(Minghui.org) התחלתי לתרגל פאלון דאפא (פאלון גונג) בספטמבר 1996 ואני מתרגלת עד היום תחת הגנתו החומלת של מאסטר לי (מייסד השיטה).

מאז 20 ביולי 1999 ג'יאנג דזה-מין, המנהיג שלעבר של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס)השתמש בכוח הפוליטי שבידיו ממניעים אנוכיים לרדוף את הפאלון גונג ואת מיליוני המתרגלים. המאסטר אמר:

"בהיסטוריה, כל מי שרדף את אלה עם האמונה האמיתית לא הצליח מעולם." ("יסודות להתקדמות במרץ II" "כפייה לא יכולה לשנות את לב האדם")

עם אמונה במאסטר ובפאלון דאפא, וכשאני מתנהלת על פי הנחיית המאסטר, שללתי את הרדיפה במשך 21 שנה, ועוררתי את מצפונם של ישויות חיות באמצעות מחשבות נכונות ופעולות נכונות.

הימלטות מסכנה במחשבות נכונות

במשך חופשת אוקטובר של 2003, שתי מתרגלות ואני החלטתנו לחלק חומרי הבהרת אמת מחוץ לעיר. הכנו שני תיקים של חומרים שכללו כ-800 עלונים, תקליטורים ופוסטרים להדבקה.

שלושתנו נסענו באוטובוס והגענו לחווה במחוז האגם – מרחק 180 קילומטר מהעיר. הייתה לנו משימה פשוטה: אני הייתי אחראית לשאת את התיקים, הן היו אחראיות על חלוקת חומרי המידע. התחלנו בשמונה עם רדת הערב.

השעתיים הראשונות עברו בצורה חלקה מאוד. עם זאת, המתרגלת צ'ן (שם בדוי) פיתחה קורת רוח, והתרשלה בשליחת המחשבות הנכונות תוך כדי המשימה. היא הפסיקה להעניק תשומת לב לבטיחות, תלתה פוסטר במקום הומה אדם, ונחשפה.

המתרגלת באו (שם בדוי) ואני חשנו שמשהו לא בסדר והרגשנו את הרוע מממדים אחרים מתקרב. התחלנו להבחין בפעילויות חשודות סביבנו.

מיד ביקשתי מהמאסטר לחזק אותנו ושלחתי מחשבות נכונות חזקות: "להשמיד את כל הישויות והאלמנטים המרושעים שבממדים אחרים המתַפעלים את חברי המק"ס לרדוף תלמידי דאפא ולהפריע להתעוררות מצפונם של ישויות חיות. באותו זמן, הבנו שעלינו לעזוב את המקום במהירות האפשרית.

באותו רגע חלפה על פנינו מונית תלת אופן. מיד קפצנו לתוכה ויצאנו מהמקום. הבנו שהגנתו החומלת של המאסטר הרחיקה אותנו מכלל סכנה.

לאחר כ-4 דקות הגענו לעיר אחרת. חילקנו רק כמה מאות עותקים לפני שעלו עלינו שוב. הבנו שכוחות הביטחון המקומיים בוודאי תקשרו ביניהם לגבינו, אחרת לא היינו מתגלות מהר כל כך.

אופנועי הפטרול באו כל כמה דקות למקום בו חילקנו חומרים והקיפו אותו. למרבה המזל, עצים ושיחים סבוכים הקיפו את הכבישים משני הצדדים. לאחר שחילקנו עוד חומרים במשך זמן מה, שלחנו מחשבות נכונות תחת העצים וכיווננו את מצב המחשבה שלנו. דקלמנו את "מוסריות אדירה" מהונג יין כדי לסלק את הפחד.

ב-23:30, כשהדבקנו פוסטרים על עמודי טלפון, התקדמו לעברנו לפתע שלושה אופנועים. אמרתי למתרגלות: "תתפצלו ותתחבאו בצללים. אני אחפה עליכן".

זה היה לילה ללא ירח והראות הייתה דלה. החבאתי את התיק עם החומרים שנשארו מאחורי ערמת לבנים אדומות שבצד הדרך והילכתי לבדי על הכביש.

כשהגעתי לצומת T שלושת האופנועים השיגו אותי והקיפו אותי.

לא פחדתי והמשכתי לשלוח מחשבות נכונות. לאחר כחמש דקות הם נסעו. ידעתי ששוב הייתה זו הגנתו החומלת של המאסטר שהוציאה אותנו מכלל סכנה.

בארבע לפנות בוקר סיימנו לחלק את כל חומרי הבהרת האמת. עייפות ורעבות התקשרנו למונית שתסיע אותנו למרכז העיר. אכלנו ארוחת בוקר ונחנו במשך 10 דקות ואז שמענו מישהו צועק: "חציית הנהר בסירה מהירה, 20 יואן לאיש (3$ אמריקנים)".

הבנו שזה היה רמז מהמאסטר שעלינו לעזוב את המקום לפני עלות השחר, כי יהיה מסוכן מדי אם ניקח את המעבורת באור היום.

איך שירדנו מהסירה המהירה ונחתנו בצד השני של הנהר, ראינו מכונית משטרה לבנה חונה מעבר לנהר, ונראה שהיא רק הגיעה. כפי הנראה הם לא ציפו שנעזוב מהר כל כך וחשבו שהם יצליחו לתפוס אותנו.

הגנה של המאסטר: חזרה בטוחה הביתה

עכשיו כשאני חושבת על זה, לא היינו בשלות מספיק, והיו לנו החזקות שלא היינו מודעות אליהן, שהובילו לריגוש יתר במהלך חלוקת החומרים.

המאסטר אמר:

"כשלתלמידים יש מחשבות נכונות בשפע,

למאסטר יש הכוח להפוך את המצב." ("הונג יין II" "החסד בין המאסטר לתלמיד*")

הגעתי להבנה שכשאנחנו נתקלים במצב מסוכן ורואים שאנחנו יכולים באמת לנהל את עצמנו כתלמידי דאפא עם מחשבות ופעולות נכונות, המאסטר יפזר את הסכנה עבורנו.

רק פעולות יכולות להביא לשינויים

סט של לוחות מודעות המשמיצים את הדאפא הופיע לפתע לצד גדת הנהר בעיר שלנו באמצע אוקטובר 2005. לוחות המודעות הכילו 10 לוחות תצוגה גדולים. אבטחו אותם סביב השעון.

שבוע עבר והלוחות עדיין היו שם והרעילו את מוחן של ישויות חיות. מתרגלים עמיתים היו עצובים מאוד אך לא ידעו מה לעשות. חרדתי מאוד והחלטתי שלא משנה כמה זה מסוכן, אסיר את הלוחות ואעצור אותם מלהכפיש את המאסטר ואת הדאפא.

ארגנתי פגישה בביתה של מתרגלת בערב ה-18 באוקטובר. בפגישה השתתפו שתי מתרגלות בשנות ה-70 לחייהן ושלוש מתרגלות צעירות. דנו בתכנית להסרת לוחות התצוגה המרושעים והחלטנו לפעול בעשר בלילה.

שלחנו מחשבות נכונות במשך 20 דקות עם המסר הבא: "אנחנו עושות את הדבר הנכון ביותר כדי לשמור על חוק היקום. אנחנו מבקשות מהגדודים ומהגנרלים השמימיים, מהאלוהויות השומרות, מאל הרוח ואל הגשם לעזור לנו. שרוח החזקה וגשם עז יטרידו את האנשים, ולא יאפשרו למאבטחים לראות אותנו".

כל אחת מאיתנו הביאה אולר בכיסה ולקחנו שתי מוניות למקום האירוע. כבר היה בערך עשר וחצי בערב ולא הייתה רוח ולא ירד גשם. הבטנו אחת אל השנייה והיה היסוס כלשהו.

מחשבה עלתה בי: "להשמיד את הרוע ולאמת את הדאפא זה דבר קדוש. מחשבתנו צריכה להיות טהורה וללא שום תנאי. באותו זמן המתרגלת שנכנה כאן פנג הניחה את רגלה על המדרגות לעבר לוחות התצוגה.

חשבתי: "אפילו היא בגילה המתקדם לא מפחדת, ממה אני מפחדת?" באותו רגע חשתי לפתע שיש לי האומץ שיכול להדוף 10,000 איש, ואנרגיה חזקה זרמה לתוכי מראש ועד רגל. רצתי במעלה המדרגות כמו חץ ובנשימה אחת חתכתי חמישה לוחות תצוגה.

לפתע החל גשם כבד ורוח חזקה הגיעה משום מקום, מצליפה ומעיפה את המטריות מידיהם של האנשים. לקח לנו כחמש דקות להיפטר מלוחת התצוגה המרושעים. השומר לא זז, כאילו לא ראה אותנו. סיימנו את העבודה וחזרנו הביתה בבטחה.

הגעתי הביתה ועדיין תהיתי: מדוע הרוח לא נשבה או הגשם לא ירד מיד אחרי ששלחנו מחשבות נכונות בביתה של המתרגלת, אלא הם חיכו עד שהתחלנו להסיר את לוחות התצוגה המרושעים?

הגעתי להבנה שהאלים והבודהא מסתכלים על הלב. אף שהייתה לנו המשאלה להסיר את לוחות התצוגה המרושעים, כשהגענו למקום, זה היה תלוי בנו אם נוכל לוותר על חיים ומוות. זה המפתח להבאת השינויים. אם בהגיענו היינו מפחדות, מהססות, או אפילו מוותרות, אז לעולם לא היו מתהוויםי הגשם הכבד והרוח העזה.

לעשות את הדבר הנכון ביותר

עיר המחוז שלי היא בגודל בינוני והיא ממוקמת על הגבול בין שתי פרובינציות. מעט מאוד מתרגלים גרים שם, ואת רוב חומרי הבהרת האמת שקיבלו אני הבאתי להם.

עשיתי את זה במשך יותר מעשור. נסעתי באוטובוס בכל פעם כדי לחסוך כסף. בטרמינל הייתה שגרת בדיקת ביטחונית, והמטען היה צריך לעבור סריקה ביטחונית. בכל פעם הגעתי מוקדם ושלחתי מחשבות נכונות במשך 20-30 דקות לפני שעברתי את הסריקה. אף פעם לא התייחסתי לזה בקלילות.

תחת הגנתו החומלת של המאסטר הצלחתי לעבור את הבדיקה בכל פעם. אך חוויה אחת הייתה בלתי נשכחת.

היה זה בשבת בסוף האביב בתחילת קיץ 2013. היו לי שני תיקים עם חומרי הבהרת אמת להביא לעיר שלי. באותו יום שלחתי מחשבות נכונות, מטעני עבר דרך הסורק, וקניתי כרטיס נסיעה. ב-9:30 בבוקר עמדתי לעלות לאוטובוס והכול הלך חלק.

אך, ברגע שעליתי לאוטובוס ראיתי את ראש משרד 610 של המחוז שרדף אותי יושב בשורה הראשונה. זה היה העבריין שהיה אחראי לכך שנגזר עליי פעמיים מאסר במחנה עבודה בכפייה. נראה שהוא הגיב לנוכחותי. היססתי לרגע כדי להחליט אם להמשיך את העלייה לאוטובוס או לא. אם לא הייתי עולה הייתי מבזבזת את הכרטיס וחשדו היה עולה.

מחשבותיי הנכונות עלו מיידית: "אני מביאה חומרי הבהרת אמת כדי להציל ישויות חיות. זהו הדבר הנכון ביותר ביקום, ואינני צריכה לפחד ממנו". אז עליתי והתיישבתי בשורה השביעית. הוא נעמד והביט בי. לא פחדתי, ומחשבה הכתה בי: "אני אלוהות. אני יכולה לשלוט ברוע ולשלוט בך. אינך יכול אפילו לזכור מי אני".

המאסטר אמר:

"כל החיים של המתרגל אורגנו מחדש. קריאת כף היד, קריאת הפנים, נתוני לידה והמסרים שהגוף נושא אינם כפי שהיו, הם עברו שינויים." ("ג'ואן פאלון" הרצאה שישית " על הלב להיות ישר")

עם המחשבה הזאת נעשיתי בטוחה יותר ומחשבותיי הנכונות אף התחזקו. הוא התיישב מיד והפסיק לבהות בי. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות לגרום לו להירדם.

לאחר שעתיים בערך 10 קילומטרים מעיר המחוז שלי היה איזור שירות בו נוסעים יכלו לרדת לכמה דקות כדי ללכת לשירותים. שם ירדתי. ראיתי אותו ישן במושבו. לא היה לו מושג שירדתי.

הלכתי שני קילומטרים בכיוון ההפוך, תפסתי קו קצר של אוטובוס ליעד שלי, והעברתי את חומרי הבהרת האמת למתרגלים בעיר המחוז בהצלחה. לאחר שחזרתי לעיר שלי, שיתפתי את עמיתיי המתרגלים בתקרית הזו.

המאסטר אמר:

"מה שחשוב למטפחים זה מחשבות נכונות. כשיש לך מחשבות נכונות חזקות, אתה יכול לעמוד בפני כל דבר ולעשות כל דבר. זה משום שאתה מטפח: מישהו שהוא על נתיב אלוהי ושאינו נשלט על ידי הגורמים של אנשים רגילים או על ידי עקרונות של רמות נמוכות." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס" 2006)

אם כל מתרגל דאפא יכול לעמוד בדרישות הדאפא ולכולנו יש מחשבות נכונות חזקות, אז נעשה פחות מעקפים, נסבול פחות הפסדים כשמתנגדים לרדיפה, ונעורר את מצפונם של האנשים.

במשך יותר משני עשורים של טיפוח תרגול בתקופת תיקון הפא, אני יודעת שכל צעד בהשתפרותו של תלמיד דאפא הוא התוצאה של מאמץ עצום והקרבה אדירה של המאסטר.

תודה לכם, מאסטר ומתרגלים עמיתים!

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]