קראו עכשיו

(Minghui.org) אני המתרגלת היחידה באזור שלי באוסטרליה המערבית. אני עוזרת ל"אפוק טיימס" בהגהה. יום אחד, זמן קצר לפני מועד הדד ליין, חיכיתי למשימה אך לא שמעתי מאף אחד. אז נכנסתי לאפליקציית ההודעות שאנו משתמשים בה וגיליתי שהאפלקציה הוציאה אותי מבלי ששמתי לב. מיד נרשמתי אליה שוב, וראיתי ששני הדפים האחרונים של העיתון היו מוכנים להגהה ואנשים שלחו הודעות ותהו להיכן נעלמתי. התנצלתי על היעדרותי ומיד סיימתי את כל מה שהיה צריך לעשות בעזרת מתרגל נוסף שהגיה דף אחד, כי עכשיו כבר לא נותר לי זמן.

לאחר מכן הרגשתי רע מאוד כי תמיד הייתה לי תשוקה חזקה להיות אמינה, וזה הרגיש כמו מכת-מחץ לערך העצמי שלי כשנכשלתי בהיבט הזה.

מאוחר יותר באותו לילה לאחר שסיימתי ללמוד און ליין עם עוד מתרגלת, סיפרתי לה מה שקרה. היא זיהתה את סוג ההחזקה וקראה לה "תהילה". מיד ידעתי שהיא צודקת, אף שעד לאותו רגע לא זיהיתי זאת כהחזקה לתהילה. לרצות להיות אמינה זהו דבר טוב, אך במקרה שלי המוטיבציה ברמה עמוקה יותר לא הייתה טובה. הכול היה קשור למוניטין ולתהילה.

קצת מאוחר יותר באותו לילה שכבתי נסערת על המיטה, אז הסבתי את תשומת לבי פנימה והתחלתי לחפש אחר ההחזקה שלי לתהילה הכי עמוק שאפשר. מיד הרגשתי שנכנסתי כל כך לעומק שזה הרגיש כאילו הייתי בצינוק עשוי אבן בקומה הנמוכה ביותר של טירה. זו הייתה "תחתית החבית".

כשהייתי שם למטה יכולתי לראות את המושגים העמוקים ביותר שלי הקשורים לתהילה. הם הופיעו כהצהרות; יכולתי לראות את המילים. הן לבשו צורה באיטיות מול עיניי. כחמש הצהרות הופיעו והבטתי בהן ויכולתי לראות בבירור שכל אחת מהן היא שקרית. כך עמדתי שם, הבטתי בהן וחשבתי: "זו אינה נכונה. זהו שקר. זו גם לא אמיתית. לא, גם זה שקר". כל המושגים האלו היו חלק מהעצמי הכוזב שלי ואף אחד מהם לא היה אמיתי.

לפתע המילים נעלמו והייתי מודעת לנוכחותו של המאסטר, אף שלא יכולתי לראותו. בתחילה הייתה לי מחשבה שעליי להשתטח בפניו, אך אז הבנתי שאיני צריכה להשתחוות באופן פיזי; מספיק שמחשבתי מלאה בכבוד ובהכרת תודה. לאחר מכן נרדמתי.

באותו לילה עוד יותר מאוחר, חלמתי שבמחשבתי יש מקום בו יש קיר קטן בצורה גלית בצבע אבן גיר. נחש הסווה את עצמו על הקיר על ידי כך שעיקל את גופו בצורת S והתאים את עורו לצבע הקיר. כשהמקום הזה היה בצֵל, אף אחד לא היה מסוגל להבחין בנחש בשום אופן. אך בחלום שלי המקום הוצף לפתע באור והנחש נאלץ לעזוב כי הוא נחשף ולא יכול היה להתחבא שם יותר.

כשהתעוררתי יכולתי לזכור את החלום אך לא הצלחתי להיזכר במילים שהופיעו באיטיות. ההבנה שלי היא ש"השכחה" הזאת קרתה כשחלק ממני טופח במלואו והופרד.

החזקה מהותית/בסיסית

אני חושבת שההחזקה הבסיסית שלי הייתה "תהילה". גדלתי בעיירה אזורית עם אוכלוסייה קטנה, ודי בקלות אפשר להרגיש שם קצת מפורסם. אבי היה עורך דין, שם משפחתי היה ייחודי, והיו לי שלושה אחים, אז לרוב הייתי מוכרת. אנשים היו אומרים: "אה, אבא שלך הוא עורך הדין הזה", או: "אה, את אחותו של זה וזה".

כך היו לי כמה מושגים של תהילה שנרכשו לאחר הלידה. אך אני חושבת שגם סביר שהגעתי לחיים האלו עם החזקה קיימת מראש לתהילה. מאחד מזיכרונותיי המוקדמים כפעוטה, טיפסתי על השידה של אמי כדי שאוכל להתבונן בעצמי במראה בעלת שלוש הכנפיים. זה היה כיף כי הצלחתי לראות את בבואות פניי משתקפות פעמים רבות. אך גם זכרתי שחשבתי שפניי הן סימטריות ואוכל להשתמש בהן לעיסוקיי. איזה דבר מוזר לפעוטה לחשוב עליו!

אני זוכרת שבאחת מהתעודות שלי בבית ספר יסודי, מורה אחת כתבה עליי משהו כמו: "היא [אני] חושבת שהיא מיוחדת ושצריך להתייחס אליה באופן אחר מהילדים האחרים". זה נכון – תמיד היה לי המושג החבוי הזה שאני מישהו מיוחד והשתוקקתי לתחושה הזו שקבלתי כשהתייחסו אליי כאל מישהו מיוחד. אך זה גם הדאיג אותי והייתי סקפטית כשמישהו התייחס אליי כאל מיוחדת. אני חושבת שהעצמי הכוזב שלי והעצמי האמיתי שלי שניהם הגיבו לחוויה הזאת, כאשר העצמי הכוזב חבק את המצב והשתוקק אליה, ואילו העצמי האמיתי ניסה להזהיר אותי מהסכנה שבזה.

בנוסף, מילדותי היה לי תחביב כרוני של לחלום בהקיץ. רוב חלומותיי בהקיץ הם שמראיינים אותי לטלוויזיה כי אני מפורסמת.

המאסטר אמר שכל אחד מאיתנו היה יכול להיות מיליארדר ומהאליטה של העולם. עמוק בפנים, בכל פעם שקראתי את הקטע הזה בפא, הרגשתי כאילו הוא מתכוון אליי ושנועדתי לתהילה. אך אני שמחה מאוד שזה לא קרה, כי אני יודעת ללא ספק שלא הייתי מנהלת את זה היטב והייתי מפסידה דה (מוסריות) וצוברת כמות גדולה של קארמה.

אני מבינה את החלום על הנחש שעזב, בתקווה שזה אומר שעכשיו פרצתי בגדול את ההחזקה לתהילה והמאסטר סילק את היצור שתאם להחזקה הזאת. אמנם לא הבחנתי בשום שינוי משמעותי בהוויית פני השטח שלי בממד האנושי, אך אני מבינה שהיו שינויים גדולים בתחומים המיקרוסקופיים.

אלו הבנותיי ברמתי המוגבלת.