קראו עכשיו

(MIinghui.org) בשנת 2015 אנשים הגישו יותר מ-200,000 תלונות לבית המשפט העליון ולמשרד התביעה העליון של המדינה נגד ג’יאנג דזה-זמין בשל רדיפת מתרגלי הפאלון דאפא.

במקום לדבוק בצדק, הרשויות האלה עזרו לנקום ולאסור את המתרגלים שתבעו את ג'יאנג. אני נעצרתי ב-15 בנובמבר 2015 ל-15 יום בעת שהשוטרים אספו וריכזו מתרגלים מכל חלקי העיר.

מרכז המעצרים היה עמוס במתרגלות פאלון דאפא. היינו נחושות להתנהג בצורה מופתית. שוחחנו בשקט, נזהרנו שלא לבזבז מזון שלא לצורך והתנדבנו לנקות את תאי המעצר ואת בתי השימוש. לאחר שסיימנו לאכול הקראנו ביחד מהזיכרון את "לוּן יוּ" ושירים מ"הונג יין". האסירות האחרות הקשיבו בצד בשקט. לאחר שסיפרנו להן את העובדות על הפאלון דאפא הסותרות את השקרים והתעמולה שהשתמשה בהם המק"ס כדי להצדיק את הרדיפה של פאלון דאפא, האסירות פרשו מחברותן במפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ומארגוני הצעירים של המפלגה.

שוחחתי עם אישה כבת 60 שבעלה עבד בצוות החקירה הפלילית במחלקת המשטרה. היא נעצרה בטעות כשהשוטרים רכזו את מתרגלי פאלון דאפא. הם טענו שהיא משמשת כמנהיגה בקרב המתרגלים. מפקד אגף המשטרה שהיה הממונה של בעלה נתן הוראה לעריכת חיפוש בביתה.

היא סיפרה בדמעות: "עבדתי עבור הממשלה ועכשיו אני בגמלאות. בעלי עבד במחלקת המשטרה במשך יותר מ-30 שנה. החיפוש היה לגמרי בלתי צפוי. אני לא מתרגלת פאלון דאפא. קראתי באינטרנט את הספר 'ג'ואן פאלון' והם השתמשו בכך כסיבה לאסור אותי".

היא אמרה: "זו הייתה עלילה כדי להפליל אותנו. הם יודעים שאני מודעת לחוקים. השוטרים הגיעו עם צו חיפוש. הם אמרו לבעלי שנכנסתי לאינטרנט לאתר מינג-הווי. בעלי רצה שאזהר והבטיח שיחזיר אותי מהר הביתה".

אמרנו לה שהמפלגה המרושעת זורקת תמיד את האנשים לאחר שהשיגו את מטרתם. דברנו גם על היסטוריית הרצח של המק"ס ועל הרדיפה שלה נגד הפאלון דאפא. היא אמרה שתדבר עם בעלה ותפציר בו שלא יעזור למפלגה ברדיפה.

היא סיפרה שכשנעצרה היא נלקחה לחדר קטן וחשוך שבו אלות רבות מגומי קשה היו תלויות על הקיר. שוטר עֶזר איים עליי ואמר: "ספרי לנו את האמת אחרת נחבוט בך והפציעות לא ייראו". הוא הצביע על הקיר. עניתי לו בחריפות: "אני יכולה לראות שאתה שוטר עזר. בעלי עבד במחלקת המשטרה במשך יותר מ-30 שנה. הוא היה שוטר לפני שהופעת. היום אתה שוטר, אבל יכול להיות שמחר לא תהייה יותר שוטר. אל תעז לגעת בי!" הוא נראה מפוחד ולא פגע בי.

ממה שהיא סיפרה הבנתי מדוע קירות התא היו מכוסים בשכבת עור רך. הם נועדו כדי לענות אנשים. שוטרי עזר אינם עובדים רשמיים. הם נחשבים כעובדים זמניים. הרבה מהפעילויות הבלתי חוקיות מוקצות להם. כשהמתקן עובר בדיקה של הפיקוח, מרכז המעצרים מפטר את שוטרי העזר. העובדים הרשמיים עוסקים בפעילויות של עינויים רק כשהם נדרשים לזאת.

כשקראנו מהזיכרון את כתבי פאלון דאפא ואת השירים של מאסטר לי היא למדה את הכתבים בעל פה וחזרה עליהם ביחד אתנו. היא למדה בריכוז ובמהירות. לימדנו אותה גם את התרגיל החמישי, תרגיל המדיטציה בישיבה. היא מיד ישבה בלוטוס מלא. היא סיפרה לנו שכשתרגלה את תרגיל המדיטציה, היא חשה באוויר קר זורם מאחורי ראשה. אמרנו לה שזה היה מאסטר לי שמנקה את גופה. היא סיפרה לנו למחרת היום שכאבי הראש החזקים שלה הפסיקו וברגלה הנפוחה חל שיפור.

היא זכרה את כל מה שקראה. פעם בעת דיון אחת המתרגלות שאלה אותה: "מדוע הגונג שלך לא גדל עם התרגול?" היא ענתה מיד שהמאסטר אמר:

"לא ניתן לטפח בלי לדעת את הפא של הרמות הגבוהות; בלי לטפח כלפי פנים ובלי לטפח את השין-שינג, הגונג לא צומח". ("ג’ואן פאלון", "מדוע הגונג לא גדל עם התרגול")

כולנו היינו המומות. היא למדה בעל פה את הספר "ג’ואן פאלון" לאחר שרק קראה אותו באינטרנט. הבנו עד כמה גבוהה צריכה להיות האיכות המולדת שלה.

המתרגלות שוחחו על הרדיפה של המק"ס נגד מתרגלי הפאלון דאפא. את אחת המתרגלות תלו, כמה משיניה נעקרו ודם ניתז על בגדיה כשהכו אותה בעודה תלויה. אבל היא לא נכנעה למאמציהם לגרום לה להפסיק להאמין בפאלון דאפא.

יום אחד הגברת הזאת בת ה-60 סיפרה לנו על חלום שחלמה בלילה הקודם. מישהו לחש לה באוזנה: "האם אינך מפחדת? האם את עדיין רוצה ללמוד פאלון דאפא? מדוע שלא תנסי ללמוד משהו אחר?" היא פקחה את עיניה ולא ראתה אף אחד לידה. היא חשבה לעצמה: "אני רוצה ללמוד פאלון דאפא. אינני מפחדת". אמרנו לה שזה היה המאסטר שבחן אותה כדי לראות אם תעז ללמוד פאלון דאפא לנוכח הרדיפה האכזרית על ידי המק"ס. היא אמרה: "אני אכן אעז".

מדי בוקר הגיע מנהל הכלא כדי לערוך מפקד נוכחות. יום אחד הוא אמר: "מתרגלות פאלון גונג הרימו את ידכן". היא הרימה את ידה עם המתרגלות האחרות. שאלנו אותה אחר כך: "מדוע הרמת את ידך?" והיא ענתה "נעצרתי בטעות כמתרגלת פאלון דאפא, אבל כעת אני באמת כזאת".

תקופת המעצר בת 15 הימים הגיעה לסיומה ובקרוב אנחנו נשוחרר. הגברת הזאת אמרה בנימה מלאת רגש: "חברות, אני לא רוצה להיפרד מכן. הייתי מעדיפה להישאר כאן אם נוכל ללמוד את הפא כל יום". אמרתי לה: "זה לא מקום שאנחנו צריכות להישאר בו. זה מקום עבור פושעים. כשתצאי מכאן תבקשי מאחד המתרגלים שימצא עבורך את הספר "ג’ואן פאלון". את תמצאי סביבת לימוד פא טובה יותר".

היא שאלה היכן היא יכולה למצוא אותנו עניתי לה: "אנחנו מערים שונות. אבל יש לך הלב לטפח והמאסטר יסדר את זה". היא הנהנה בראשה בשמחה.

זה קרה לפני שש שנים, אבל הסצנה הזאת עדיין זכורה לי בצורה חיה. אינני יודעת היכן הגברת הזו היום, אבל אני מאמינה שהיא תנהג בהתאם לעקרונות הדאפא.