קראו עכשיו

(Minghui.org) התחלתי לתרגל בפאלון דאפא ב-1998, ואני מתמיד בכך עד היום תחת הברכה וההגנה של המאסטר. ברצוני לחלוק את חווית קארמת המחלה האחרונה שלי.

ב-2019 המשטרה עצרה אותי בשל אמונתי בפאלון דאפא. הוחזקתי בבית מעצר. יום אחד, לחץ הדם הסיסטולי שלי הגיע ל-198 ודופק לבי נעשה מהיר מאוד. אמנם שוחררתי ממרכז המעצר אחרי 15 יום בשל האמונה הנחרצת שלי במאסטר ובפא. אבל פעימות הלב שלי נותרו חריגות – לפעמים מהירות ולפעמים איטיות.

לאחרונה חשתי בחולשה ופרפורים בלב ולפעמים אפילו חשתי שאני עומד למות. יום אחד כשתרגלתי את התרגיל השני, מהירות דופק הלב שלי עלתה ולבי הלם בחוזקה. חשתי נורא ולכן צעקתי במחשבתי: "מאסטר הצל אותי!" ואז פעימות לבי הואטו.

לאחר שסיימתי את התרגילים חשבתי: "למה זה תמיד כך?" אני נזכר שכששיתפתי התנסויות עם מתרגל אחר, הוא הזכיר לי שתמיד אני מעלה את הנושא של רגשות. תהיתי: "מדוע אני תמיד מזכיר רגשות? מדוע אינני יכול להבין את הפא באופן רציונאלי? איך אני יכול להשתפר?"

חשבתי: "ראשית, אני תלמיד דאפא ואין לי מחלות; שנית, עם ההגנה של המאסטר ישויות הרוע לא יכולות לגעת בי. אם כך מה נשאר? הכל אשליה – שום דבר, זה רק כדי שאשפר את השין-שינג שלי". כשנימקתי את זה כעת במוחי בצורה כזאת, נרגעתי מיד. זו הייתה באמת רק "מחשבה נכונה אחת".

המאסטר לימד אותנו:

"כמתרגלים אמיתיים אנחנו צריכים להסתכל על עניינים מרמה גבוהה מאוד ולא יכולים להסתכל על עניינים מנקודת המבט של אנשים רגילים". ("ג’ואן פאלון" הרצאה שישית)

כמו גם:

"כל חומר ביקום, כולל כל החומרים הפזורים ביקום, הוא ישות תבונית עם מחשבה, וכולם הם צורות של קיום של פא היקום ברמות שונות. הם לא נותנים לך להתרומם. אף על פי שאתה רוצה להתרומם אינך יכול. הם פשוט לא נותנים לך לעלות למעלה. מדוע אינם נותנים לך לעלות למעלה? זה משום שהשין-שינג שלך לא השתפר. יש קריטריונים שונים בכל רמה. אם אתה רוצה להגיע לרמה גבוהה יותר, עליך לזנוח את המחשבות החולות שלך ולנקות את הדברים המזוהמים שלך כדי להתאים לדרישות של הקריטריונים באותה הרמה. רק כשתעשה כך תוכל להתרומם". ("ג’ואן פאלון" הרצאה ראשונה)

הבנתי שההרגשות הלא נעימות שלי שהיו לי בעבר היו בעצם מחשבה של אנשים רגילים, שאינה מתאימה לסטנדרט השין-שינג של מתרגלי דאפא – אז הרוע ניצל זאת. ככל שהרגשתי גרוע יותר, כך זה נעשה גרוע יותר. באותו רגע הוארתי לכך שהרגשות האלו אינם שלי ושאינני רוצה אותם. נפטרתי מהם. ואז הכל חזר להיות כרגיל.

בהתחשב באירוע הזה, הבנתי שאם תלמידי הדאפא באמת יכולים להתייחס לעצמם כמטפחים ומאמינים שלתלמידי דאפא אין מחלות, אז כל התסמינים של קארמת המחלה הם אשליות. כל עוד אנחנו שומרים על חשיבה נכונה ולחלוטין לא מקבלים את האשליות, הן לא יתקיימו ואינן יכולות להשפיע עלינו. לכן, בסופו של דבר זה עניין של אמונה במאסטר ובפא, וזה עניין של השין-שינג של המטפח.

לפיכך אני חושב שכשאנחנו נתקלים באשליות אלו של קארמת מחלה, האדם חייב לשפר את השין-שינג שלו.

מאחר שראיתי שכל כך הרבה מתרגלים סובלים מקארמת מחלה, אני משתף את התנסותי האישית בתקווה שזה יעזור למתרגלים הסובלים מקארמת מחלה. כמו כן הייתי רוצה להודות לעמיתיי המתרגלים שלעיתים קרובות משתפים איתי את התנסויותיהם. גם המאמרים באתר מינג-הווי מאפשרים לי לשפר את הבנותיי הרציונליות מתוך הפא ועוזרים לי להבין את הנושא. אני גם אסיר תודה למאסטר על השגחתו החומלת ועל הברכות שהוא מעניק לי. בעתיד אני בוודאות אתקדם בטיפוח ביתר מרץ כדי שאוכל להגיע לשלמות.