קראו עכשיו

אך מכיוון שהציון האישי שלי (הנקרא "ציון מוסרי") היה נמוך במקצת, הייתי זקוק ל-5 נקודות נוספות באמצעות התמחות או על קבלת תעודה על שירות חברתי באמצעות עבודה בארגון כלשהו.

ראשת הכיתה וגם אלו מוועד הכיתה התרגשו משום שבשלוש השנים האחרונות חולקו המלגות לסטודנטים בכיתות אחרות, וזה יהיה כבוד גדול מאוד לכיתה שלנו אם אזכה במלגה הזו השנה.

אך אם לא אוכל להעלות את הציון האישי שלי אפילו לא אהיה זכאי למלגה.

ועדת הכיתה וראשת הכיתה ניסו לשכנע אותי כל הזמן להשיג תעודה מזויפת, כפי שעשו סטודנטים רבים שקנו תעודות מזויפות כדי לשפר את הציון שלהם.

מאוחר יותר טלפנתי לאמי והיא אמרה לי במפורש שלקנות תעודות כאלה זה דבר שגוי אפילו אם אחרים עשו זאת. היא אמרה: "אנחנו מטפחים אמת, לכן אנחנו לא צריכים לעשות זאת. הציון האישי (הציון המוסרי) מודד את המוסר של האדם. אם תרמה, האם זו לא תהיה ההונאה הגדולה ביותר?"

המילים שלה העירו אותי מיד. כיצד יכולתי אפילו לחשוב על כך? אם הציון האישי (המוסרי) שלי אינו מספיק גבוה, האין זה אומר שאינני עומד בסטנדרט הנדרש?

המאסטר אמר:

"מה ששייך לך לא תאבד, ומה שלא שייך לך לא תוכל להשיג אפילו באמצעות מאבק". ("ג’ואן פאלון" הרצאה שביעית, "הקנאה")

כשהבהרתי את החלטתי לראשת הכיתה ולוועד הכיתה, הם חשבו שאני מטורף. אבל לא משנה מה הם אמרו, אני הייתי צלול מחשבה וידעתי שהחלטתי נכונה.

בסוף שבוע זה חזרתי לביתי וקבלתי צלצול טלפון מראשת הכיתה שאמרה שהיא פנתה ודברה עם ההנהלה בקשר למצבי והם הסכימו להוסיף חמש נקודות לציון שלי, ולכן עליי להתכונן להגיש בקשה למלגה.

מאוחר יותר זכיתי בפרס הראשון במלגה המחלקתית ובמלגה ברמת האוניברסיטה, הרגשתי שמח וללא רגשות אשם.

כשאני נזכר בזמנים שהייתי במכללה אני מבין שהצלחתי להגיע למקום הראשון בניקוד האינטלקטואלי רק בגלל שהמשכתי לשפר את עצמי על-פי עקרונות הדאפא "אמת-חמלה-סובלנות".

קל ללכת לאיבוד בחבית הצביעה הגדולה של חברת האנשים הרגילים. הפאלון דאפא עזר לי להבין את המשמעות האמיתית של החיים, כיצד להיות בן-אדם טוב, ומאפשר לי להבחין בין טוב לרע. לבי מלא הכרת תודה למאסטר ולדאפא.