קראו עכשיו

(Minghui.org) אני מלמד סינית בבית ספר ציבורי אמריקני. לאחרונה שילבתי את הדאפא בתכנית הלימודים שלי וזו הייתה הצלחה גדולה. לא רק שזה הועיל לתלמידיי, אלא שבתוך התהליך גם השין-שינג שלי השתפר.

צפייה בסדרה "Heavenkid" ("ילד שמימי") הביאה לשינויים חיוביים

הכול החל בסדרת האנימציה הסינית "Heavenkid" שהפיקה [טלוויזיית] "New Tang Dynasty Asia" בטייוואן. כל פרק מתמקד בנושא אחר, אך כל הפרקים מעבירים מסרים חיוביים ומלמדים ערכים טובים. ידידה הכינה סט תקליטורים של הסדרה לבתה כשהייתה צעירה יותר. היום כשהבת בקולג', הידידה הציעה שאקרין את הסדרה לתלמידיי.

אני מלמד כיתות ו' עד י"ב ותלמידיי הם בני נוער וגם צעירים יותר. כשהסתכלתי על הכריכה של סט התקליטורים, נראה שהסדרה מכוונת לקהל צעיר הרבה יותר, לכן לא הייתי בטוח אם זה מתאים לתלמידיי. אבל היות שהסדרה זכתה בפרסים רבים והופקה על ידי צוות מקצועי, החלטתי לנסות את זה. לכל הפחות תהיה להם הזדמנות ללמוד באופן אור-קולי וזה יעזור לתלמידים לשפר את הבנתם. התחלתי להראות להם פרק אחד בכל יום שישי.

לאחר שהתלמידים צפו בכמה פרקים בלבד הם החלו ממש להיכנס לזה. הם הבינו את הסיפורים היטב על אף העובדה שחלק מהם רק התחילו ללמוד סינית. רוב תלמידיי הצליחו לומר במדויק על מה הסיפורים ומה הם למדו מכל פרק. ילדה בתיכון שהיו לה בעיות התנהגות אמרה שלסיפורים מ"Heavenkid" הייתה השפעה חיובית עליה. היא הביעה כמה היא נהנתה מהסדרה. אמרתי לה: "את צודקת. זה לא רק עזר לך – הסדרה הזאת גם עזרה למבוגרים רבים, כולל לי עצמי".

בכל יום שישי התלמידים שלי חיכו בציפייה לצפות בסדרה. בכיתה שלי בבית הספר היסודי יש לוח שעליו תלמידים יכולים להביע את רגשותיהם והרגשותיהם. כשתלמיד אחד שם את שמו תחת הרגש "מתרגש" שאלתי אותו: "למה אתה מתרגש היום? קיבלת בשורות טובות?" הוא חייך ואמר: "אני מתרגש כי היום נצפה ב"Heavenkid".

המסרים בסיפורים באמת מתכתבים עם התלמידים. כמה סיפורים לִמדו אותם להתמקד במשימה העכשווית שלהם ולעשות עבודה טובה, מכמה סיפורים הם לַמדו לא לקחת דברים של אחרים ללא רשות, היו סיפורים שלִמדו אותם לא להתנהג בבריונות כלפי אחרים והיו שלמדו אותם לכבד את הוריהם. רוב תלמידיי הצליחו להתחבר לערכים וללקחים המוסריים שבסיפורים האלו.

הצפייה בסדרה הועילה גם לי. הסיפורים עזרו לי להרהר תמיד במחשבותיי ובמעשיי. יכולתי להצביע על המקומות בהם הייתה לי החסרה בטיפוח. הערכים המסורתיים שהוצגו בסיפורים האלו היו נגישים וקלים להבנה. הם עזרו לי לקבל עוד תובנות בלימוד הפא.

ביצוע תרגילי הפאלון הדאפא עם תלמידיי

כמה מתלמידיי בתיכון היו מכורים לטלפונים הניידים שלהם או למשחקי וידיאו. שני תלמידים אמרו לי פעם שבסופי שבוע הם משחקים משחקי וידאו ברצף במשך 27 שעות. זה הדאיג אותי ושאלתי אם הוריהם יודעים מה הם עושים. הם אמרו שלהוריהם לא אכפת. חשבתי שאולי הם נשארים בחדריהם והוריהם לא באמת שמים לב מה הם עושים.

אחר כך נודע לי שחלק מההורים של התלמידים גרושים וחלק מההורים עובדים שעות ארוכות ומגיעים הביתה בשעות מאוחרות. הורי הילדים האלו לא נמצאים הרבה לידם ולילדים יש יותר מדי חופש. זו בעיה רצינית בחברה שלנו. כדי לעזור לתלמידים להשיג שקט נפשי הצעתי שנתרגל יחד את תרגילי הפאלון דאפא.

בפעמים הראשונות שתרגלנו ביחד זה היה מאתגר מאוד לשמור על השין-שינג שלי. רוב התלמידים לא הצליחו להתמקד או לשבת בשקט. הם דיברו, הסתכלו סביב, התבדחו ושיחקו אחד עם השני. חלק אפילו הורידו את הגרביים שלהם ובעטו בנעליים שלהם. הלכתי להתייעץ עם מתרגלת מקומית והיא אמרה לי בנימה מרגיעה: "פשוט תמשיך לעשות את זה. זה ישתפר".

כיתת התלמידים הזאת בילתה שנתיים של לימוד בלמידה מרחוק עקב מגפת הקוביד-19. הם לא ידעו איך להישמע לכללים ולהתנהג בכיתה. לכמה מהם היו בעיות התנהגות והם לא הצליחו להתמקד בכיתה. הרבה פעמים הם עשו ככל העולה על רוחם והפריעו בשיעורים. נעשיתי יותר ויותר מתוסכל וכמה פעמים אמרתי למנהל שאני רוצה לפרוש. באמצעות לימוד הפא ושיתוף עם מתרגלים עמיתים הבנתי שהמאסטר תיכנן עבורי את הכיתה הזאת כדי שאטפח. רק כשקיבלתי את התכנון הזה וטיפחתי את החמלה, הסבלנות והסובלנות הצלחתי להשתפר.

הסתכלתי פנימה לבחון את עצמי וגיליתי שאני פזיז, כמו גם מרוכז בעצמי. התעלמתי מבעיות ולא אהבתי לקחת אחריות. הבנתי שלטפח באמת זה לקחת אחריות על ההחזקות השונות והמושגים האנושיים שאני צריך לוותר עליהם. חסרו לי סבלנות וטוב לב. כשעשיתי דברים לא התייחסתי לפרטים.

ברגע שזיהיתי את הנושאים האלו שעליי לעבוד עליהם, התנהגותם של תלמידיי כבר לא תסכלה אותי ולא גרמה לי להרגיש חסר אונים. התחלתי להבין את הבדיחות שלהם, הבחנתי כמה הם אינטליגנטים והתחלתי להוקיר את טבעם הטוב. התחלתי ליהנות מהכיתה הזאת ושמחתי לפגוש את תלמידיי כל יום. כשהם נכנסו לכיתה קראתי בשמם ובירכתי כל אחד מהם לשלום. דיברתי איתם, התחברתי אליהם והתחלתי להכיר אותם. עם הזמן, פיתחנו ידידות ואמון הדדי.

לימוד הפא כל יום בלב שליו ובהיר עזר לי לרומם את הבנתי לגבי עקרונות הפא. זה כמו שיר הנושא של "Heavenkid": "לעשות את מיטבנו כל יום". אני רואה את תלמידיי כבני משפחתו של מאסטר לי (מייסד הדאפא) וכישויות חיות שצריך לעורר. הם נועדו להיות בבית הספר הזה ובכיתה שלי בגלגול הזה, וכך ללמוד את תרגילי הפאלון דאפא ולצפות ב"Heavenkid". הם חוו את השלווה וההרגשה הנפלאה שהדאפא מביא. לכל זה תהיה השפעה משמעותית ונצחית על הישויות האלו וזה יעזור להם להיטמע בפא.

לפני כל שיעור שלחתי מחשבות נכונות חזקות. בכמה שיעורים התחלנו לתרגל את התרגילים ברגע שהתלמידים הגיעו. בשיעורים אחרים עשינו יחד תרגיל אחד או שניים לקראת סוף השיעור. רוב תלמידיי הצליחו מיד להירגע כשהמוסיקה החלה לנגן והצליחו להישאר ממוקדים. כשראיתי אותם מחזיקים את ידיהם בצורה הנכונה או מניחים אותן בקדמת הבטן התחתונה כשעיניהם עצומות, ההבעה על פניהם הייתה שלווה ורגועה. לא יכולתי אלא להודות מעומק לבי למאסטר שיצר עבורי סביבת טיפוח נהדרת כל כך. אני באמת אסיר תודה על חמלתו הגדולה של המאסטר כלפי ישויות חיות. תודה לך מאסטר על שאתה מחזק אותי ומגן עליי.

כשכתבתי את הטיוטה למאמר שיתוף ההתנסות הזה זלגו דמעות מעיניי. הצד היודע שלי ראה איך המאסטר מסלק קארמה עבורי ועבור תלמידיי. המאסטר נשא אין-סוף סבל עבורנו ונתן לנו מנגנונים יקרי ערך לטיהור וחיזוק גופנו. אין בפי מילים להביע את תודתי למאסטר. אני מודה למאסטר מעומק לבי שהוא מציל אותנו בחמלה.

זו ההתנסות האישית שלי בטיפוח. אני מבקש ממתרגלים עמיתים להצביע בחמלה על כל מה שאינו ראוי.

[כל התוכן המפורסם באתר מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. העתקה בלתי מסחרית חייבת לכלול ייחוס לאתר (כלומר: "פורסם על ידי Minghui.org") וקישור למאמר המקורי. לקבלת אישור לשימוש מסחרי יש לפנות ל: editor@en.minghui.org]