קראו עכשיו

(Minghui.org) אני גר בכפר בצפון מזרח סין, והתחלתי לתרגל פאלון דאפא בשנת 1998 – שנה לפני שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) פתחה בקמפיין הכלל ארצי נגד השיטה הרוחנית השלווה הזאת לגוף ולנפש. בוועידת הפא הסינית הזאת באינטרנט, הייתי רוצה לחלוק חוויה מיוחדת שלי כשעבדתי באתרי בנייה שונים והבהרתי שם את האמת לעמיתיי בעבודה.

פאלון דאפא העניק לי בריאות טובה ולימד אותי להיות אדם טוב. מעולם לא היה שום בסיס חוקי להצדיק את הרדיפה של המק"ס נגד השיטה. לאחר שהחלה הרדיפה התחלתי לדבר עם אנשים סביבי כדי להסביר להם מהו פאלון דאפא ולהפריך את תעמולת השנאה של המק"ס נגד השיטה ונגד המתרגלים.

אחרי שהבהרתי את האמת כמעט לכל מי שסביבי, חשבתי לפנות לאנשים נוספים. עלה בי רעיון לעבוד באתרי בנייה במהלך העונה המתה בעבודה החקלאית שלי. עבדתי בעבודות בנייה בסך כולל של שלוש שנים והצלחתי להבהיר אמת על הדאפא לפועלי בניין רבים.

להתמיד בלימוד הפא ובתרגילים

עם הידיעה בחשיבות של לימוד הכתבים הבאתי את ספרי הדאפא שלי לאתרי הבנייה. כל יום אחרי ארוחת הערב הייתי מוצא מקום שקט לתרגל את התרגילים. בדרך כלל כשחזרתי מהתרגול המעונות כבר היו שקטים, כך שיכולתי להתחיל ללמוד את כתבי הדאפא.

חלקתי מיטת קומותיים ממתכת עם עובד אחר, וישנתי במפלס התחתון. כדי לא להפריע לו תליתי וילונות בכל ארבעת צדי המיטה. הייתה לי מנורה קטנה כדי שאוכל ללמוד עד חצות את כתבי הדאפא בסביבה הסגורה בווילונות וללכת לישון לאחר ששלחתי מחשבות נכונות.

כדי שזה לא ישפיע על עבודת הבנייה שלי קמתי בדרך כלל אחרי 2:00 לפנות בוקר. לאחר תרגול תרגילי העמידה בחוץ, חזרתי למיטה לתרגל את המדיטציה בישיבה. אף שישנתי רק פחות משלוש שעות בלילה, הייתי אנרגטי ולא הרגשתי ישנוני.

כמו כן העתקתי בכתב יד את המאמרים של המאסטר והדבקתי אותם על הגב הפנימי של מיטת הקומותיים במפלס העליון, כך שאחרים לא יוכלו לראות את זה. כשאנשים אחרים פטפטו הייתי שוכב במיטה ומנסה לשנן את המאמרים בעל-פה בזה אחר זה.

היו יתושים רבים באתרי העבודה ונעקצתי הרבה. אולם כשחזרתי למעונות, הגבשושיות הגדולות מהעקיצות נעלמו באורח פלא עוד לפני שסיימתי את מדיטציית הישיבה. הן גם הפסיקו לגרד.

לספר לאנשים על הפאלון דאפא

המאסטר אמר ב"יסודות להתקדמות במרץ 1":

"עם מוסריות רבה ולב של חמלה, יש לו שאיפות גבוהות בשעה שהוא מקפיד על פרטים קטנים. ("הנבון")

כמתרגל פאלון דאפא הזכרתי לעצמי לחיות על-פי עקרונות הדאפא כל הזמן. כל יום לאחר סיום העבודה, חבריי לעבודה היו הולכים ישירות לחדר האוכל לארוחת ערב. אני תמיד התקלחתי, החלפתי בגדים וכיבסתי את בגדיי לפני האוכל. לפעמים הגעתי מאוחר ולא נשאר אוכל. הטבח היה מכין לי קצת אטריות ומעולם לא התלוננתי.

עובדים רבים היו מותשים עד כדי כך שהם אפילו לא רצו להתקלח, קל וחומר לכבס את הכביסה שלהם. חלקם אפילו לבשו את אותם בגדים במשך ימים רצופים. כשראו אותי תמיד לבוש בקפידה, הם הופתעו. כמה התלוצצו ושאלו: "אתה יוצא לדייט?" הם לא האמינו שאני רק חקלאי שעובד בעבודת בנייה במהלך העונה המתה בחקלאות.

כשהתחלתי את עבודתי, היו רק עובדים מעטים ששמו לב אליי, אך עד מהרה הבחינו עד כמה אני שונה מעובד ממוצע. יכולתי להתמודד לבדי עם משימות של שני אנשים. לדוגמה, המריצות הגדולות שהשתמשנו בהן יכולות לשקול כמעט 400 קילוגרם כשהן עמוסות במלט או בסלעים. זה לא היה קל אפילו לשני אנשים לדחוף אותם סביב, אבל אני עשיתי זאת לבדי בקלות. סינון החול היה ממש מפרך, וייתכן שאפילו שני עובדים לא היו מהירים מספיק. גם את זה עשיתי לבדי ונותר לי אפילו זמן להפסקות. עשיתי דברים טוב ומהר, ותמיד סיימתי דברים מוקדם.

עמיתיי לעבודה נדהמו לראות אותי צועד בקלות ומטפל בדברים עם מעט מאמץ. הם לא ידעו שאני תמיד משנן את כתבי הפא של המאסטר בזמן שאני מבצע את משימותיי. שיננתי מהזיכרון את שני השירים מ"הונג יין 4":   "מחשבות נכונות" ו"רגשות עמוקים" אינספור פעמים. ככל ששיננתי אותם יותר, כך הייתי מאושר יותר וגופי היה קל יותר. הייתה אנרגיה שסבבה סביבי. במיוחד מאחוריי היה פאלון (גלגל חוק) ענק שהמשיך להסתובב בעוצמה רבה, כאילו דוחף אותי קדימה. הרגשתי כאילו אני עף כמעט, וזו הייתה חוויה נפלאה.

גם הבוס שלי היה מרוצה מהביצועים שלי. הוא אמר לי לפני האחרים: "היות שאתה כל כך יעיל, אתה יכול לסיים את יום העבודה מתי שאתה רוצה. אחרים לא יכולים לעשות זאת". הוא גם אמר שבזמן שאחרים נדרשו לקחת ימי חופשה (ללא שכר), אני יכול עדיין לבוא לעבוד ולהרוויח כסף.

אמרתי לבוס שלי שאני צריך לקחת כל יום חופש בצהריים למשך כמה דקות כדי לשלוח מחשבות נכונות. הוא היה בסדר עם זה ועמיתיי לעבודה גם כן תמכו בכך.

תמיד הרגשתי שהמאסטר לצדי. כשתרגלתי את המדיטציה בישיבה או שלחתי מחשבות נכונות הרגשתי שהגוף שלי ענק ממש והוא מסלק אלמנטים מרושעים בממדים אחרים. זה היה בדיוק כמו מה שהמאסטר כתב בשיר "מחשבות נכונות" ב"הונג יין 4":

"פורצות כברקים לגבהים קוסמיים

שואגות בעוצמה כבירה, מגיעות מעבר לשמים

מנקות לרוחב הקוסמוס, אין אף מקום שאינן מגיעות אליו

משמידות באחת כל מה שמנוון וסוטה"

אני אדם מופנם ובדרך כלל אינני מדבר הרבה. אבל כדי להבהיר את העובדות, לא פעם נקטתי יוזמה לברך אחרים. לפעמים כשאכלנו ביחד השארתי אוכל טוב לעמיתיי לעבודה. כשראיתי אותם מתקשים להזיז דברים התנדבתי לעזור להם. בכל יום הייתי שמח, טוב לב ואדיב.

ידעתי שכל מילה או פעולה שלי מאמתות את הדאפא. כשעמיתים לעבודה ראו איך אני מסתדר לבד, הם סמכו עליי והיו פתוחים להקשיב כשדחקתי בהם לעזוב את ארגוני המק"ס. כל אתר בנייה שעבדתי בו היה אתר גדול, כיוון שבניינים רבים היו בגובה של יותר מ-30 קומות. גם העובדים באו והלכו. הייתי מדבר איתם על פאלון דאפא במידת האפשר.

יום אחד הנחתי לוח קלקר כחול בגובה שני מטרים במעלית של אתר הבנייה. על הלוח היו המילים: "פאלון דאפא הוא טוב" ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". הבעלים, המנהלים, ראשי הצוותים והעובדים כולם ראו את זה. הם חייכו, דיברו על זה ושאלו אותי שאלות. כולם שמחו. לפעמים כשראו אותי מגיע מרחוק, אנשים היו קוראים בקול: "פאלון דאפא הוא טוב!"

חוכמה שהושגה מהדאפא

אף שהייתה לי רק השכלה של בית ספר יסודי השגתי חוכמה מהדאפא בעזרתו של המאסטר. כששוחחתי עם אנשים על דאפא ועל הפרישה מהמק"ס, לא הייתה להם בעיה לקבל זאת.

המאסטר נתן לי גם את החוכמה לבצע את עבודתי היומיומית היטב. הצלחתי להבין בקלות איך להפעיל כל ציוד בנייה שהיינו צריכים להשתמש בו. פעם הבוס שלי אמר שהוא ייתן לנו יום חופש מפני שהמעלית באתר הבנייה התקלקלה והוא לא הצליח להשיג את הטכנאי של חברת המעליות. היות שיום חופש פירושו יום ללא שכר עבורנו העובדים וללא הכנסה לחברה, התנדבתי לעזור בתיקון המעלית. הבוס שלי פקפק ביכולתי לתקן, אבל אִפשר לי לנסות. למרבה המזל הצלחתי לאתר מיד את הבעיה והמעלית החלה לעבוד שוב. "פאלון דאפא הוא יוצא מהכלל!", קרא הבוס שלי בשמחה.

במועד אחר, משאית מערבל הבטון הפסיקה לעבוד. הטכנאי לא היה שם ואמרו לנו לקחת חצי יום חופש. שאלתי את ראש הצוות אם אני יכול להעיף מבט במערבל, והוא הנהן בחיוב. ראיתי כמה ברגים משוחררים והידקתי אותם. המשאית חזרה לעבוד כרגיל וכולם התרשמו מכך.

התנסינו בנסים

יום אחד נשבה רוח חזקה רבה. כשכמה עובדים ואני נסענו במעלית של אתר העבודה, ראינו את הכבל החשמלי במתח גבוה מועף מהתושבת שלו. בשל המתח הגבוה זה היה הופך לאסון אם הכבל היה נוגע במסגרת המתכת של המעלית. מיד הזכרתי לכולם לשנן: "פאלון דאפא הוא טוב" ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". כולם היו המומים מפחד והצטרפו לשינון המשפטים. ואז קרה נס: הכבל החשמלי העבה והכבד נפל חזרה לתוך התושבת שלו כאילו יד ענקית הכניסה אותו לשם. כל מי שהיה עד לכך נדהם מכוחו של הפאלון דאפא.

כשניקינו את המרתף דרכנו לא פעם על מסמרים ארוכים שבלטו ממסגרות המתכת ולוחות העץ. האור היה עמום במרתף והמסמרים יכלו לנקב בקלות את סוליות הנעליים שלנו ואפילו לחדור דרך הרגליים. בדרך כלל לוקח לעובדים אחרים יותר משבוע להתאושש מפציעה כזאת, אבל אני פשוט המשכתי לעשות הכול כרגיל אחרי ששלפתי את המסמרים.

במהלך שלוש שנות העבודה שלי בבנייה אף פעם לא החמצתי יום עבודה. ידעתי שהמאסטר תמיד לצדי, ועמיתיי לעבודה גם הם היו עדים לניסים שהתרחשו על ידי הדאפא. כשהם שיננו: "פאלון דאפא הוא טוב" ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב", המילים האלו נחקקו גם במחשבותיהם.

תודה רבה לך מאסטר! תודה לכם, עמיתיי המתרגלים!