קראו עכשיו

(Minghui.org) בעלי ואני קוראים ספרי דאפא, מתרגלים, שולחים מחשבות נכונות ומבהירים יחד את האמת. לעתים קרובות אנחנו משתפים הבנות לגבי הפא ומצביעים זה על ההחסרות של זה.

לאחרונה שמתי לב שבעלי מתרגל את המדיטציה (תרגיל חמישי) בצורה לא נכונה. כשהפריד את ידיו, אחת לכל צד, זרועותיו נשמטו מתחת למותניים ואצבעותיו הצביעו כלפי מטה. במהלך חיזוק הכוחות השמימיים, הוא המשיך להזיז את זרועותיו למעלה ולמטה.

לעתים קרובות הזכרתי לו: "הרם את הזרוע והישאר במודעות". אף שתיקן את עצמו, זרועו נופלת שוב תיכף ומיד. הזכרתי לו כל יום במשך ימים רבים. בסופו של דבר, נגמרה לי הסבלנות והיחס וטון הדיבור שלי כבר לא היו אדיבים.

כעסתי וחשבתי: "אנחנו צריכים להגיע למצב של דינג במהלך המדיטציה. אם יהיה עליי להמשיך להזכיר לך את התנועות שלך, איך אוכל אני עצמי להישאר במצב של דינג? אני דואגת לך, אז גם אתה צריך להתחשב בי. למה אתה תמיד גורם לי לדאוג לך?"

יום אחד תוך כדי מדיטציה, הוא נשען לאחור ונראה שהוא נרדם. צעקתי: "אתה נרדם!" הוא נבהל וצעק עליי בחזרה: "לא נרדמתי!" הוא הפסיק את תרגיל המדיטציה וירד מהמיטה.

הייתי בהלם. עשיתי זאת לטובתו, אז למה הוא כה כעוס? האם אני טועה? הסתכלתי פנימה והופתעתי ממה שגיליתי.

ראשית, לא עמדתי בסטנדרט של "גֶ'ן". כשעזרתי לבעלי לתקן את התנועות שלו, זה לא היה לגמרי עבורו. אני חשבתי גם על עצמי – יכולתי לעשות מדיטציה ללא הפרעה אם לא הייתי צריכה להסתכל עליו לעתים קרובות. האם לא הייתי אנוכית אז? עשיתי את זה לטובתו, אבל רק על פני השטח.

העברתי עליו ביקורת קשה כשהתנועות שלו לא עמדו בסטנדרט. זה לא נקרא להיות ב"שָן".

כשהוא לא הראה שיפור רב במשך זמן רב, איבדתי את סבלנותי והתעצבנתי. אז לא התנהגתי לפי ה"רֶן".

איך טיפחתי במשך 20 שנה? הייתי כל כך רחוקה מהעקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות".

הבנתי שהמאסטר כיוון את בעלי לתרגל בצורה שגויה כדי לחשוף את ההחזקות החבויות העמוקות שלי: אנוכיות ותרעומת. זה היה כדי לעזור לי להסתכל פנימה ולשפר את האופי שלי!

התביישתי והתחרטתי. הרגשתי רע שאכזבתי את המאסטר והצטערתי שלא זיהיתי את העזרה חסרת האנוכיות של בעלי. בכל אופן, הייתי יותר רגועה לאחר שהחומרים הרעים האלה נעלמו.

תרגלנו את המדיטציה למחרת בבוקר ולא הבטתי לכיוונו של בעלי. השדה סביבי היה נקי וצלול ולבי היה שליו ושקט. ידעתי שהסתכלות פנימה עזרה לי למצוא את הבעיה שלי. בעלי אמר לאחר מכן: "התנועות שלי עמדו בסטנדרט והרגשתי שליו. הרבה זמן לא הרגשתי ככה". שנינו חייכנו.

כשהסתכלתי פנימה ושחררתי את ההחזקות ואת המחשבות הרעות, סביבת הטיפוח שלי השתנתה, והכל סביבי זרם בקלות.

בכל פעם שאנחנו נתקלים בבעיות, הסתכלות פנימה זה באמת לטפח עצמנו, ולפיכך זו היטמעות בדאפא.

זו ההבנה הנוכחית שלי, אנא תקנו אותי אם יש משהו בלתי הולם.