(Minghui.org) ברכות, מאסטר נכבד! ברכות, מתרגלים עמיתים!

ב-2008 התחלתי לתרגל פאלון דאפא בארה"ב וחוויתי הרבה עליות וירידות בטיפוח שלי. ברצוני לשתף אתכם בכמה מההתנסויות שלי.

בדיוק כשסיימתי את הדוקטורט שלי ב-2008 סחף משבר כלכלי את ארה"ב. אנשים רבים איבדו את מקום עבודתם. גם אני לא הצלחתי למצוא עבודה. זו הייתה מכה גדולה כי תמיד הכול הגיע אליי בקלות. היו לי גם בעיות בריאותיות לאחר שילדתי ופיתחתי אינסומניה (נדודי שינה). הרגשתי מותשת ועצבנית והיו לי כאבי בטן באופן תדיר. הייתי מדוכאת ואיבדתי את מזגי בקלות. הייתי במצב רע.

אמי הצביעה על כך שרק הדאפא יוכל לעזור לי, אז התחלתי לקרוא את "ג'ואן פאלון". הבנתי את המטרה האמיתית של החיים ומדוע בני האדם סובלים. המחשבות שלי נעשו בהדרגה שלוות ובריאותי השתפרה. להפתעתי הצלחתי להירדם מיד אחרי שסיימתי את המדיטציה. חולשת העצבים שהטרידה אותי נעלמה. כאבי הבטן שלי והלחץ בעיניים נעלמו.

לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא נעשיתי בריאה ואנרגטית. תוך שנה, עשיתי את התואר השני ומיד מצאתי עבודה. בהסתכלות לאחור, הבנתי שלולא הפאלון דאפא הייתי ממשיכה להתמודד עם בריאות חלשה וחוסר ביטחון.

לוותר על השאפתנות המתגברת

לא ויתרתי על ההחזקה הזאת עד שטיפחתי שנים רבות. אנשים בדרגות אקדמאיות גבוהות יודעים שהם בעלי יכולת, אז הם בדרך כלל אסרטיביים. הם מתנשאים ומתמקדים בלהצליח. ההחזקה שלי לשאפתנות הייתה חזקה למדי.

הרגשתי שאני בעלת יכולת יותר מאחרים ורציתי שכולם ידעו זאת. היכולות שלי הביאו לי קידום ומשכורת גבוהה. זה בתורו הרחיב את השאפתנות שלי, והכוחות הישנים ניצלו את הפרצה. עומס העבודה והאחריויות שלי בעבודה גדלו ונאלצתי לעבוד אפילו בסופי שבוע. הקדשתי פחות ופחות זמן ללימוד הפא או לתרגול התרגילים. אחרי העבודה הייתי מותשת. נרדמתי בזמן שעשיתי את המדיטציה, כששלחתי מחשבות נכונות או כשקראתי את הפא. כאבי הבטן והתרופפות עצביי הופיעו שוב. הרגשתי שאני על גבול הסיבולת שלי ושכבר אינני עושה טיפוח.

יום אחד עמדתי לפני תמונתו של מאסטר לי (מייסד הדאפא) וביקשתי ממנו לסדר לי עבודה קלה יותר. לא היה לי אכפת כמה תהיה משכורתי. אינני רוצה יותר בשאפתנות ולא ארדוף אחר "הצלחה". רציתי רק עבודה אחת כך שאוכל לאזן טוב יותר בין משפחתי לבין העבודה, ולהשתמש בזמן הפנוי לעשות את שלושת הדברים.

המאסטר בוודאי ראה את משאלתי הכנה לוותר על ההחזקה שלי. במהרה התפנתה משרה במחלקה אחרת בחברה בה עבדתי. העבודה הייתה הרבה יותר קלה אך השכר היה עדיין טוב. היו מועמדים רבים למשרה הזאת. הבוס בחר אותי ודן בזאת עם הבוס האחר שלי. הועברתי בהצלחה לתפקיד החדש. עמיתיי לעבודה הופתעו, אך ידעתי בלבי שהמאסטר סידר את העבודה הזאת עבורי.

כיוון שעבודתי לא הייתה עמוסה מאוד היה לי הרבה זמן לעשות את שלושת הדברים. שמחתי מאוד והרגשתי כאילו אני מתמוססת כל יום לתוך הפא. המאסטר דורש שמתרגלים יהיו אנשים טובים בכל מקום בו הם נמצאים. לא הייתה לי יותר שאפתנות בעבודתי.

אחרי שהמושגים שלי השתנו נעשיתי יותר ויותר שלווה. ההתפארות שלי, התחרותיות והיהירות נעלמו. עמיתיי, בני משפחתי, חברים ומתרגלים מקומיים נהגו לומר שאני אגרסיבית ושאני רוצה שידי תהיה תמיד על העליונה. השתניתי והפכתי לבעלת מזג טוב ואדיבה. אפילו הבעת פניי וקולי התעדנו. ידעתי שאם הפאלון דאפא לא היה מתקן אותי, הייתי מחליקה עמוק יותר ויותר לים התשוקות, ובריאותי הייתה מחמירה. המאסטר נתן לי הכול. תודה לך מאסטר על שעיצבת אותי מחדש!

משתתפת בפרויקטים של אימות הדאפא ונפטרת מהאגו

המאסטר לא רק העניק לי בריאות טובה ושקט נפשי אלא גם הזדמנויות לסייע בתיקון הפא והצלת ישויות חיות. בהנחיית הפא הצלחתי אט אט לוותר על ההחזקות שלי. ההחזקה העיקשת ביותר שלי הייתה לאגו. כשחשבתי שטיפחתי דרכה ונפטרתי ממנה, היא לפתע התגלתה ברמה עמוקה יותר.

הפרויקט הראשון שהשתתפתי בו היה קידום מופע "שן יון" ומכירת כרטיסים בקניונים. העלון הראשון שחילקתי נתקל בסירוב. למעשה האדם דחה אותו בנימוס, אך אני הרגשתי כה מושפלת שכמעט בכיתי. לא הרגשתי שאצליח לעשות זאת ורציתי לפרוש מהפרויקט. אך המאסטר דורש מאיתנו לעשות היטב את שלושת הדברים. נתרמתי המון מהדאפא. היה עליי להניח בצד את ההחזקות שלי ל"כבוד" ול"הערכה עצמית". זו הייתה הפעם הראשונה שניסיתי להכיר בהחזקה ולסלק אותה.

חזרתי בלבי על הפא של המאסטר שוב ושוב והמשכתי לשלול את האגו שלי. המאסטר אמר:

"...כשמשהו נראה קשה או בלתי ניתן לעשייה, נסו ותראו אם זה בסופו של דבר אפשרי או לא. אם אתם באמת יכולים לעשות את זה, אתם תגלו ש"אחרי שעוברים עצי ערבה מצלים, יהיו פרחים זוהרים ועוד כפר מלפנים" (מתוך: Teaching the Fa and Answering Questions in Jinan,” Zhuan Falun Fajie - The Law of Zhuan Falun Explained – תרגום זמני, לא רשמי)

התמדתי בקידום "שן יון" ועשיתי זאת במשך 12 שנה. התחלתי בהושטת העלון בביישנות. היום אני יכולה לשוחח עם אנשים ללא מאמץ על התרבות הסינית המסורתית וליידע אותם על הערך של "שן יון". התחלתי כמישהי שבכתה כשאנשים סירבו לקבל את העלון שלה, היום אני יכולה לספר להם בביטחון על "שן יון".

אני עדיין זוכרת את היום הראשון שמכרתי כרטיסים. כשעמדתי לפני הדוכן בקניון זוג התקרב אליי. הושטתי להם עלון ואמרתי: "'שן יון' חוזר לניו יורק". האשה הנידה את ראשה בשלילה והמשיכה ללכת. בעלה עצר וצפה בסרטון של "שן יון" שבטלוויזיה [בדוכן]. מיהרתי אליו ואמרתי: "אל תחמיצו את 'שן יון'. הוא מחייה את 5000 שנות התרבות השמימית של סין". הבעל אמר שהוא ראה את הפרסומת של "שן יון" בטלוויזיה וחשב שזה יפהפה.

הזמנתי אותם לצפות בפרומו בשעה שהסברתי עוד על "שן שון". לאשה היה קושי להבין אנגלית אז בעלה תרגם עבורה. הראיתי את משוב הקהל בספרדית. היא התרגשה מאוד ולפתע החלה להתעניין.

הראיתי להם את תרשים המושבים. הבעל רצה לראות את המופע ואמר לי באיזה יום הם יוכלו לבוא. עזרתי להם לבחור מושבים. האשה משכה בחולצתו של בעלה ואמרה משהו בספרדית. שאלתי מה הייתה הבעיה והוא אמר שאשתו חשבה שזה קצת יקר. אמרתי: "כשתצפה במופע תבין שזה שווה. הכרטיס הזול ביותר הוא רק 80 דולר".

בחרתי שני מושבים ליד האמצע [באולם] ואמרתי להם שהמושבים האלו יימכרו במהרה. האשה אמרה כמה משפטים לבעלה שאמר בחרטה: "לא נקנה היום. אין לנו כסף. נראה אם נוכל לקנות בפעם הבאה". הם עמדו לעזוב. ידעתי שהם אנשים עם קשר גורלי. ברגע שהם יאבדו את ההזדמנות הזו, לא ידעתי מתי תהיה להם עוד הזדמנות.

אמרתי: "אם אין לכם כסף היום, אקנה עבורכם את הכרטיסים עם כרטיס האשראי שלי. אהיה באולם התיאטרון ותוכלו לשלם לי חזרה ביום שתבואו לראות את המופע". כשהבעל תרגם את דבריי לאשתו, היא התרגשה והנהנה לבעלה. שמרתי את הכרטיסים עבורם. כשעמדתי להוציא את כרטיס האשראי שלי, הוא הוציא מכיסו כרטיס אשראי ואמר: "אני יכול לשלם בעצמי".

פגשתי אותם באולם התיאטרון בהפסקה. הם נראו שמחים מאוד והבעל אמר שוב ושוב: "תודה לך!" ו"המופע יפהפה". אשתו חיבקה אותי בחום. ידעתי שזה היה האושר שלהם על כך שהם ניצלו. הצד היודע שלהם הודה לי על התעקשותי באותו יום.

"שן יון" מוכר היטב עכשיו והרבה יותר קל לנו לקדם אותו. אז אתגרים חדשים הגיעו.

כשמגפת וירוס המק"ס התפשטה ברחבי ארה"ב בתחילת 2020, כמה הופעות "שן יון" בוטלו. הקניונים נסגרו. התחלתי לחשוב על להצטרף לפרויקטים אחרים. בגלל הסגר וההגבלות, ביצוע שיחות טלפון לאנשים סינים נראה כפרויקט מתאים שאשתתף בו. אך לבי לא התלהב להצטרף. לפני הרבה שנים ניסיתי להשתתף וגיליתי שזה הרבה יותר קשה מאשר לקדם את "שן יון". ויתרתי. כשקידמתי את "שן יון" באתי במגע עם אנשים מהזרם המרכזי בחברה. רבים אהבו את התרבות הסינית המסורתית. רוב המערביים הם מנומסים גם כשהם מסרבים לך. אבל להתקשר לאנשים בסין זהו סיפור אחר. סינים רבים שטופי מוח על ידי המק"ס והם גסי רוח ואפילו קיללו אותי.

המחשבה הקפיאה אותי. החלטתי לא להצטרף לפרויקט. אחכה עד ש"שן יון" ישוב. אך כתלמידת דאפא בתקופת תיקון הפא, איך אוכל להימנע מלעשות דברים להצלת ישויות חיות? הכוחות הישנים צפו בי, והמצוקות הגיעו בזו אחר זו.

יום אחד היה לי חום והתחלתי להשתעל. השתעלתי חזק כל כך שחזי וגבי כאבו. לפעמים זה הרגיש כאילו מחטים דוקרות את הריאות שלי. הבנתי שאלו סימפטומים של וירוס המק"ס (קורונה) שקראתי עליו. בני משפחתי שאינם מטפחים דחקו בי להיבדק, אך התעקשתי שזו אשליה.

לילה אחד בקושי יכולתי לנשום והתעוררתי. התיישבתי ולא העזתי לשכב שוב. הסתובבה בראשי המחשבה שלא אתעורר אם אשכב. חשבתי על איך שאנשים נרפאו מוירוס המק"ס על ידי כך שדקלמו את תשע המילים: "פאלון דאפא הוא טוב" ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". לאחר שאמרתי את המילים הרגשתי שאני יכולה לנשום. בשאר הלילה ישנתי טוב. במשך הימים הבאים למדתי את הפא, תרגלתי את התרגילים, ושלחתי מחשבות נכונות וגם דקלמתי את תשע המילים כדי לפוגג כל מחשבה רעה.

ידעתי ששורש הבעיה לא נפתר. ידעתי שהעניין המהותי הוא שאינני מסוגלת לוותר על ה"עצמי". חשבתי שכמעט ויתרתי על זה לאחר שהייתי מעורבת בקידום "שן יון". אך כשקשיים גדולים הגיעו, ההחזקה הזאת נחשפה שוב. עדיין לא סילקתי אותה. החלטתי שהגיע הזמן להיפטר ממנה, אך לא ידעתי היכן להתחיל. נראה היה שיש פער שלא ניתן להתגבר עליו בין ההחלטה הנחושה שלי לבין הפעולה שלי.

המאסטר לא ויתר עליי. מתרגלת אחת המשיכה להתקשר אליי. כשנודע לי שהיא מתקשרת לסינים במסגרת צוות השיחות, הבנתי שהמאסטר עשה את התכנון הזה עבורי. סיפרתי לה את היסוסיי לגבי ביצוע השיחות. היא עודדה אותי ושלחה לי הודעות בהן ביקשה ממני להתחבר לפלטפורמה ולהאזין כאשר היא מבצעת שיחות טלפון.

לאחר שהאזנתי לה הרגשתי שזה לא קשה כל כך כפי שחשבתי. אך עדיין לא רציתי לבצע שיחות טלפוניות. המתרגלת דרבנה אותי לקנות כרטיס טלפון ולעשות את השיחה הראשונה. לבסוף פרצתי את המחסום שבלבי, הצטרפתי באופן רשמי לצוות השיחות והתחלתי להתקשר לאנשים במחלקת המשפט בסין. הבנתי שהעניין היה ההחזקה לעצמי שלא יכולתי לשחרר. כשלמתרגלים יש מחשבות נכונות, הקשיים הופכים לכלום.

ביצעתי שיחות טלפון כמעט כל יום. הפכתי מעצבנית לרגועה – הכול הלך חלק, ועברתי מהקראת טקסט השיחה לדיבור באופן חופשי... אך יום אחד מישהו קילל אותי, והפחד החבוי עמוק שלי צץ.

אמרתי רק כמה משפטים כאשר הצד השני החל לקלל אותי. הרגשתי את הדם עולה לראשי וראשי החל להמהם. הוא קילל אותי במשך זמן מה ואז ניתק. לא התקשרתי אליו בחזרה. במשך הימים הבאים התקשרתי למספר אנשים שקיללו אותי. בתחילה הקשבתי בסבלנות, אך לפעמים לא יכולתי לשאת זאת ואמרתי בכעס: "האם הוריך לימדו אותך להיות גס רוח כל כך?" האדם השני מיד ניתק ולא ענה שוב לטלפון.

המצב הזה נמשך זמן מה. נרגעתי ושאלתי את עצמי מדוע לא יכולתי לשאת זאת ולמה לא הצלחתי להתגבר על זה. התשובה הייתה פשוטה. כשגדלתי, כולם היללו אותי. כשקיללו אותי או כשהרגשתי שנעשה לי עוול, האגו שלי לא היה מסוגל לספוג זאת. ההחזקה הייתה עיקשת כל כך. החלטתי לסלק אותה החוצה באמצעות טיפוח.

חזרתי שוב ושוב על הפא של המאסטר:

"הידעתם שכדי להציל אתכם הבודהא היה פעם קבצן ובקש אוכל בין האנשים הרגילים? היום אני שוב פותח את השער הגדול ומלמד אתכם את הדאפא כדי להציל אתכם. לא הרגשתי שזה כואב מכל הסבל שקבלתי, מה יש לכם שאתם לא מסוגלים לוותר עליו?" ("יסודות להתקדמות במרץ I" "טיפוח אמיתי")

כשאנשים דיברו אליי בגסות או קיללו אותי בטלפון, שלחתי את המחשבה לסלק את ה"אגו שלי". בהדרגה התרגזתי לעתים רחוקות יותר.

יום אחד ביצעתי שיחות לשוטרים צעירים שרובם נולדו אחרי 1990. חייגתי את המספר הראשון ואמרתי: "אני רוצה לספר לך על דבר חשוב אחד, אני מקווה שתקשיב. בבקשה תדאג לא להשתתף ברדיפת מתרגלי פאלון דאפא. מתרגלים מאמינים ב'אמת-חמלה-סובלנות' והם אנשים טובים. לרדוף אותם זה בניגוד לחוקה. ראש המק"ס לשעבר ג'יאנג דזה-מין הוא פושע בין לאומי". הוא התחיל לקלל אותי וניתק. לא התרגזתי, אך פחדתי להתקשר לשבעת השוטרים האחרים שברשימה שלי. לא רציתי לקבל אותה התגובה.

שלחתי מחשבות נכונות לסלק את האגו שלי. לבסוף התגברתי על הפחד וחייגתי את המספרים. כל שבעת השוטרים ענו לטלפון. זו הייתה הפעם הראשונה שהשגתי 100% מענה על רשימת הטלפונים שלי. דיברתי והם דיברו חזרה. סיפרתי להם את העובדות על הפאלון דאפא, עלתרמית "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן, על התביעה הבין לאומית נגד ג'יאנג דזה-מין, איך המק"ס רצחה מיליוני סינים, על האסונות שנגרמו על ידי המק"ס, וכ"ו. אמרתי שאני מקווה שהם יהיו טובי-לב כלפי מתרגלים. כמה מהם הודו לי. אחרים הבטיחו שהם יהיו זהירים כשהם מבצעים את משימותיהם.

כשהתקשרתי למרכז מעצר, איש אחד קילל אותי. הפעם לבי לא זז. אמרתי לו ברוגע: "זה לא משנה אם אתה מקלל אותי. אני רוצה לספר לך משהו חשוב". הוא הפסיק לקלל והקשיב בשקט עד שסיימתי. סוף סוף הבנתי מה המאסטר אמר:

"סובלנות היא המפתח לשיפור השין-שינג. לסבול עם כעס, התמרמרות או עם דמעות זוהי סובלנות של אדם רגיל שיש לו החזקה לגבי הדאגה שלו. לסבול בלי כעס בכלל ובלי שום הרגשה של התמרמרות זוהי סובלנות של מטפח." ("יסודות להתקדמות במרץ I" "מהי סובלנות (רן)?")

בה בעת הסתכלתי פנימה לגלות למה כל כך הרבה אנשים מקללים אותי. אולי יש בעיה בטון הדיבור שלי. מתרגלים עמיתים הציעו שאקליט את עצמי מדברת. כשהאזנתי, הבחנתי בכעס קל בדרך בה אני מדברת. לאחר שקראתי על כל כך הרבה מקרים של מתרגלים עמיתים שנרדפו, פיתחתי שנאה כלפי הרודפים עקב הרגשנות שלי למתרגלים עמיתים.

קראתי שוב ושוב את המאמר של המאסטר: " המטרה המהותית של הבהרת האמת"

כיווננתי את מצב המחשבה שלי ואת טון קולי. בהדרגה קיללו אותי פחות אנשים. נשארתי שלווה בכל פעם. במשך התהליך נפטרתי משכבה אחת של האגו שלי. יום אחד קלטתי שסימפטומי המחלה שלי נעלמו. ריאותיי כבר לא כאבו וכמעט הפסקתי להשתעל. זה באמת כמו שהמאסטר אמר:

"כאשר תסלק את המושגים האנושיים, הרוע יִדְעך מאליו" ("הונג יין II" "אל תהיה עצוב")

לתקן את נקודת ההתחלה שלי

בסופה של השנה שעברה התמזל מזלי להצטרף לצוות הכתיבה. חשבתי שכתיבה לא תהיה בעיה עבורי. אך כשקבלתי את הגרסה המתוקנת של המאמר הראשון שלי, ראיתי שהמתרגל שאצלו עברתי הדרכה עשה עבודת עריכה רבה. לא סיפקתי מספיק מידע עיקרי וכמה פסקאות חזרו על עצמן. כמה משפטים לא בוטאו באופן נכון ואפילו עשיתי טעויות בדקדוק. אף שהמתרגל אמר שהמאמר טוב בסך הכול, הרגשתי מבוישת ולבי שקע.

תמיד חשבתי שפרויקטים הכתיבה שונים מפרויקטים אחרים של הבהרת אמת בכך שלא צריך להיות בקשר עם אנשים. אך ההחזקות שלי להציל את כבודי ולתחרותיות התעוררו. חשבתי להרים ידיים.

המאסטר אמר:

"כשזה נראה בלתי אפשרי ואומרים שזה קשה לעשייה, תנסו ותראו אם בסופו של דבר זה אפשרי או לא." (ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית)

טיפחתי כבר יותר מעשור, איך יכולתי לחשוב להרים ידיים כשנתקלתי במצוקה הראשונה שלי? זה חשף עד כמה לא בשל היה הטיפוח שלי. כשחפרתי עמוק יותר פנימה הבנתי שחשבתי שהמתרגל שמליץ שאצטרף לתכנית הזאת בזכות מיומנויות הכתיבה הטובות שלי. אבל אינני כל כך טובה. הרגשתי שהמתרגל שהמליץ עליי, וגם אני, איבדנו את כבודנו. הדחף הראשוני שלי היה לוותר כי לא רציתי להמשיך לאבד את כבודי. זו הייתה החזקה חזקה לאימות עצמי. נקודת ההתחלה שלי הייתה שגויה.

לאחר שהבנתי את זה, החלטתי להתמיד. המחשבה הנכונה הזאת עודדה אותי לעשות קצת מחקר ולכתוב מאמרים ברצינות ומכל הלב. ההדרכה שהמתרגל נתן לי הייתה משובים רבים והוא תיקן שוב ושוב את כתיבתי. הוא הקדיש תשומת לב לפרטים הקטנים. למדתי הרבה ממנו על טכניקות כתיבה ואתיקות עבודה. כששמתי את לבי בכתיבה, הרגשתי יותר ויותר שהמאסטר מחזק אותי. כשמיומנויות הכתיבה שלי השתפרו, הפחד שלי לאבד את כבודי וההחזקה לאימות עצמי נעלמו. הייתה לי הבנה עמוקה יותר של העיקרון "הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר." ("ג'ואן פאלון", הרצאה ראשונה)

מיומנויות הכתיבה שלי השתפרו והתחלתי לערוך ולתקן מאמרים של מתרגלים אחרים. כתבתי מאמר אחד בשבוע והגהתי ותיקנתי מאמר אחר של מתרגלת ותיקה. בפגישה שהתקיימה המתרגלת המבוגרת אמרה שיש לה זמן פנוי והציעה לכתוב מאמר נוסף. סירבתי ואמרתי שאין לי זמן ואוכל רק לערוך מאמר אחד עבורה. אחרי הפגישה היא אמרה שהיא תעשה לפי הסידור הקודם ותשתף איתי פעולה, ושהיא מרגישה שאנחנו המתרגלים הצעירים צריכים לעבוד, לדאוג למשפחותינו ולעשות עבודת דאפא, אז היא רוצה לקחת על עצמה יותר עבודה.

כששמעתי זאת הרגשתי שוודאי עשיתי משהו שגוי. הסתכלתי פנימה. המתרגלת הציעה את ההצעה עם כוונה טובה. מדוע סירבתי לה? גיליתי את ההחזקה החבויה שלי. חשבתי שהמוסריות שצברתי הייתה אחרת כשכתבתי מאמר בעצמי או כשערכתי מאמר עבור מתרגלים אחרים. כשכתבתי מאמר הייתי הדמות העיקרית וצברתי מוסריות גדולה יותר. נקודת ההתחלה הייתה לאמת את עצמי, והייתה לי החזקה לצבירת יותר מוסריות.

החלטתי לבקש מהמתרגלת לכתוב שני מאמרים ושאני אגיה את שניהם. זה פתר את בעיית הזמן שלי. כששיתפתי את מחשבתי עם המתרגלת, היא שמחה מאוד. עכשיו אנחנו משתפות פעולה טוב ומהוות גוף אחד. אנחנו מייצרות כל שבוע שני מאמרים באיכות גבוהה.

הוארתי לכך שעל המתרגלים להקשיב למאסטר ולהתייחס לדברים מפרספקטיבה של מתרגל ולוותר על עצמנו. עלינו להציב את נקודת ההתחלה שלנו נכון ולשתף פעולה היטב עם מתרגלים אחרים. בדרך זו נוכל להשיג תוצאות טובות יותר ולאמת את הפא טוב יותר.

הערות לסיכום

קיבלתי את הפא וטיפחתי מחוץ לסין. הסביבה כאן רגועה. לא סבלתי מהרוע ומהרדיפה שהמתרגלים בסין נתקלים בהם. העניין שלי הוא לוותר על ההחזקות שלי ואיך להתמודד עם הבעיות כשאני מבהירה אמת לאנשים. בהשוואה למתרגלים אחרים, מה שחוויתי בטיפוח הוא שום דבר. אני יודעת שתהליך הטיפוח הוא חשוב: האם אני מוכנה להכיר בהחזקות שלי? היש לי האומץ להודות בהחסרות שלי? האם אני מקדישה תשומת לב לדברים טריוויאליים? האם יש לי הנחישות לוותר על ההחזקות שלי? האם אני יכולה ליישם הלכה למעשה את הפא שהמאסטר מלמד?

אני יודעת שכל מיני החזקות ייחשפו במהלך הטיפוח שלי. ייתכן ש"האגו" העקשן הזה יצוץ שוב בצורות אחרות, אך לא אפחד ממנו או אכסה אותו בתירוצים. יש לי את הדאפא שמדריך אותי, ואני תלמידה של המאסטר.

התמזל מזלי לקבל את הפא בחיים אלו ולהפוך לתלמידה של המאסטר. מילים אינן יכולות לבטא את הכרת תודתי למאסטר!

תודה לך, מאסטר! תודה לכולכם!

(ועידת הפא הבין לאומית און ליין 2021)

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]