(Minghui.org) אני מתרגלת חדשה. התחלתי את הטיפוח שלי לפני שנתיים. לפני כן שנאתי יתושים ותמיד עשיתי מאמץ להרוג אותם אם הם נכנסו לבית. במהלך היום, הייתי דואגת למרוח עצמי כל יום בשכבה עבה של חומר דוחה יתושים ועשיתי לי מנהג לטרוק את הדלת במהירות מאחוריי כדי שהיתושים לא ייכנסו.

אחרי שהתחלתי בטיפוח, ידעתי שאסור לי להרוג. בכל זאת, עדיין הדלקתי קטורת דוחָה יתושים ומצאתי תירוצים להצדיק את הריגת החרקים האלה. אמרתי לעצמי שעליי לחיות כמו אדם נורמלי, או שזה בזבוז כסף משום שכבר קניתי את הקטורת.

לילה אחד כשעמדתי להירדם, שמעתי יתוש מזמזם סביב אוזני. עורי הפך מיד חידודין חידודין.

שאלתי את עצמי: "האם לקום ולהרוג אותו? האם אדליק את הקטורת כדי להרחיק אותו?"

ואז חשבתי: "אם הוא יעקוץ אותי, אולי זה יהיה מפני שפגעתי בו בעבר. אני חייבת חוב ליתוש, ועכשיו הוא בא לתבוע אותו בחזרה".

לכך אמרתי לו במחשבתי: "אם אני חייבת לך, אני אשלם חזרה היום. אם לא – אסור לך לפגוע בי".

תוך זמן קצר נעקצתי פעמים רבות בזרועותיי וברגליי. כשגירדתי את המקומות שנעקצו, הרגשתי בליטות גדולות רבות.

אמרתי לעצמי: "אני צריכה להפסיק לגרד. אני מתרגלת. למה הגירוד צריך להטריד אותי?"

ואז נרדמתי שוב במהירות.

למחרת בבוקר, התעוררתי וגיליתי שעורי חלק לגמרי וכל הגירוד נעלם גם כן. לפני כן היה לוקח לעור שלי שבועות להירפא אחרי עקיצות של יתושים. אלמלא נותרו נקודות קטנות במקום שנעקצתי, הייתי חושבת שכל זה היה חלום.

זו הייתה התנסות אישית שגרמה לי להבין את הטבע היוצא דופן של הטיפוח.

בחג אמצע הסתיו, חזרתי לעיר הולדתי לבקר את אמי. כשנכנסתי לביתה, הבחנתי שדלת חדר השינה שלה הייתה סגורה כל הזמן.

היא אמרה לי: "משום מה, יש לאחרונה הרבה מאוד יתושים. לפני כמה ימים הרגתי כמה מהם, אבל לאחר מכן הרגשתי שזה לא בסדר להרוג אותם, כך שהפסקתי ופשוט סגרתי את דלת חדר השינה כדי למנוע מהם להיכנס".

סיפרתי לה על ההתנסות שלי.

היא אמרה: "אני צריכה להסתכל פנימה כדי לפתור את הבעיה הזאת. אני צריכה להשתפר בטיפוח שלי. לפעמים אני פשוט לא יכולה לפעול היטב בהתאם לעקרונות, על אף שאני יודעת אותם בעל-פה".

עניתי לה: "את צודקת. למעשה, עקיצות של יתושים אינן יד המקרה. כעת אני לא צריכה לסגור את דלת חדר השינה שלי מפני שהם לא מהווים עוד בעיה כלשהי עבורי. רק שאינני יכולה לסבול את הזמזום המתמיד הזה במהלך שנתי".

נראה שהיתושים חזרו רק מפני שאמרתי שאני שונאת את הזמזום שלהם. לילה אחד כשתרגלתי את התרגיל החמישי, יתוש אחד התעופף לו סביב אוזניי. כששמעתי זאת צמרמורת עברה במורד גבי וגופי הפך כולו חידודין חידודין.

שאלתי את עצמי: "מדוע אני מגיבה לזמזום הזה בצורה דרמטית כל כך? יש אין ספור קולות בעולם. מדוע אני פוחדת מהזמזום של היתושים? זוהי ההחזקה שלי לפחד שפועלת. זה אינו האני האמתי שלי. אני לא פוחדת".

אחרי זה, הזמזום לא הטריד אותי עוד. נראה היה שהיתוש לא חשב שהשין-שינג שלי השתפר דיו, הוא המשיך לעוף סביב ראשי במשך כל הלילה.

אמרתי לו במחשבתי: "אני מבינה זאת כעת. אתה כאן כדי שאוכל לשפר את השין-שינג שלי".

הגעתי להבנה שבעיות לא יצוצו אם נתייחס לעצמנו כמתרגלים אמתיים ונראה דברים מזווית נכונה בכל עניין ועניין בו אנחנו נתקלים. הצרות כביכול בחיים שלנו נועדו רק לרומם את השין-שינג של המתרגלים. מאחר שהמטרה האולטימטיבית שלנו היא לשפר את השין-שינג שלנו, הצרות האלה הן באמת דברים טובים בטיפוח שלנו.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]