קראו עכשיו

(Minghui.org) בבוקר ה-1 בספטמבר 2023 כשגלשתי באתר מינג-הווי ראיתי את המאמר החדש של המאסטר "התרחקו מהסכנה". שמחתי מאוד שהייתי באותו רגע און-ליין, כי בדרך כלל אני נכנסת לאתר רק פעם בשבוע.

מיד קראתי את המאמר החדש שלוש פעמים. כל משפט הרגיש כמו מכת פטיש כבד על לבי. הייתי המומה וחסרת מילים במשך זמן רב לאחר מכן. התנחמתי באותו רגע במחשבה: לפחות לא התלוננתי אף פעם על הדאפא ועל המאסטר הנפלא שלנו.

למחרת מתרגלת אחת באה לביתי וסיפרה לי שהיא שמעה שהמאסטר פרסם מאמר חדש ושהיא עדיין לא קראה אותו (היא הייתה עסוקה בטיפול בכלתה שבדיוק ילדה תינוק). אז קראנו את המאמר יחד.

לאחר שהיא הלכה חשבתי שכדאי שאשנן את המאמר. מתרגלים אחרים אומרים שיש לי זיכרון טוב ושאני יכולה לשנן את הפא מהר מאוד. לקח לי שבועיים בלבד לשנן את כל השירים ב"הונג יין 2" . העתקתי אותם והעברתי אותם למתרגלים שנעצרו שלא כחוק. אך הפעם נדרשו לי ארבעה-חמישה בקרים לשנן את המאמר החדש ועדיין לא הצלחתי לזכור אותו במדויק. אף שהוא כולל רק 1,100 מילים, המשכתי לעשות טעויות.

כשניסיתי לשנן את המאמר בכיתי פעמים רבות. התמלאתי ברגשות בושה, חרטה ואשמה, כמו גם הכרת תודה עצומה למאסטר שלנו.

בהתבוננות לאחור על נתיב הטיפוח שלי, אני מבינה היום שהסיבה שהנתיב שלי היה גדוש במהמורות ומצוקות היא בשל תכונת ההארה העלובה שלי. בגלל שהייתי מסובכת בכל כך הרבה החזקות אנושיות, לא הצלחתי באמת להבין את המאסטר ואת הדאפא ברציונליות, וזה גרם לי לעשות מעקפים רבים בדרך.

העובדה שיכולתי לצלוח כל מצוקה היא הודות להגנתו של המאסטר. המאסטר נשא כה רבות עבורי, וזה איפשר לי להתקדם עד כאן בטיפוח שלי. שום שפה אנושית אינה מספקת כדי להביע את הכרת התודה האין-סופית שלי למאסטר!

אני זוכרת שכשנעצרתי באופן בלתי חוקי ב-1999 ונחקרתי על ידי סוכני המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית), הם ניסו להכריח אותי לבגוד במתרגלים אחרים ועינו אותי בתלייה.

נשארתי רגועה והמשכתי לדקלם בשקט את שירו של המאסטר ב"הונג יין":

בלי לשמור דבר

"לחיות – בלי רדיפות,

למות – בלי לרצות להישאר;

כשמסלקים את כל המחשבות האשלייתיות,

אין זה קשה לטפח לבודהא".

ואז קרה נס. הרגשתי כאילו גופי הוא צינור גבוה וחלול, וזרועותיי הן גם כן צינורות חלולים. לא הרגשתי שום כאב מהחבלים שקשרו חזק את חזי וזרועותיי. במקום זאת הייתי עטופה בהרגשה נפלאה ונינוחה שלא חשתי מעודי. ידעתי שהמאסטר נמצא ממש לצידי ודמעות תודה זרמו על פניי.

פתחתי בשביתת רעב למשך 17 יום למחות על המעצר הבלתי חוקי. אף שאיבדתי ממשקלי, הייתי אנרגטית וקולי היה חזק וברור כשדקלמתי את הפא. רגליי היו קלות ופניי נראו בריאות. השוטרים לא יכלו אלא להתפעל מכוחו היוצא מן הכלל של הדאפא.

ידעתי היטב שכל זה הגיע מהגנתו והצלתו החומלת של המאסטר ולא הייתי שורדת בלעדיה. אף שלבי מלא בהכרת תודה למאסטר, אני מרגישה שלא פעלתי היטב בהרבה דברים. עדיין לא ויתרתי על האנוכיות המושרשת עמוק בתוכי ולא צלחתי לטפח באמת ביציבות. לפעמים לא צלחתי להסתכל על דברים בהתבסס על הפא וכתוצאה מכך היו לי קשיים רבים ועשיתי מעקפים רבים. המאסטר היה צריך לשאת כה רבות עבורי כי לא עמדתי בציפיותיו.

כשקראתי לראשונה את המאמר החדש, אפילו התנחמתי בחושבי שלפחות לא התלוננתי מעולם על המאסטר. אבל אחר כך, כשבחנתי את עצמי לעומק בשעה ששיננתי את המאמר הבנתי שזה לא נכון שאף פעם לא התלוננתי – זה רק שהמחשבות האמיתיות שלי היו חבויות. כשהבנתי זאת נדהמתי באמת, כי אף פעם לא הרגשתי שאני כל כך לא ראויה למה שהמאסטר עשה עבורנו.

לקראת סוף השנה שעברה שמעתי שמתרגל שעבר מסין למדינה אחרת מת. בתחילה לא רציתי להאמין, וחשבתי שזו לבטח שמועה שהמק"ס הפיץ. אך כשגיליתי שזה נכון, לא יכולתי לשאת את האובדן ולא הצלחתי לעצור בדמעותיי. המשכתי לשאול בלבי את המאסטר: "למה זה קרה? למתרגל הזה הייתה השפעה די גדולה ולעתים קרובות הזכרנו אותו כשהבהרנו אמת לאנשים בסין. למה הוא מת?"

בגלל שלא יכולתי לסלק את המחשבות המבולבלות האלה, המאסטר רמז לי שכולם, כולל אלו הקרובים למאסטר, צריכים לטפח ביציבות ולעמוד בסטנדרט של הפא, לא משנה כמה דברים מרהיבים רבים הם אולי עשו. המאסטר מתקן את הפא של היקום והוא אינו יכול לנהוג באופן מיוחד כלפי מישהו ספציפי.

נרגעתי, וקיבלתי הבנה טובה יותר לגבי רצינות הטיפוח בדאפא. התגובה הקודמת שלי הייתה פשוט מה שהמאסטר אמר במאמר "התרחקו מהסכנה":

"... הם תמיד משתמשים בהחזקות אנושיות, במושגים אנושיים וברגשות אנושיים כדי לאמוד את הדברים..."

הבנתי שבתוך הבלבול הקודם שלי היה אלמנט של "תרעומת" כלפי המאסטר, אך הוא היה חבוי.

המאסטר גם הזהיר אותנו במאמר "התרחקו מהסכנה":

"תיקון הפא של היקום הגיע לעת הסופית, ואחרי שהתקופה הזו תסתיים, יהיה תהליך רציני של בחירה ושל סילוק.דאג לעצמך!"

כששיננתי שוב ושוב את המשפט הזה אמרתי בלבי: "מאסטר, אף שעדיין יש לי הרבה החסרות, תמיד אאמין בנחישות וביציבות בדאפא ובמאסטר. אינני רוצה להיות גרגיר חול שינופה החוצה. אני אהפוך באמת לחלקיק פא , למתרגלת פאלון דאפא של תקופת תיקון הפא שכל האלוהויות מקנאות בה!"