(Minghui.org) נעצרתי, הועמדתי לדין ונשלחתי לכלא אחרי שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) פתחה ברדיפה נגד הפאלון גונג ב-20 ביולי 1999.

בעזרת מתרגלים אחרים השגתי את הספר "ג'ואן פאלון" והתחלתי בכלא במסע של לימוד ושינון הפא, עשיית תרגילים ואימות הפא.

קיבלתי את "ג'ואן פאלון" בהיותי במאסר מבודד

לפני שהעבירו אותי לכלא פתחתי בשביתת רעב. כלאו אותי במאסר מבודד תחת מעקב חמור. במהלך החודש השני שלי בבידוד, קרובת משפחה שלי (שגם כן מתרגלת) שלחה לי מצרכים חיוניים יומיומיים ועותק של "ג'ואן פאלון" בכתב יד חבוי בתוכם.

היה קשה למצוא הזדמנות לקרוא, משום שהיו מצלמות מעקב בכל מקום והתא היה מנוטר סביב השעון. אפילו כששכבתי לישון היו אסירות ששמרו עליי משני הצדדים סביב השעון. לא היה לי כלל סיכוי לקרוא את הספר. מאוחר יותר הצלחתי לקרוא קטע קטן של הספר. דמעות מלאו את עיניי ואמרתי בלבי: "תודה לך מאסטר שאתה עוזר לי לקרוא את 'ג'ואן פאלון' כשאני בכלא". הכרתי תודה גם לקרובת משפחתי. חשתי מעודדת אף על-פי שקראתי רק שורות אחדות. ידעתי שהמאסטר לצדי ומתרגלים אחרים עוזרים לי. אמרתי: "אני לא אאכזב את המאסטר". במהלך ששת החודשים של המאסר המבודד שלי שיננתי שוב ושוב את "לון-יו" של המאסטר.

בכל פעם כשמישהו הגיע לפקח או לבקר, הם תמיד הגיעו לתא המאסר בבידוד. בכל פעם הייתי צועקת בכל כוחי: "פאלון דאפא זה טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". האסירות שהוצבו בתורנות לחשו לי בשקט שבכל פעם שאני צועקת "פאלון דאפא זה טוב", הסוהרים לא היו רגועים משום שבדרך כלל היה איתם מנהל הכלא.

קבלתי את הספר "ג'ואן פאלון"

כעבור חצי שנה, אחרי שהייתי בבידוד, הסוהרים העבירו אותי ליחידה אחרת. על פני השטח זה היה משום שגילו, שאין כל תועלת לשים אותי בבידוד. וגם בעודי שם, צעקתי כל הזמן: "פאלון דאפא זה טוב" וזה הביך אותם. אבל הסיבה האמיתית הייתה שמתרגלים רבים בחוץ שלחו עבורי מחשבות נכונות ולפורר את הרדיפה המכוונת אליי. בכל פעם שראיתי מישהו, המשכתי לצעוק: "פאלון דאפא זה טוב". הם נעלו אותי לבד בחדר וכמה אסירות שמרו עלי בתורנות.

למחרת בבוקר הביא מנהל מחלקת החינוך בכלא חמש אסירות שאת אחת מהן הכרתי. בהתחלה הן אמרו שהן כאן כדי לבקר אותי. לאחר מכן הן החלו לדבר על דברים הסוטים מהדאפא. ידעתי מיד שהן באו לכאן לערוך לי "שינוי" ("חינוך מחדש"). זכרתי את דבריו של המאסטר כשאמר:

"לא משנה מה המצב, אל תשתף פעולה עם הדרישה, ההוראה, או הפקודה של הרוע". ("יסודות להתקדמות במרץ II"- "המחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא הן בעלות עוצמה חזקה")

אמרתי להן: "אתן פה כדי להפסיק את התרגול שלי. אין לי שום דבר לומר לכן". התחלתי לצעוק: "פאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב!". עצרתי כשהן הפסיקו לדבר. לא הקשבתי אפילו למילה אחת שהן אמרו. הן לעגו לי, אמרו שאני פוחדת מהן, אבל לא התרגשתי מזה. שום דבר לא הזיז אותי. על אף שקולי לא היה גבוה כשצעקתי, זה הספיק לאפשר להן לדעת שאני מסרבת להקשיב למה שיש להן לומר. הן המשיכו לדבר שטויות במשך כל הבוקר בעוד אני צועקת: "פאלון דאפא הוא טוב".

מנהל המחלקה שאל אותי: "האם את יכולה לתקשר בצורה נורמלית עם האנשים האלה?" השבתי: "כמובן, אבל רק בתנאי שדבר ראשון תיתן לי את "ג'ואן פאלון" ותרשה לי להחזיק בו. ושנית, שאוכל לקרוא את ספרי הדאפא וכתבי המאסטר מתי שארצה. ודבר שלישי, אם אתה רוצה לדבר זה צריך להיות כשווה אל שווה". הם הסכימו לתנאים שלי. הם נתנו לי עותק של "ג'ואן פאלון". זה היה העותק השני שקיבלתי בהיותי בכלא. פתחתי את הספר וראיתי את תמונתו של המאסטר. המאסטר חייך אליי. התרגשתי עד דמעות.

המאסטר אמר:

"אלה שעושים את עבודת ה"חינוך מחדש" כביכול הם אנשים שרימו אותם. מדוע לא להפוך את התפקידים, לחשוף מולם את הרוע ולהבהיר את האמת?" ("יסודות להתקדמות במרץ II"- " הצעה ")

עשיתי מה שהמאסטר אמר והבהרתי את האמת ביסודיות לאנשים האלה שהלכו לאיבוד. למעשה כל הדברים שהם אמרו היו רק מה שהמאסטר לימד אותנו ב" הצעה". אתה לא תושפע מהם אם תדחה את הפירוש הסוטה שלהם לפא.

זה היה כמו שהמאסטר לימד:

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות". ("יסודות להתקדמות במרץ"-  "להסיר את ההפרעות")

שינון הפא עוזר לי לעבור את המצוקות

ניצלתי את כל הזמן הפנוי שלי לשינון הפא. מכיוון שלא ידעתי מתי ספרי הדאפא יילקחו ממני, החלטתי לשנן את "ג'ואן פאלון" מהר ככל האפשר.

למדתי את הפא במשך שנים כה רבות ואני מכירה כל משפט ב"ג'ואן פאלון". אבל לא יכולתי לזכור את הכתבים ברצף או לזכור כל מילה במשפט. חשבתי שאם אנסה לשנן בעל-פה כל משפט בספר, זה ייקח זמן ארוך. אבל זה יהיה יותר בר ביצוע לזכור בעל-פה את המשפט הראשון של כל קטע בספר. קבעתי את זה כיעד, ובמהרה הצלחתי להיזכר במשפט הראשון של כל קטע בספר – סך של 600 קטעים – בשעות שהם היו מנסים "לשנות" אותי. הייתי מסוגלת לומר בעל-פה את כל המשפטים האלה בשעה אחת. מדי יום הצלחתי לזכור שלוש הרצאות.

אמרתי למאסטר בלבי: "תודה לך מאסטר! עכשיו אין לי עוד דבר לפחד ממנו". אני לפחות יכולה לזכור את הפא בעל-פה ולצעוק: "פאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". הבהרתי את האמת בזמן שהייתי בשביתת רעב ואפילו הייתי מסוגלת לשלוח מחשבות נכונות. עשיתי את שלושת הדברים בעודי בכלא.

כל יום שלחו אליי חמישה אנשים שעיוותו את הכתבים של הדאפא כדי "לשנות" אותי. במשך חודשיים הם ניסו חזק, אבל גילו שנותרתי יציבה ואיתנה באמונתי. הסוהרים אמרו לאסירות לקחת ממני את הספר "ג'ואן פאלון". הם השתמשו עלי בשיטות שונות של עינוי עד שאיבדתי את הכרתי.

בדרך כלל הייתי מסוגלת לחשוק את שיניי ולסבול את העינויים. אולם בכמה מקרים לא עברתי את המבחן היטב. בסופו של דבר התגברתי על המצוקה הזאת באמצעות התעוררות לעקרונות הפא כשהקראתי בעל-פה את הכתבים. לדוגמה, שיננתי קטע אחד מ"צ'יגונג של אמנויות הלחימה" ("ג'ואן פאלון"- הרצאה שישית) והייתי מסוגלת לשרוד את המכות. בנקודה מסוימת, האסירות בעטו בשרירי רגליי כל יום כדי לכפות עלי לשתף איתן פעולה. כל פעם שהן בעטו בי, לבי כאב עד לרמה שידעתי שאם הן יבעטו בי קצת חזק יותר, אני אתעלף. הייתי בקונפליקט בימים הבאים... האם עלי להיכנע להן? יום אחד שיננתי את הקטע הזה ב"צ'יגונג של אמנויות הלחימה":

"הוא יתחיל לנופף את הזרועות ולגרום לדם לנוע אחורה אל הזרועות, והזרועות והידיים יתנפחו. הן בעצם יהיו נפוחות. אחרי כן, כשאדם יכה בסלע, העצמות יהיו מרופדות, לא יהיה להן מגע ישיר עם הסלע. כך הן לא ירגישו את הכאב כל כך". ("ג'ואן פאלון"- הרצאה שישית).

הבנתי שאכן הן יתנפחו למעשה’ ולא ירגישו את הכאב כל כך. באמת, כעבור כמה ימים רגליי התנפחו. כשהן הכו בי שוב, רגליי כבר לא כאבו כל כך.

חוויתי זאת באמת בסביבה המרושעת הזאת. שרדתי בעזרת הליכה על פי הפא של המאסטר.

לתרגל בגלוי

אחרי ששלטונות הכלא ניסו "לשנות" אותי במשך 8 חודשים ולא הצליחו, הם ויתרו ולא שלחו עוד אנשים להמיר אותי או לעצור אותי מלשבות רעב. המשכתי בשביתות הרעב. כמה חודשים חלפו להם.

רק אחרי ששוחררתי התברר לי שמתרגלים מעיר מגוריי, מתרגלים בערים באזור בו נמצא הכלא, ומתרגלים בעיר בה גרו הורי בעלי, ובעוד מקומות, שלחו מחשבות נכונות לעזור לי.

עבורי, לשבות רעב הייתה דרך לאמת את הפא. בכלא, אסירות ממרכז הבריאות ורופאים היו באים להאכיל אותי בכפייה ובכוח פעם או פעמיים ביום. מתרגלי פאלון דאפא סירבו לוותר על אמונתם, שבתו רעב כדי למחות, השתמשו בחייהם כדי לספר לאנשים את האמת ואמרו לכולם: "פאלון דאפא זה טוב".

בזמן שהייתי בשביתת רעב, אנשים חשבו שאני בסכנה קיצונית. אבל אני תמיד הרגשתי רגועה בתוכי. שנה לאחר שפתחתי בשביתות הרעב שלי, התפתחו בגופי תסמינים לא נורמליים. חשבתי שזה לא נכון עבור מתרגל. אפילו חלמתי על קרובי משפחה שמתו. הצד הרציונלי שלי אמר לי שעליי לשקול ברצינות אם להמשיך בשביתות רעב או להשתמש בדרכים אחרות כדי לאמת את הפא.

אבל אילו דרכים אחרות יש לאמת את הפא? הדרך הכי ישירה הייתה לצעוק "פאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". התמדתי בעקביות בשביתות רעב וצעקתי "פאלון דאפא הוא טוב". מפני שכשלא אכלתי דבר, לא הייתה לי אנרגיה וקולי לא נשמע רחוק כאשר צעקתי.

לגבי לצעוק: "פאלון דאפא הוא טוב", נזכרתי שהמאסטר הזכיר:

"אתר המינג-הווי פרסם מאמר שמתרגלת אחת הבהירה את האמת על הדאפא לאורך כל הדרך וצעקה "הדאפא הוא טוב". "לא משנה לאן לוקחים אותי, אני לא מקשיבה למה שהשוטרים המרושעים אומרים. לא משנה כמה אלימות המכות והקללות שלכם, אני אשאר כך".

"על פני השטח זה נראה כהתנהגות אנושית, למעשה זה לא. זה בגלל שהיא טיפחה לרמה ההיא ובאמת הגיעה לתחום ההוא – "כיוון שעצרתם אותי, לא חשבתי על לחזור. זה שבאתי לכאן זה בדיוק כדי לאמת את הפא. אז הרוע יפחד". ("הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי")

בעבר, בכל פעם שקראתי את הקטעים האלה, חשתי תמיד בושה. עצרו אותי במקרים רבים. אבל אף פעם לא עשיתי מה שהמאסטר אמר: "כיוון שעצרתם אותי, לא חשבתי על לחזור. זה שבאתי לכאן זה בדיוק כדי לאמת את הפא".

אחרי שהרהרתי על כך, תהיתי שמא עלי להתמקד על לצעוק "פאלון דאפא הוא טוב", כשיטה העיקרית שלי לאמת את הפא, במקום לשבות רעב.

החלטתי להפסיק את שביתות הרעב שלי כשהתנאים התירו זאת. ניהלתי משא ומתן עם הכלא על תנאים: שיחזירו לי את "ג'ואן פאלון ואני אפסיק לשבות רעב, אחרת אמשיך להתנהל כך ללא אוכל ושתייה.

הם הסכימו והחזירו לי את הספר "ג'ואן פאלון".

אחרי שהתחלתי לאכול גופי החלים במהירות. כמו כן התחלתי לתרגל בגלוי. הייתי חופשייה לעשות מה שרציתי. למדתי את הפא בכל פעם שרציתי ללמוד. הייתי מסוגלת לקרוא את כל ההרצאות של המאסטר ובכלל זה את Minghui Weekly. היו מצלמות בתא בו הייתי כלואה, אבל הועברתי לתא אחר ללא מצלמות. אחת האסירות אמרה לי: "הסוהרים אינם יכולים לראות אותך מתרגלת". פעם אחת מפקד הסוהרים הגיע לכלא וראה אותי בתרגיל המדיטציה בישיבה ושאל: "מה את עושה? את נחה?"

הבהרת האמת ועזרה לאסירות בכלא לפרוש מהמק"ס

מאחר שכוחי חזר אליי, יכולתי לדבר בקול רם והצעקות שלי: "פאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב!" הפכו חזקות וברורות. הייתי כלואה בקומה גבוהה יותר ואף פעם לא יצאתי החוצה. גחנתי מהחלון החוצה וצעקתי: "פאלון דאפא הוא טוב". ראיתי ששוטרים שהוצבו לשמור על חומות הכלא הסתכלו לכיווני כשצעקתי את המילים האלה. חיפשתי רגע מתאים ביותר וכשהסוהרים בכלא החליפו משמרות, או עברו ליד, כאשר אסירות סיימו את עבודתן בסוף היום, או כשמישהו השגיח או סקר את המתקנים, צעקתי אז: "פאלון דאפא הוא טוב".

צריך להשתמש בחכמה כאשר מאמתים את הפא ולעשות זאת ביעילות. כשצעקתי, האסירות הגיבו וצעקו איתי ביחד. אני צעקתי: "פאלון דאפא הוא טוב" והן היו צועקות: "הוא טוב". אני צעקתי: "אמת-חמלה-סובלנות זה טוב", והן היו צועקות: "זה טוב". אני צעקתי: "השמים רוצים להשמיד את המק"ס", והן צעקו: "להשמיד". אני צעקתי: "לפרוש מהמק"ס כדי למנוע סכנה" והן צעקו: "לפרוש". הסוהרים היו משועשעים לראות את האסירות צועקות ביחד איתי.

צעקתי גם משפטים נוספים כדי להבהיר את האמת. כשצעקתי מידע אחר, האסירות הקשיבו בשקט.

כששאלתי את האסירות: "למה אתן צועקות אחריי את המשפטים?" הן ענו: "אחרי שעבדנו כל היום כמו עבדים, אנחנו עייפות מאוד. אנחנו רוצות לקלל את המק"ס אבל אנחנו פוחדות לעשות זאת. אז אנחנו צועקות עם תלמידות הדאפא 'להשמיד אותה', מה שעוזר לנו לשחרר כעסים". חשבתי לעצמי שאם הן מוכנות לצעוק זאת בכלא, הן תיחשבנה לישויות יוצאות מן הכלל גם כן.

הבחנתי גם שכאשר מצב הטיפוח שלי לוקה בחסר, לדוגמה, אם לא שמרתי על השין-שינג שלי בחלומות בלילה, אז מישהו יגרום צרות ויצעק דברים המנוגדים למה שאמרתי. בסביבה המרושעת הזאת אינני יכולה להרפות.

כשקיימתי שביתת רעב בעבר, הכלא אסר עלי להיות בקשר עם האסירות. מלבד אלה שפיקחו עלי ואלה שהאכילו אותי בכוח ובכפייה, לא היו אנשים אחרים שיכולתי להשפיע עליהם לוותר על המפלגה. אחרי שהפסקתי את שביתות הרעב, לא הגבילו את התנועות שלי. תמיד הגיעו אסירות חדשות לכלא. הסביבה שלי הייתה טובה יותר ויכולתי להבהיר את האמת ללא הסתייגויות ולהשפיע על אנשים לפרוש מהמק"ס. כמעט כל אחת ביחידה שלי פרשה. רק אחת או שתיים מתוך 100 לא וויתרו על חברותן במפלגה. 4 סוהרים בכלא גם כן פרשו מחברותם במפלגה כשהם משתמשים בשמות בדויים.

העתקה בכתב יד את הכתבים של המאסטר והעברתם למתרגלות עצורות

בכל פעם שהיה לי זמן העתקתי בכתב יד את הפא. העתקתי את "ג'ואן פאלון" פעמיים. כתבתי אותיות קטנות משני צדי דף נייר ואז השתמשתי בנייר דבק שקוף לכסות את הנייר כולו, כך שלא משנה כמה פעמים יקפלו אותו, הוא לא ייקרע. כך אפשר היה להעביר זאת למתרגלות אחרות לקרוא. העברתי את הכתבים למתרגלות שהיו עצורות באותו אזור שלי. המתרגלות שעובדות במפעל, מביאות זאת למפעל ושם מעבירות אותם למתרגלות העצורות ביחידות אחרות.

בכלא יש אנשים טובים שאינם מתרגלי דאפא, אבל יודעים שהדאפא הוא טוב ועוזרים לנו בדרכים יצירתיות להשיג את ההרצאות החדשות של המאסטר. בדרך כלל ביום השלישי לאחר שפורסמה הרצאה חדשה של המאסטר, זה מגיע לידיי. ביום הרביעי, מתרגלות בכלא שיכולות ליצור אתי קשר, כבר יכולות לקרוא את הכתבים החדשים.

מתרגלות רבות העצורות ביחידה האמצעית פרסמו הצהרות חגיגיות בהן הכריזו על כוונתן לחזור לטיפוח. היו כאלה שיכלו לתרגל באופן חופשי. באמצעות לימוד הפא, מתרגלות חיזקו את המחשבות הנכונות שלהן והעבירו לי רשימות שמות של אלה שפרשו מהמק"ס בעזרתן. שלחתי אותן במהירות לאחר מכן מחוץ לכלא כדי שיתפרסמו באינטרנט.

לסיכום המאמר שלי הייתי רוצה לשתף במה שהמאסטר אמר:

"אני לעתים קרובות רואה מתרגלים כאלה – 

"אתם לא נותנים לי לתרגל, אני דווקא מתרגל. אתם לא מרשים לי ללמוד, אני דווקא לומד. אני דווקא לא מציית לכם הרשעים. ככלות הכל אתם רק מאיימים עלי בחיים ומוות, לא? מובן שזה שהמורה אומר את זה כאן, זה נאמר לכם המטפחים. אבל המורה לא רוצה להגיד את זה, כי אנשים רגילים לא יבינו כשהם שומעים את זה. מה שאמרתי לך זה שאם אתה באמת יכול להניח את החיים ואת המוות, תוכל לעשות את הכל!" ("הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי")

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]