קראו עכשיו

(Minghui.org) מתרגלת קשישה הגיעה לביתי לפני מספר ימים והגישה לאמי ללא אומר הצהרה חגיגית (לחדש את התרגול בפאלון דאפא). היא סיפרה שהיא במאסר על תנאי, ושהיא יצאה מהכלא רק לאחר שהסכימה לעבור "שינוי" על ידי הסוהרים. כעת היא נמצאת במצב בריאותי ירוד וזקוקה למטפלת. אחרי שסיפרה לנו כל זה היא עזבה במהירות.

זה גרם לי לחשוב על המצב המקומי שלנו. איבדנו מתרגלים רבים. חלקם היו די חרוצים ומעולם לא החמיצו את לימוד הפא או את תרגול התרגילים. היו כאלה שלא פחדו להפיץ חומרי הבהרת אמת, ואחרים עזרו לעשרות אנשים ביום לפרוש מהמק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) ומהארגונים הצעירים שלה. בכל זאת הם נידונו למאסר, או שכפו עליהם לעבור "שינוי". היו גם מתרגלים שמתו.

יש רק מעט מתרגלים באזור שלנו, ועכשיו חלקם נעלמו. כולנו מתרגלי פאלון דאפא איתנים ונחושים ואיננו מפחדים מקשיים. אז מה השתבש?

לאחר התבוננות עצמית מתמדת פנימה ולימוד פא מוגבר, גיליתי שלמעשה איננו מתרגלים טיפוח אמיתי על-פי אמות-המידה של הפא. הסתובבנו במעגלים, חווינו בעיות רבות וסבלנו רדיפה בדרגות שונות.

למשל אני: שיניי כואבות כבר יותר משנה והיה צורך לעקור ארבע מהן; שיערי נשר, ועליתי הרבה במשקל. הסתכלתי פנימה פעמים רבות ומצאתי כמה החזקות, אבל אף אחת מהן לא התייחסה לגורם השורשי של הבעיה.

להבנתי, המאסטר התקין בתוכנו אלפי מנגנונים, שחלקם לבטח יכולים לתקן את גופנו. נצמדתי למחשבה שמאסטר לי (מייסד הדאפא) יעזור לי להצמיח שיניים חדשות. אני מפחדת ללכת לרופא שיניים מאז ילדותי ומעדיפה לא לאכול עקב שיניים חסרות מאשר ללכת לרופא שיניים.

רק כשעזבתי את עבודתי השנה וביליתי חודשיים בבית בקריאה אינטנסיבית של כתבי הפא הבחנתי סוף סוף בכמה מהבעיות שלי.

טיפוח דיבור

קחו למשל את השיניים שלי. כשקראתי בספר "ג'ואן פאלון" את מה שהמאסטר אמר על טיפוח דיבור גיליתי את ההחזקה שלי. אני גם אוהבת לאכול – האם שחררתי באמת את ההחזקה הזאת? התשובה היא לא, אפילו לא קצת.

דוגמה נוספת היא שלא חיבבתי מישהו. לא אמרתי שהוא רע, ולא הצטרפתי לאחרים כשדיברו עליו, אבל הרגשתי טוב כשאנשים מתחו עליו ביקורת. בכל פעם שחשבתי על האדם הזה, מיד חשבתי: הוא לא טוב. הטינה והקנאה שלי היו קיימות עדיין, כמו גם המושגים שלי לגביו. לזה אני מתכוונת כשאני מדברת על לא להצליח לתרגל טיפוח אמיתי.

עוד דוגמה: כשאיבדתי את עשתונותיי מול הילדים הרגשתי שזה מוצדק מפני שהמאסטר אמר שצריך לגדל ילדים בקפדנות. אבל למעשה רציתי למצוא פורקן לכעסי יותר מאשר רציתי להדריך את ילדיי.

בנוסף, לפעמים אהבתי לומר משהו שנון, מתוך רצון לשפר יחסים בין-אישיים בין אנשים. הרגשתי שיש לי חוש הומור טוב ושפע של ידע וכישרון. למעשה רק התפארתי.

בכל פעם שזיהיתי את אחת ההחזקות שלי הקשורות לטיפוח דיבור, יכולתי לראות דרך העין השמימית שלי שחומר רע הוסר משיניי. לפעמים זה נראה כמו קן של נמלים אדומות או נחשים רעילים.

החשיבות של תרגול התרגילים

בעיה מרכזית נוספת שהייתה לי, שלא רציתי לתרגל את התרגילים. לא הקדשתי להם תשומת לב מיוחדת מפני שהתחלתי לתרגל בשנות העשרים המוקדמות שלי. הייתי במצב בריאותי טוב והסיבה שהתחלתי לתרגל לא הייתה משום שהיו לי מחלות. אז כשהיה לי זמן פשוט התמקדתי בלימוד הפא.

כששאלתי את עצמי אם אני מתעלמת מהתרגילים האם אני באמת מטפחת? התשובה הייתה שלילית. איך יכולתי לטעון שאני מטפחת כשהבעיה הזו נמשכת כבר יותר מ-10 שנים? לא הייתי מהססת כל כך לתרגל את התרגילים אילו תרגלתי טיפוח אמיתי. ברור שהייתה לי החזקה לעצלות, אבל המשכתי להסתיר ולטייח זאת בתירוץ כזה או אחר.

הייתי נחושה לסלק את ההחזקה הזאת. התעוררתי בזמן כדי לתרגל, אבל הרגשתי ישנונית ועייפה ורציתי לשכב בחזרה. זכרתי את ההבנות שלי לגבי טיפוח תרגול אמיתי, אז קמתי במאמץ רב ותרגלתי את התרגילים.

המשכתי לפהק בזמן שעשיתי את התרגיל השני. הזרועות שלי רעדו ודמעות זלגו על פניי. כל כך רציתי להוריד את הידיים. אבל קול אמר בראשי: "רק עקרו לי שיניים ולא אכלתי כלום. אני עדיין חלשה. אני יכולה לעשות את התרגילים מאוחר יותר".

התפתיתי פעמים רבות על ידי הקול הזה. בכל פעם ששיתפתי עמו פעולה חזרתי לישון. עם עבודה במשרה מלאה ושני ילדים לטפל בהם, לא הזדמן לי יותר במהלך היום לתרגל את התרגילים.

כשהמחשבה שלי על טיפוח אמיתי עודדה אותי להמשיך, הרגשתי שרשת שהייתה כרוכה סביב גופי נפרמת ובאותו רגע משהו עזב את מעמקי הווייתי. הרגשתי אנרגיה זורמת בכל גופי, וסיימתי את התרגילים בצורה חלקה.

קונפליקטים חושפים את ההחזקות שלי

לאחר שגיליתי את הסוגיה: "האם טיפחתי באמת" הבנתי שהמאסטר תכנן שההחזקות שלנו ישתקפו בבירור באנשים סביבנו. לדוגמה, הבת שלי מרדנית מאוד, בעלת רצון חזק וקנאית, כך שלעתים קרובות הרגשתי מודאגת בזמן שניסיתי לעזור לה.

המאסטר אמר שמצב הטיפוח של ילדים הוא לעתים קרובות השתקפות מצב הטיפוח של הוריהם. לא הרגשתי שאני מרדנית עד שלילה אחד חלמתי שרבתי עם הבוס שלי לשעבר. הבנתי שעדיין יש לי החזקה חזקה לתחרותיות. הבנתי שאני אגואיסטית בדיוק כמו הבת שלי.

לעתים קרובות התקשיתי להסתדר עם הבוס הזה והרגשתי ממורמרת: חשבתי שהוא באמת שתלטן מדי. גם הקולגות שלי שנאו אותו והוא התעלל עד דמעות כמעט בכולם. הייתי משוכנעת שלא עשיתי שום דבר רע ושכל מה שקרה היה באשמתו. שכחתי להסתכל פנימה ולתרגל טיפוח אמיתי.

ניסיתי לשפר את מערכת היחסים שלי עם הבוס שלי והייתי נחושה לעשות זאת, אבל ברגע שהוא התעלל בי והציק לי נאבקתי בחזרה. כשנזכרתי בדרך שבה התמודדתי עם המצב, הבנתי שללא הנחישות והבסיס של תרגול טיפוח אמיתי בוודאי שאי אפשר לעבור את המבחן.

הבן שלי מתנהג בנימוס וצייתן, אבל הוא מפונק ומפחד מקושי. הבנתי שזו גם השתקפות הרצון שלי לנוחות. שמתי לב שהוא מעדיף ללמוד מקצועות שהוא טוב בהם ונמנע מאלה שמאתגרים אותו. אני עושה אותו הדבר בתרגול הטיפוח שלי – אני נוטה לעשות את מה שאני טובה בו ונמנעת מכל מה שאני מרגישה שהוא קשה מדי.

כמה מאיתנו ייאחזו בחסרונות שלהם עד ליום שבו הפא יתקן את העולם האנושי? האם אנחנו רוצים שהמאסטר יפתור לנו כל דבר באותו הרגע? במהלך זמן הביניים אנחנו בוררים ובוחרים את מה שאנחנו רוצים לטפח ונמנעים מלסבול ולשפר את עצמנו.

הבנתי שאני עושה את זה באופן לא מודע. רק לאחרונה גיליתי את התפיסה המוטעית הברורה שלי לגבי טיפוח תרגול של תקופת תיקון הפא.

אמי ואני התווכחנו לעתים קרובות על דברים קטנים, אבל תמיד הפסקנו מהר כי ידענו שאסור לנו לריב. עם זאת, האם ההימנעות מקונפליקט טובה מספיק לטיפוח? לא באמת. בכל פעם שהתווכחנו חשבתי: "אני לא אעלה את זה שוב". בחיינו העמוסים קל לשכוח להסתכל פנימה.

לעתים קרובות אמי מראה את חוסר שביעות רצונה לגבי הדברים שאני קונה עבורה. אז הייתי חושבת: "אחרי שבזבזתי כסף ולא קיבלתי את ההערכה המגיעה לי, אני לא אקנה לך שום דבר".

לאחר שהחלטתי לתרגל טיפוח אמיתי, הבנתי שהמריבות הקודמות שלנו היו למעשה טריוויאליות מאוד, מפני שכל אחת מאיתנו הסתכלה על העניין מנקודת המבט של עצמה. כשהכנסתי את עצמי לנעליה, באמת הערכתי את כל העזרה שהיא נתנה לי. היה לה קשה לטפל בילדים שלי ולקנות עבורם דברים.

אחרי ששיניתי את נקודת המבט שלי, קניתי לה מתנה קטנה, והיא הודתה לי בפעם הראשונה.

בעלי הוא אדם נחמד. יש לו עבודה ראויה והוא טוב למשפחתו ולילדיו. הוא גם יודע שפאלון דאפא הוא טוב. עם זאת, תמיד חשתי תחושה של עליונות עליו כי הוא בא ממשפחה כפרית, והרקע המשפחתי שלי הרבה יותר טוב משלו.

כששאלתי את עצמי אם במערכת היחסים שלי עם בעלי תרגלתי טיפוח אמיתי, התשובה הייתה שוב שלילית. מלבד זאת שהתייחסתי אליו באותה דומיננטיות וקשיחות, הייתי גם קצת אדישה כלפיו.

חמותי התייחסה אליי רע בזמן שהחלמתי מהלידה, כך שהתרעמתי עליה ובזתי למשפחתה אף שלא אמרתי זאת. לקחתי את הילדים לראות אותם לעתים רחוקות בלבד. בדרך כלל רק אכלתי ואז הלכנו. המצב הזה נמשך כמה שנים.

האם תרגלתי טיפוח אמיתי בסוגיה הזאת עם חמותי והמשפחה? לא. הגישה שלי הייתה: לא עזרת לי – אז לא אכפת לי ממך.

אחרי שהייתי נחושה לטפח באמת הבחנתי באדם שנובר באשפה כשהוא מחפש קופסאות קרטון. כשמצא כמה, קיפל אותם בשמחה ביחד. התמלאתי רחמים עליו: מסכן! יכול להיות שהוא היה פעם אלוהות מפוארת. עכשיו, הוא שמח רק למצוא את הקופסאות האלה באשפה כדי למכור אותן עבור יואן אחד.

חשבתי על המחותנים שלי, על בעלי ואחיותיו, שלכולם יש מערכת נהדרת של יחסים קארמתיים עם הדאפא. אבל הם חוו כל כך הרבה חוסר מזל ואנוכיות במהלך החיים האלה. כמה מעורר רחמים!

אחרי שהשתחררתי לגמרי מהטינה שלי, מצאתי עצמי חושבת עליהם הרבה: "מה צריך להחליף בבית של חמותי? אני צריכה לעזור להם. חג אמצע הסתיו מגיע, אני צריכה לעשות משהו בשבילם".

גם היחסים שלי עם בעלי השתפרו, והתחלתי לכבד אותו. במהלך ארוחת ערב משפחתית אחת הוגשו סרטנים, והוא בחר לעצמו את הגדול ביותר. אם זה היה קורה לפני כן הייתי אומרת משהו סרקסטי, אבל הפעם התמלאתי בחמלה והרגשתי שמגיע לו לאכול את הסרטן הכי גדול.

מאסטר לי אמר ב"הונג יין 2", ("הֱיֵה רציונלי, התעורר"):

"נוח לרגע לבחינה עצמית, הוסף מחשבות נכונות

נתח בבהירות את ההחסרות, התקדם שוב במרץ".

אני מרגישה שהשיר הזה, כולל הכותרת, מראה לנו את הדרישות של המאסטר לגבי מצב הטיפוח של מתרגלים. הזמן טס, החיים עמוסים והפיתויים בשפע. אבל אסור לשכוח להסתכל פנימה.

לאחרונה, תוך כדי התרגול הבנתי לפתע את הקטע של הפא על זן בודהיזם: "חופרים לתוך קרן של פר", כפי שהוזכר בספר "ג'ואן פאלון". אם אנחנו לא מתרגלים טיפוח אמיתי המבוסס על הפא ואיננו מתאימים עצמנו לסטנדרט של הפא, אנחנו מתרגלים רק בתוך גבול שאנחנו עצמנו משרטטים וכך מטפחים לתוך קרן של פר.

מדוע אין לנו את השמחה הזאת שהייתה לנו פעם כשהתחלנו לתרגל טיפוח? זה מפני שהגענו לקצה של קרן הפר. המבחנים מתגברים, וזה נהיה קשה יותר ויותר לטפח, כי ההחזקות שלנו נחשפות. החלטתי שאני צריכה לכתוב את המאמר הזה כדי לעודד אחרים לתרגל טיפוח אמיתי.

כל זה מסכם את ההבנה המוגבלת שלי. אנא ציינו כל דבר שאינו הולם.