קראו עכשיו

(Minghui.org) כשבני היה קטן הוא תרגל איתנו פאלון דאפא והצליח מאוד בבית הספר. הוא היה ילד טוב והיה פופולרי מאוד בשכונה שלנו.

אך הכול השתנה כשבעלי ואני נרדפנו בשל אמונתנו בפאלון דאפא. בשביל בני זה היה כמו סוף העולם כששנינו נעצרנו שלא כחוק. הוא נפגע מאוד כשלפתע איבד את ביתו, ולא הצליח להחלים מזה גם לאחר ששוחררנו.

לא טיפחתי היטב באותה תקופה. אמנם עדיין יצאתי החוצה להבהיר את האמת, אבל התפתח אצלי פחד רב.

לפעמים הערתי את בני באמצע הלילה וביקשתי ממנו לעזור לי להסתיר את ספרי הפאלון דאפא שלנו. לפעמים ביקשתי ממנו לקום מוקדם מאוד ולהעביר את ספרי הדאפא שלנו לביתם של מתרגלים אחרים.

גם בעלי לא ידע איך לחנך אותו והעביר עליו ביקורת כאשר לא הצליח בבחינות הכניסה לקולג'. בתוך אווירה כזו ועקב הלחץ, בני נעשה אומלל ומתוח.

הוא השתנה ולא הצליח יותר לשלוט בעצמו. הוא התחיל לאבד את מזגו בקלות ולשחק משחקים בטלפון הנייד שלו כל היום. נעצבתי מאוד ולא ידעתי איך להתמודד איתו. הוא אפילו הפסיק לתקשר איתנו.

כשהוא גדל היה קשה לו למצוא חברה כי היינו עניים. הוא תמיד היה במצב רוח רע ובילה עוד יותר זמן במשחקים בטלפון שלו.

הרגשתי אשמה כי חשבתי שהייתי הגורם להתנהגותו הלא טובה של בני. אך ככל שהרגשתי אשמה יותר, כך התנהגותו של בני נעשתה גרועה יותר. מזגו הלך ונעשה גרוע יותר והוא החל לנפץ דברים, ואני נעשיתי מפוחדת.

פחדתי גם כי היו לו קונפליקטים עם אביו. תמיד ביקשתי ממתרגלים עמיתים לבוא לביתי לעשות את המדיטציה. זה נמשך כך כמה שנים.

מאוחר יותר הציעו מתרגלים עמיתים שאשלח מחשבות נכונות. אבל לא הצלחתי לסלק את הרגשת האשמה שלי ועדיין חשבתי שבני הוא קורבן של המשפחה הזאת שלנו. אף ששלחתי מחשבות נכונות, להחזיק בהחזקה ובמושג האלה לא היה טוב. האמנתי שהוא נשלט על ידי דברים רעים בתוך המשחקים ששיחק.

פעם אחת הוא התווכח עם אביו ואיבד שליטה. פחדתי ורציתי לבקש מחמי ומהשכנים לבוא ולעזור להרגיע אותו. בדיוק כשעמדתי לבקש עזרה, הבנתי שאני מתרגלת של דאפא ועליי להתמודד עם הקושי הזה ולפתור את העניין בעצמי. נרגעתי ודיברתי בשקט אל בני. להפתעתי הוא הקשיב לי.

הבנתי שהמאסטר יעזור לי כל עוד מחשבותיי יהיו בהתאם לפא. ההתנסות הזאת הייתה רמז חזק שעליי להתייחס לכל דבר מנקודת מבט של הפא.

חשבתי: "אני מתרגלת דאפא. איך ייתכן שהמצב הלא תקין הזה נמשך זמן רב כל כך?" שלחתי מחשבות נכונות ואמרתי במחשבתי: "גם בני המשפחה של תלמידי דאפא באו לעולם הזה כדי לסייע למאסטר לתקן את הפא. כל מה שמפריע לתיקון הפא חייב להתפורר. כל מה שמפריע ומעז להיכנס לשדה שלי יושמד מיד".

אחרי שהייתה לי המחשבה הנכונה הזאת היחס של בני השתפר. יום אחד הוא אמר: "אמא, לא אשחק יותר במשחקי וידאו. הדברים האלה רעים. מעתה ואילך אתקן את עצמי".

כששמעתי זאת, ממש הרגשתי את הכוח של הדאפא. הבנתי גם כמה חשובות הן המחשבות הנכונות של תלמיד דאפא.

לולא הדאפא בני לא היה מצליח להפסיק לשחק במשחקי הוידיאו.