(Minghui.org) בשנים האחרונות מספר מתרגלי פאלון גונג שעברו מסין למדינות אחרות עבר בהרבה את מספר המתרגלים הסינים שהגיעו לחו"ל לפני שנים. רבים מהסינים שהגיעו לא מכבר לעולם המערבי עדיין אינם תואמים מספיק למערב במונחים של מחשבותיהם, המושגים שלהם וההתנהגות שלהם, שאינם עולים בקנה אחד עם התרבות המערבית.

כמובן, רוב המתרגלים הסינים יציבים מאוד בטיפוח, ועובדים בחריצות להציל ישויות חיות בסין. מצד שני, יש מתרגלים שאפילו אחרי שחיו בארצות מערביות במשך כמה עשורים, לא הצליחו עדיין להיפטר מהתרבות של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס).

הזיהום של תרבות המק"ס אינה מוגבלת רק לאלה החיים בסין. היא נישאת בכל המחשבות וההרגלים של האנשים האלה. כשמתרגלים החיים במדינות מערביות זמן ארוך אינם מצליחים לסלק מעצמם את תרבות המפלגה, הם הופכים לדוגמה רעה לחדשים שמגיעים. שמעתי מתרגלים חדשים אומרים דברים כמו: "האם זה וזה שחי מחוץ לסין שנים כה רבות לא נשאר אותו דבר כמו שהיה [אינו מסוגל להיטמע בתרבות המערבית]?"

אינני מסכימה להשוואה גורפת בשל מדגם קטן של מתרגלים בתוך אוכלוסייה שלמה של מתרגלים סינים החיים בארצות מערביות. לדעתי זו הליכה לקיצוניות. התרבות הסינית המסורתית מדגישה לקחת את דרך האמצע ולא ללכת לקיצוניות. תרבות המק"ס מדגישה הכללה של אנשים, שמטרתה לספק תירוץ למישהו וכדי שהוא לא יצטרך להשתפר.

חלק מהמתרגלים החדשים לא רק משווים את עצמם למתרגלים שהם תושבים ותיקים יותר במערב, אלא שאף מזלזלים במערביים וחושבים עליהם שהם תמימים מדי. המאסטר דיבר על הבעיה הזאת בכתבי פא קודמים. אחרים מדברים על איך החברה המערבית מתפקדת ומתלוננים על דברים שהם לא אוהבים.

הנה כמה מהתובנות שלי לגבי ההתבטאות של תרבות המפלגה במתרגלים שעזבו לאחרונה את סין. התופעה הנפוצה הזאת משקפת כמה חזק משפיעה ההחדרה השיטתית של תרבות המפלגה, המונעת מהמתרגלים האלה להשתמש במחשבות נכונות וטובות לב לנקות את עצמם כשהם בעולם המערבי.

לא מכבדים אחרים

מתרגלים סינים רבים הגרים בארצות מערביות מתייחסים למערביים כ"זרים" כשלמעשה הם עצמם זרים בארצות האלה. יש כאלה המדברים בקול רם במקומות ציבוריים כאילו הם היחידים בסביבה. זה משקף מנטליות אגואיסטית שאינה מכבדת אחרים. למעשה, התנהגות כזאת מזלזלת בך עצמך גם כן. כמתרגל, צריך להיות אדם טוב ולהיות מסוגל לפחות לכבד את האחרים.

חוסר יכולת לתקשר ונטייה לביקורת ושיפוטיות

תקשורת כוללת שני היבטים: לשוחח ולהקשיב. מתרגלים סינים רבים אינם שמים לב למה שאחרים אומרים במהלך השיחה, אלא עסוקים בהגדרה ושיפוט של אחרים.

במקרים רבים, אפילו לפני שאחרים מסיימים לדבר, המתרגלים האלה מתערבים באמצע כדי להביע את דעתם שלהם, או סוטים לחלוטין מהנושא המדובר כאילו לא שמעו אף מילה שנאמרה על ידי אחרים. הם "שומעים" רק מה שהם רוצים לשמוע. הם עלולים לסלף או להגדיר מחדש כל מילה שאחרים אמרו.

לסוג כזה של אדם לא אכפת אפילו מה אחרים חושבים והוא נחוש להביע עצמו ולהצהיר הצהרות מהירות לגבי אחרים. תרבות המפלגה כה חזקה בהם, שטוב לבם נקבר על ידיה.

מתייחסים לטיפוח מתוך מחשבה אנושית וסטנדרטים של אנשים רגילים

יש מתרגלים שאינם מוכנים לסבול קושי ומוצאים לעתים קרובות תירוצים כאילו יש להם מחלה מסוימת, או הגבלות פיזיות, כדי להימנע מעבודה קשה.

יש כאלה שטענו שהם סבלו מפציעה לפני שהחלו בטיפוח ויש שאמרו שאינם יכולים לאכול סוג מסוים של אוכל בגלל רגישות בקיבה. אבל אם אתה שואל אותם מתי הם התחילו לטפח, קרוב לוודאי הם יאמרו לך שהם החלו לטפח לפני 10 או אפילו 20 שנה. זה גרם לי לתמוה אם הם טיפחו באמת.

מנטליות כזאת לא רק מוגבלת למושגים על מחלה, אלא גם להחזקות אחרות. איננו יכולים להשתמש בתירוץ של: "תמיד הייתי כזה" כדי לכסות על הבעיה שלנו ולא לטפח את עצמנו.

לא מסוגלים לקבל ביקורת

בעיה נוספת היא שיש מתרגלים שאינם מסוגלים לקבל משוב בונה או ביקורת כלשהי. הם יכולים לשמוע רק "מילים שנוח להם לשמוע" וחושבים שהם חכמים יותר ויודעים טוב יותר מהאחרים.

המאסטר אמר:

"מי שמטפח משיג". ("הסבר הפא לסייעים של הפאלון דאפא בצ'אנג-צ'ון" בתוך "הסבר התוכן של הפאלון דאפא")

אני מקווה שמתרגלים עמיתים יקדישו תשומת לב נוספת לבעיות האלה, כדי שנוכל כולנו לטפח את עצמנו באמת בהנחיית עקרונות הדאפא: "אמת-חמלה-סובלנות".

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]