קראו עכשיו

(Minghui.org) לפני שקיבלתי את הפא הייתי נוצרי. כשגדלתי למדתי וקראתי את הברית החדשה מההתחלה עד הסוף. אמא ואבא רצו מאוד שנתחנך כנוצרים. התפללנו כל לילה כמשפחה.

כשיצאתי לראשונה החוצה להבהיר אמת, היו מגיעים לדוכן שלנו כמרים, פותחים בפניי את הברית החדשה ומתחילים לצטט לי פסוקים. הם הופתעו שהכרתי את הציטוטים האלו ואף יותר. התייחסתי אליהם בכבוד, כי גם אני הייתי שם בעבר. הבנתי את מקומם ולא נכנסתי למחלוקת איתם. וזמן רב זה לא קרה.

לפעמים חברים שואלים אותי אם אני מרגיש שנטשתי את החינוך הנוצרי שקיבלתי. אני עונה: "השלמתי את הטיפוח שלי בדת הזאת. עכשיו אני מתרגל ותלמיד של פאלון גונג. יש לי ביטחון מלא בשיטה הזאת, וכל כולה מתאימה לי".

כשאני מחלק חומרי הסברה ברחוב שואלים אותי לעתים קרובות: "יש לך עיניים כחולות, מה אתה עושה כאן?" הם שואלים איך הגעתי לתרגל פאלון גונג. אני מספר שבוקר אחד קיבלתי בדואר את הספר "ג'ואן פאלון" מחבר שאף פעם לא פגשתי, שותף עסקי מאוסטרליה. חשבתי שוודאי יש משהו מיוחד מאוד וחשוב מאוד בספר הזה שמישהו ישלח אותו ממרחק רב כל כך. קראתי אותו בתשומת לב מההתחלה עד הסוף. קראתי אותו שוב ומאז לא הנחתי אותו. לעתים קרובות אני מספר לאנשים שאם אצטרך לעזוב את הבית באמצע הלילה ואוכל לקחת אתי רק דבר אחד, אקח את הספר הזה.

לפני שקיבלתי את הפא ידעתי שבסין מתרחשת קצירת איברים בכפייה, אך לא ידעתי מי הקורבנות. כשנכנסתי לפא ונודע לי על הרדיפה, עליי להודות שהייתי מבועת מהרשע הבלתי נתפס הזה ולא רציתי להבהיר את העובדות בעצמי. לפני חמש עשרה שנה אפילו באירלנד טרור הרדיפה היה מוחשי. אם מילים יכולות לתאר את רשע הגיהינום עלי אדמות, הביטוי "משרד 610" העביר צמרמורת בעצמותיי. אף שמתרגלי הפאלון גונג הסינים לא הראו זאת, יכולתי לחוש בטרור הזה בלבם.

ככל שידעתי יותר על הרדיפה התרגשתי יותר מאומץ לבם של המתרגלים. זה נראה אולי דבר קטן, אך הבנתי שלתת ברחוב עלון או להחזיק שלט במקום ציבורי, אלו דברים אמיצים שמעבר למילים. כל [המתרגלים הסינים באירלנד] היו אנשים חכמים, טובים ואינטליגנטים. נפעמתי מכך שהם הקריבו הכול כדי לבוא לאירלנד. פעמים רבות חשבתי לעצמי שהמתרגלים הסינים סובלים בדידות רבה כל כך; פרידה מהבית, מהמשפחה, מחברים, מהארץ שלהם... נדהמתי מכך שהם אף פעם לא מתלוננים שהם נושאים מצוקה גדולה כל כך. הם יכלו לחזור לסין ולהיות עם משפחותיהם ויקיריהם, ושתהיה להם קריירה עם הכנסה יפה וחיים קלים ונעימים. במקום זאת הם הקריבו הכול ועזבו הכול מאחור כדי לא להתחפר בתוך העריצות הקומוניסטית. הם אף פעם לא חשבו להיכנע או לוותר על אמונתם, ולא משנה עד כמה הם התגעגעו או חשו חלושים עם הריחוק שנכפה עליהם ממדינתם ועמם.

במיוחד נדהמתי מהחסד, מהיופי ומהאומץ של מתרגלות דאפא הן באירלנד והן בסין. כמו אמא דובה הדואגת לגוריה מול פני סכנה קטלנית. שום דבר לא הרתיע אותן. גם נגעו ללבי מאוד המאמרים המראים את החסד, הנחישות והנאמנות של המתרגלים בסין המתמודדים מול מוות בטוח מעינויים מרושעים ביותר. בתרבות האירית למדנו לפני זמן רב שעדיף למות כשאתה עומד על רגליך מאשר לחיות בכריעה על ברכיך. חשבתי שאם הגברים והנשים היפים האלו מסין יוצאים למקומות ציבוריים כדי לאפשר לעולם לדעת את האמת על הרדיפה ולאמת את הנסים של הדאפא, אז אני יכול וצריך לעשות את אותו הדבר. אומץ, כך חשבתי, הוא שורש כל ההישגים.

דוגמאות לשאלות הנשאלות על ידי הציבור, הפוליטיקאים, ו-VIP

המאסטר אמר:

"זה משהו שמציעים ללא תנאי ואין מחשבה על תמורה – זה לחלוטין למען הצלת ישויות חיות. כשהטוּב החומל הזה מגיח, הכוח שלו הוא ללא ערוך והוא יפורר כל גורם רע. ככל שהחמלה גדולה יותר, כך העוצמה גדולה יותר". ("הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה")

לעתים קרובות שואלים אותי מהו הפאלון גונג, ומגוון רחב של שאלות הנוגעות לרדיפה. יש הרבה שאלות שונות לגבי מה אנחנו מייצגים? במה התרגול מועיל לך? ראשית אני מפנה אותן לעקרונות שלנו: "אמת-חמלה-סובלנות". אני ממשיך ואומר שזאת שיטה אמיתית, יש בה אמונה באלוהים, אנחנו בעד החיים, בעד המשפחה, ובעד נישואים. לימוד השיטה הוא ללא תשלום ואין לנו מקומות סגידה. אנחנו מטפחים היכן שאנחנו נמצאים, וכשיש לנו זמן אנחנו מתרגלים את התרגילים ככל שהזמן מאפשר.

האנשים המיוחדים שפוגשים כשמבהירים אמת

כשפוגשים אנשים ברחוב, אני מודע לכך שזהו אירוע בעל משמעות עמוקה מאוד. האנשים שאנחנו פוגשים מיוחדים מאוד. ייתכן שהמאסטר אירגן את המפגש שלהם איתנו לפני יותר ממיליון שנה. יתכן שעברו עשרת אלפים שנה מאז המפגש האחרון שלנו איתם. אני מודע לכך שאנחנו פוגשים חברים שהקשר עמם אבד מזמן. אם הם קבלו את הפא לפניי, הם יחכו לי ברחוב באותו היום. מה שהביא אותם העירה באותו יום ובאותה שעה, ואיך הם הגיעו לשם – כל זה אינו מקרי. לפני שאני יוצא לעשות הבהרת אמת, אני שולח מחשבות נכונות ליקום, ליידע ישויות חיות איפה אנחנו היום ושנהיה שם לפגוש אותן בהתאם למה שסודר לפני זמן רב כל כך. אני מבקש מהן: "בבקשה בואו לפגוש אותנו שם, יש לנו מסר גורלי מיוחד עבורכן".

אני תמיד אוהב להוסיף קצת חום ואהבה למפגש. אחרי הכול, יש לי הכבוד שמסיבה מסוימת אנשים אלו עצרו לומר לנו שלום ולפגוש אותנו ולשאול על פאלון גונג. הם נותנים לי הזדמנות לגדול ולשתף על הדאפא. איני אמור לתת רושם שנמאס לי כי זה היה יום ארוך, או שאני עייף, או לזרז אותם. האירים הם בדרך כלל אנשים חברותיים, דברנים ופתוחים, אז אם יש זמן אני אוהב לקיים שיחה היכרות קצרה. אני שואל שאלות כמו מאיפה אתה, מה שמך, מה הביא אותך העירה, וכו'.

אני אוהב לשתף אותם על הנסים והתועלת של הדאפא, על חמשת התרגילים, ושללמוד את השיטה לא עולה כסף. אני גם מדבר על הרדיפה ושואל אם הם רוצים לחתום על עצומה לשים קץ לקצירת האיברים בכפייה ולרדיפה. אני עונה על כל שאלה כמיטב יכולתי. לפני שהאנשים חותמים על העצומות שלנו אני אומר להם שאפשר להוריד את הספר "ג'ואן פאלון" בחינם מהאתר. אני מעודד אותם לקרוא אותו מההתחלה עד הסוף, כי יש בו מסר נצחי יפהפה והוא ידריך אותם דרך כל מה שקורה בעולם היום.

לפעמים הזמן קצר ואנשים עסוקים או ממהרים ויש לנו רק כמה שניות להבהיר להם את האמת ולתת להם עלונים. אני תמיד אוהב להפנות אותם ל"ג'ואן פאלון".

כשאנשים שומעים על קצירת האיברים בכפייה קשה להם להאמין שרשע כזה קיים בעולם. הם קוראים: "למה לא עולה זעקה כלל עולמית לגבי זה?"

בייחוד מאז המגפה, אנשים מבינים שהם פשוט התייחסו לדברים יום יומיים בחיים כמובן מאליו. אנשים עכשיו עומדים בתור ללמוד על הדאפא ולחתום על העצומות שלנו להפסקת קצירת האיברים והרדיפה. הם מבינים שיש אויב משותף לכל האנושות בהיקף רחב. האויב מעורפל ואנשים כמהים לדרך פרקטית לשקף את זה שהם לא מסכימים עם כל הרוע המנוון והחשכה המתפשטים על פני כדור הארץ. לכן, הם שמחים על ההזדמנות לחתום על העצומות שלנו להפסקת הרדיפה וקצירת האיברים בכפייה.

הציבור מודה לנו וחושב שאנחנו נהדרים במה שאנחנו עושים. האנשים אומרים לנו תמיד להמשיך בעבודה הטובה, ושהם שמחים שאנחנו עושים את העבודה הנדרשת כל כך הזאת. הם אומרים לנו כמה הם מעריצים אותנו. הם הולכים מהדוכן שלנו מחייכים. אני מוודא שהם עוזבים בידיעה איפה למצוא את "ג'ואן פאלון" ואיך לקרוא אותו. כך הם מקבלים הכול. אולי לא נראה אותם יותר למשך אלפי שנים נוספות. אני תמיד ממליץ להם להוריד מהאתר את "ג'ואן פאלון".

לפעמים אנשים שואלים מה החתימה על העצומה יכולה לעשות, כי הממשלה לא תקשיב לנו. אני משיב: "על תזלזל בערך עצמך. אתה חזק בדיוק כמו כל ישות אחרת עלי אדמות. אינך יושב על הגדר, ונקטת עמדה נגד העריצות המרושעת הזאת בזמן אמת. גם אם אף אחד לא יודע על החלטתך, אתה יודע ואלוהים יודע. העט חזקה יותר מהחרב, כי זהו הכוח של לבך. החתימה שלך יכולה להיות הקש שישבור את גב הגמל". אני מבהיר שאנחנו לא מוחאים או מפגינים: אנחנו מעלים מודעות.

הבהרת האמת היא אחריות וחובה חגיגיות מאוד, ובגלל שאנחנו תלמידי דאפא אנחנו מסתכלים על הכול מנקודת מבט גבוהה יותר. אנחנו מוודאים שכשאנחנו מעמידים את דוכני הבהרת האמת שלנו אנחנו מכבדים עד למקסימום את המיקום שלנו. אנחנו לא גורמים לשום הטרדה לציבור או לתנועה, לא מפריעים למשטרה או גורמים סכנה לציבור או למתרגלים, או מתנהגים בצורה פוגענית. אנחנו דואגים שמוסיקת הדאפא תנוגן ברמה נעימה ומנומסת בהתאם למיקום ולשעה. כשאנחנו ברחוב גם יש לנו אחריות לדאוג לביטחונם ורווחתם של מתרגלי דאפא אחרים. זיהיתי סיבות רבות מדוע לא להשאיר אף פעם מתרגל לבד עם כל חומרי הבהרת האמת. אם המשטרה או העירייה מבקשות מאיתנו לא להתאסף במקום מסוים בזמן מסוים, כמו בזמן הסגר של המגפה, אנחנו לא מתריסים, אלא משתפים פעולה ומכבדים את עצתם.

הבהרת אמת לפקידי ממשלה, חברי עירייה ומועצה, פוליטיקאים ושוטרים

אנחנו מבהירים אמת באדיבות, ובמשך השנים בנינו ושמרנו על יחסים טובים עם הממשלה, העירייה, המשטרה והציבור. הם לא מפריעים לנו. מועצה אחת תמכה פה אחד באחת מההחלטות שלנו. השבתי לכל חבר מועצה בנפרד והודיתי להם על תמיכתם. הופתעתי לקבל תשובה מחברת מועצה אחת שהודתה לי ששלחתי לה מכתב תודה. היא אמרה שלא משנה מה הם עושים, אף אחד אף פעם לא מודה להם בחזרה.

זה נתן לי הבנה נהדרת לגבי פוליטיקאים ו-VIP: להתנהג בנימוס, לבקש בצורה נעימה, ולא לוותר עליהם אף פעם; לא לזעוף, להתעצבן או להתייאש אף פעם. המסלול הזה עבד היטב. הבנתי שזה לא שפוליטיקאים לא רוצים להפסיק את הסחר בבני אדם, את קצירת האיברים או להילחם בכוחה של המק"ס, אלא שאלו נושאים שמפחידים אותם מאוד. הם מפחדים והם מוכי אימה, בדיוק כפי שאני הייתי כששמעתי לראשונה על הברבריות הזאת. זה לא שלא אכפת להם. עליי להיות סבלני וחומל. אני מברך על כל התקדמות מצידם. לכן אני כותב להם בחזרה באופן אינדיבידואלי ומודה להם על שנקטו עמדה יחד איתנו. זה אינו דבר של מה בכך בעולם העכור של היום.

ובהיותי מטפח, בעבודה עם אנשים אני זוכר מה שהמאסטר:

"הוא צודק

אני טועה",

אז על מה יש להתווכח?" ("הונג יין III" "מי צודק, מי טועה")

למדתי גם שכשאנחנו מבקשים מאנשים רגילים לעבוד איתנו, עלינו להגן עליהם במחשבות נכונות כי הם עלולים לשמש מטרה לרוע שיכול לתקוף אותם. במועצה מחוזית אחת, בבוקר ההצבעה למען ההחלטה שלנו, הגברת שארגנה את ההצבעה קבלה התקף לב. אך היא התעקשה באומץ לחזור מבית החולים לפגישת המועצה כדי להצביע, וההצבעה עברה פה אחד.

במקרה אחר, ניסיתי ללא הרף להתקשר לחבר מועצה שהגיש את ההצעה כדי לברר איך הייתה ההצבעה. אחרי כמה פעמים שהתקשרתי ולא הייתה תשובה, התקשרתי למועצה לבקש לדבר אתו. למרבה הצער נאמר לי שהוא נפטר.

פניות ופרטי התקשרות

כשאנשים פונים אלינו ונותנים לנו את פרטי ההתקשרות שלהם כדי לדעת איך הם יוכלו ללמוד את התרגילים, אני קודם שולח להם כתובת דוא"ל מידע על פאלון גונג או מסמס להם לטלפון. דוא"ל המידע מכיל רקע על השיטה, כמו גם עידוד לתרגל אותה. אני שולח להם לינק ל"ג'ואן פאלון" ולינק לסרטון הדגמת התרגילים. אני מיידע אותם שללמוד את השיטה זה ללא תשלום ומציין מקום וזמן שיוכלו לפגוש אותנו ללמוד את התרגילים. פרטי הקשר שהם נותנים לנו נשמרים אצלנו. אנחנו מעודדים את אלו היוצרים קשר לשמור על קשר איתנו ואם יש להם כל שאלה או אם הם זקוקים לעזרה בתרגול, אנחנו תמיד פה לעזור. ואם הם מחליטים שהטיפוח בדאפא אינו מתאים להם והם לא רוצים להמשיך להיות איתנו בקשר, אף פעם לא נטריד אותם או נכפה עליהם.

מעט מאוד אני שואל את המאסטר לגבי הטיפוח האישי שלי. וכשאני שואל, אני בדרך כלל מקבל את התשובה: "תחשוב על זה מייקל". או: "מה אתה חושב, מייקל?" בכל פעם כשאני שומע את זה אני יודע שהמאסטר אומר לי שאני כבר יודע את התשובה, עובד על זה בעצמי, או שהתשובה כבר נמצאת בפא. ייתכן שאני שואל שאלות ברמה אלמנטרית מדי בזמן שהמאסטר מלמד אותי טיפוח בדאפא. בעבודה בפרויקטים של דאפא אני מרגיש שהמאסטר נמצא קרוב מאוד, מציע לי בבהירות לאן להתקדם. אני נדהם כמה מהר הדברים הואצו במשך שלוש השנים האחרונות. בעבר פרויקטים שלקח מעל שנה להשלים, מושלמים עכשיו תוך שבועיים או פחות.

לילה אחד עמדתי על המדשאה בקדמת ביתי. היה חשוך מאוד והשמים היו מלאים בכוכבים. חשבתי לעצמי: כמה מופלא ובלתי אפשרי. לפתע הבנתי שאיני מביט בכוכבים מעל, הבטתי בהם מלמעלה. ואז הבנתי שלא באנו מהכוכבים. הכוכבים באו מאיתנו.

תודה לכם שאפשרתם לי לשתף. זו הבנתי הצנועה של הפא הגדול. אם לא דייקתי במשהו בבקשה הצביעו לי על כך בחמלה.

[כל התוכן המפורסם באתר מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. העתקה בלתי מסחרית חייבת לכלול ייחוס לאתר (כלומר: "פורסם על ידי Minghui.org") וקישור למאמר המקורי. לקבלת אישור לשימוש מסחרי יש לפנות ל: editor@en.minghui.org]