מתרגלים עמיתים, ששלחתם מחשבות נכונות ועזרתם לי. המאסטר סלל את הדרך והוא מחכה למתרגלים שיצילו ישויות חיות במחשבות נכונות.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org..אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]