קראו עכשיו

(Minghui.org) שני אירועים משמעותיים עבור מתרגלי פאלון דאפא התרחשו ב-1999 בבייג'ינג: העתירה השקטה של ה-25 באפריל והעתירה של ה-20 ביולי שלאחריו  אסר המשטר לתרגל בשיטה. התמזל מזלי להשתתף בשניהם ולהיות עד ליופי ולחמלה של הדאפא.

העתירה השקטה של ה-25 באפריל

פאלון דאפא, הידוע גם בשם פאלון גונג, הוצג לציבור על ידי מאסטר לי הונג-ג'י ב-13 במאי 1992. השיטה המיועדת לטפח את הגוף והנפש מלמדת את תלמידיה לחיות על-פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות".

השיטה זכתה להערכה גבוהה וב-1999 כבר תרגלו אותה 100 מיליון איש. אבל ראש המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) באותה תקופה, ג'יאנג דזה-מין, קינא בפופולריות של השיטה ותכנן לחסל אותה.

המדען של המק"ס, הה ג'ואו-שיו, כתב מאמר שהופיע במגזין "Science and Technology for Youth" ב-11 באפריל 1999 שהתפרסם על ידי המוסד לחינוך בטיאן-ג'ין. הוא השתמש בראיות מפוברקות כדי להשמיץ ולהכפיש את הפאלון דאפא. מתרגלים בטיאן-ג'ין פנו לבית ההוצאה לאור של המגזין כדי להבהיר את העובדות וביקשו מהם לתקן את הטעויות. משטרת טיאן-ג'ין הגיבה במכות ומעצר}} של 45 מהם, ב-23 וב-24 באפריל.

עקב כך מתרגלים פנו לרשות המוניציפלית של טיאן-ג'ין כדי לעתור לצדק, אך נאמר להם שלרשות של טיאן-ג'ין אין הסמכות לפתור את הבעיה והם נאלצו לנסוע לבייג'ינג.

זה הוביל לאירוע "העתירה השקטה של ה-25 באפריל", עם יותר מ-10,000 מתרגלי פאלון דאפא שבאו לעתור בבייג'ינג.

הגעתי מוקדם באותו הבוקר לרחוב יואן, ליד משרד העתירות של מועצת המדינה. מתרגלים רבים כבר היו שם. כולנו עמדנו בשקט, חלקנו לומדים את כתבי הדאפא וחלקנו עושים את התרגילים. ראיתי שם אישה צעירה שהייתה בערך בחודש השמיני להריונה. מתרגלים המשיכו להגיע ולא יכולנו לראות את סוף השורה.

בסביבות השעה 9 בבוקר, ראש הממשלה דאז, ג'ו רונג-ג'י, יצא מג'ונג-נאן-האי – מתחם הממשל המרכזי בו ממוקם משרד העתירות – ושאל מה לא בסדר. הוא ביקש מאתנו לבחור שבעה נציגים שייכנסו לג'ונג-נאן-האי לדבר. את מי אנחנו צריכים לשלוח? כל אחד בא באופן עצמאי ולא הכרנו זה את זה.

גבר צעיר בקרבתי קם ואמר: "אני אלך! אני לומד משפטים". הוא חזר תוך זמן קצר ואמר: "הפרופסור שלי נכנס".

כולנו נשארנו רגועים והמתנו בצורה מסודרת לתוצאה. לא החזקנו שלטים, לא צעקנו סיסמאות ולא עשינו רעש. לא היה מארגן כלשהו, אבל הפגנו משמעת אדירה: אף אחד לא עלה על המדרכה המיועדת לעיוורים, איש לא חסם כניסות לחנויות ואף אחד לא הפריע לתנועה ובכלל זה לניידות המשטרה. כמה מתרגלים אספו אשפה בשקיות ניילון, ורבים הצטופפו כדי לפנות מקום למתרגלים קשישים לשבת".

"כולכם מדהימים", אמר לנו בחור צעיר. "רכבתי על האופניים שלי מתחילת השורה ועד סופה כדי להסתכל עליכם אנשים. כל כך הרבה אנשים שמתנהגים נפלא כל כך!"

אחרי ששמענו שמתרגלי טיאן-ג'ין העצורים שוחררו, עזבנו את המקום בשקט. אף פיסת נייר אחת לא נותרה מאחור; המתרגלים הרימו אפילו את בדלי הסיגריות ששוטרים זרקו על הרצפה.

העתירה של ה-20 ביולי

על אף שהעתירה השקטה של ה-25 באפריל יושבה בצורה חלקה, ג'יאנג דזה-מין עדיין פתח ב{{רדיפה נגד הפאלון גונג ב-20 ביולי 1999.

באתר התרגול נודע לנו שהמק"ס אסרה לתרגל פאלון גונג מאותו בוקר. הייתה לנו רק מחשבה אחת: לעתור לרשויות ולתת להם לדעת עד כמה הדאפא יעיל בשמירה על בריאות אנשים ובשיפור האופי שלהם, כדי שיפסיקו את קמפיין הרדיפה הזה.

שני מתרגלים אחרים ואני פנינו למשרד העתירות של מועצת המדינה. כשהגענו לאזור שי-סי, שמענו שמשרד העתירות נסגר – הם לא רצו לקבל אותנו. רחוב שי-סי היה מלא במתרגלים שעוד ועוד המשיכו להגיע. המשטרה נעמדה בצורה מסודרת לפקח עלינו.

השתיקה הופרה כשגבר צעיר אחד ניסה לחצות את הרחוב. כמה שוטרים מיהרו אליו והכו אותו. אנשים החלו לצעוק: "תפסיקו! אל תרביצו לו!" "כבדו את החוקה!" זמן קצר לאחר מכן הגיעו משאיות עמוסות עם חיילים. הם קפצו מהמשאיות ופעלו ביחד עם השוטרים כדי לעצור מתרגלים.

המתרגלים ניסו להימנע ממעצר. צעיר אחד הוכה ונפל. שוטר גרר אותו בשערו. שני שוטרים גררו מתרגלת קשישה שהגיעה איתי. היא אמרה להם: "בחורים צעירים, אסור לכם לעשות זאת!"

המשטרה גררה גם אותי לתוך אוטובוס עמוס במתרגלים. ואז האוטובוס התחיל לנוע.

מתרגל אחד החל לקרוא את "לון יו" מהספר "ג'ואן פאלון". כל שאר המתרגלים האחרים באוטובוס הצטרפו. קראנו גם את "טיפוח אמיתי" ו"הארה" מ"יסודות להתקדמות במרץ" ואת השירים מ"הונג יין". כשהאוטובוס נסע ברחובות בייג'ינג, הקולות שלנו שהתפשטו לכל הכיוונים נשמעו כמו סימפוניה מלכותית.

האוטובוס לקח אותנו לאצטדיון פנג-טאי. עמדנו או ישבנו על המסלול או במושבי האצטדיון. היו שלמדו את הפא, היו שישבו במדיטציה, וחלק תרגלו את התרגילים. השוטרים והחיילים עקבו אחרינו מקרוב. כמה שוטרים נגשו אלינו, רשמו את השמות, הכתובות ומקומות העבודה של כל מתרגל.

בסביבות הצהריים התאספו עננים כהים בשמים. הם המשיכו להצטבר ולבסוף כיסו את כל השמים.

בסביבות השעה 13:00 קרה משהו מופלא: פאלון גדול מסתובב הופיע בשמים, כמו שמש. זה היה כל כך קדוש ומרהיב, מחליף צבע בכל פעם כשהוא מסתובב, עם הסוואסטיקה באמצע שנותרה בצבע מוזהב.

כשהבטתי למעלה אל הפאלון, הרגשתי חום ושמחה עצומים בלבי. המאסטר עודד אותנו! הוא הגן עלינו כל הזמן ועודד אותנו לא להיכנע לכוחות הרשע, אלא להתמיד לחפש צדק.

פתאום התחיל לרדת גשם זלעפות. כולנו היינו ספוגים במים, אבל כולנו נשארנו רגועים. מתרגלת קשישה פרשה מטריה מעל אחד השוטרים.

לאחר רדת החשיכה הגיעו חיילים נוספים. הם מיהרו להיכנס לאצטדיון כדי לקחת אותנו משם. נעלנו זרועות ליצירת חומה אנושית, כשהצעירים בחוץ ובפנים הקשישים, הנשים והילדים. השוטרים והחיילים ניסו לפרוץ את החומה כדי לגרור ולמשוך מתרגלים החוצה ולשלוח אותם משם. אחזנו זה בזרועות זה בחוזקה; כאשר אחד נגרר משם, המתרגלים האחרים נעלו מיד את זרועותיהם כדי ליצור מחדש את החומה.

זה נמשך כך עד חצות הלילה, כשהאוטובוס האחרון נשא את המתרגלים האחרונים אל מחוץ לאצטדיון.

כמה חודשים לאחר מכן, תיארתי בפני כמה אנשים את האירוע של ה-20 ביולי. הם הגיבו וקראו: "כשההיסטוריה תהפוך דף, אנשים יזכרו אתכם לנצח!"