קראו עכשיו

(Minghui.org) למדתי פאלון דאפא בספטמבר 1998, ואני מרגישה בת מזל שהייתה לי את ההזדמנות הזו של פעם בחיים. אין מספיק מילים להביע את תודתי למאסטר לי הונג-ג'י, מייסד השיטה.

תרגול פאלון דאפא עזר לי להיפטר מדיכאון

לפני שלמדתי את הדאפא הייתי מותשת מהחיים. נישואיי לא היו מאושרים. לבעלי לא הייתה תחושת אחריות והוא אהב לשחק "מה ג'ונג". לעתים קרובות הוא הלך להמר אחרי העבודה וחזר הביתה מאוחר. רבתי אתו וזה גרם לבן שלנו להיות עצבני. ככל שלחצתי עליו להפסיק לשחק מה-ג'ונג, כך הוא רצה לשחק יותר. כעסתי, אבל לא רציתי להתגרש כי הילד שלנו היה עדיין צעיר.

עשיתי הכול למען המשפחה שלנו ומשום כך לא יכולתי לסבול את ההתנהגות של בעלי. הבריאות שלי לא הייתה טובה. הייתה לי דלקת מפרקים שגרונית ולקחתי חופשת מחלה מהעבודה למשך שישה חודשים.

יום אחד ביולי 1998 נרדמתי אחרי שבעלי ואני התווכחנו. אחרי שהתעוררתי הרגשתי נסערת ולא יכולתי להישאר בבית. קרובת משפחה טיילה איתי בחוץ, אבל זה לא עזר. זו הייתה תחושה בלתי נסבלת, מהולה בתחושת פחד. לא הייתה לי אנרגיה ולא יכולתי לסבול שום רעש, כולל קולות של אנשים. גם בני נאלץ להפחית את עוצמת הקול בעת צפייה בטלוויזיה.

כבר לא הייתי מסוגלת לעשות עבודות בית. נאלצתי לנוח אפילו בזמן שהכנתי אטריות אינסטנט. היו לי כאבים עזים. העולם שלי היה אפור ואיבדתי עניין בכל דבר. לא היה לי רצון לחיות, אבל לא רציתי להשאיר את בני ללא אם.

לא ידעתי שאלו הם תסמינים של דיכאון עד מאוחר יותר. הוריי והמחותנים שלי דאגו לי. הייתי רק בת 37. כל יום הרגיש כמו שנה. חייתי בכאב כל שנייה מחיי!

לא רציתי לפנות לטיפול בבית החולים הפסיכיאטרי מחשש להרגיש מושפלת. חמותי תרגלה פאלון דאפא ושמעתי על התועלת הבריאותית שלו. אחרי חודשיים של סבל חשבתי ללמוד את השיטה. אחת המתרגלות הציעה לעזור לי בכך.

בזמן שחיכיתי למתרגלת הזאת, נאלצתי לשבת כי הייתי עייפה מכדי לעמוד. היא לקחה אותי למקום בו קבוצת מתרגלים למדה את הפא. קראתי שם בספר "ג'ואן פאלון" במשך שעתיים וחצי. אחרי הלימוד הצלחתי לרדת במדרגות למטה בקלות. אחת המתרגלות אמרה שהמאסטר טיהר את גופי.

באותו לילה הגעתי הביתה בשעה תשע. במשך החודשיים האחרונים לא עשיתי את עבודות הבית, אז שטפתי את הרצפה בשלושה חדרים באותו לילה. בעלי היה כל כך מופתע שהוא הלך אחריי לכל מקום שהלכתי ברחבי הבית וצפה בי מנקה.

המשכתי ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים. הסימפטומים של הדיכאון פחתו ככל שחלפו הימים ונעלמו כעבור שבועיים כמעט. דלקת המפרקים השיגרונית שעלתה לי כל כך הרבה כסף לטפל בה גם היא נעלמה. הייתי ממש מאושרת. זה הרגיש נהדר להיות בריאה.

המאסטר העניק לי חיים שניים ולא ביקש על כך אגורה. אילולא למדתי דאפא, מי יודע מה היה נגמר עם הדיכאון שלי. לכן, בחרתי ב-1 בספטמבר – היום בו המאסטר העניק לי חיים שניים – כיום ההולדת שלי. תודה רבה מאסטר.

התנהלתי על פי עקרונות הדאפא: "אמת-חמלה-סובלנות" והתייחסתי לאחרים בטוב לב. הפסקתי להתווכח עם המשפחה שלי ולא התעצבנתי כלל כשבעלי חזר הביתה מאוחר. זה לא שניסיתי להכיל את הכעס – פשוט לא היה בי כעס בלב. הדאפא באמת מדהים! גם בעלי שם לב לזה. כשלא היה בבית, הוא היה מתקשר בחמש בבוקר כדי להזכיר לי ללכת לאתר התרגול.

חיי המשפחה שלי השתפרו. מאז שהפסקתי לכעוס על בעלי, הוא בילה יותר זמן בבית אחרי העבודה ובדרך כלל היה במצב רוח טוב. בני כבר לא הסתובב עצבני בבית. הוא אפילו אמר לחבריו לכיתה שבאו לבקר בביתנו: "תגידו לאימא שלכם שגם כן תתרגל פאלון דאפא. אימא שלי כבר לא מרביצה לי ולא נוזפת בי אחרי שהחלה לתרגל".

אני ומשפחתי זכינו לתועלת מהשיטה, משהו שלא ניתן לקנות בכסף. למעשה, כסף, הורים, מורים והשכלה – כל אלה אינם יכולים לשנות את הטבע האנושי שלנו. אבל הפאלון דאפא יכול להדריך אנשים להיות טובים ולשנות אותם. המאסטר העניק לי בריאות טובה ולב פתוח! מה שהרווחתי לא יסולא בפז ואני כל כך אסירת תודה על כך.

לתמוך בדאפא מכל הלב

עשרת חודשי האושר שלי התנפצו על ידי ג'יאנג דזה-מין, המנהיג לשעבר של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). ה-20 ביולי 1999 היה היום האפל ביותר לדאפא, כאשר ג'יאנג פתח ברדיפה נגד הפאלון דאפא ומיליוני המתרגלים שלו. כלי התקשורת ברחבי המדינה הפיצו שמועות משמיצות ותעמולה מכפישה נגדנו.

חברות ומעסיקים קיבלו הוראה מהרשויות לדרוש מהמתרגלים לוותר על השיטה. הורו לי לכתוב "הצהרת ערבות" אבל סירבתי. הדאפא העניק לי את בריאותי וחיי משפחה מאושרים ולימד אותי להיות אדם טוב. האם זה רע? לא הייתי מסוגלת לוותר על השיטה ולבגוד במאסטר הרחום שלי.

בגלל שסירבתי לציית, העבירו אותי מהמשרד לעבודה במפעל מים רחוק מהעיר.

לא התלוננתי ולא התרעמתי בעבודה במפעל המים. המשכתי לחיות על-פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". מכיוון שעבדנו ואכלנו באותו מקום, לעתים קרובות הייתי מביאה מהבית רוטב סויה וחומץ, וקניתי אורז ואטריות לקבוצה, מבלי להתחשב בעלות.

לפעמים, עמיתים לעבודה היו מתווכחים זה על עומס העבודה של זה, אבל מעולם לא התערבתי. לא היה אכפת לי לעשות עבודה של שלושה אנשים ולקחתי על עצמי עבודה נוספת בקבוצת העבודה שלי.

אחד מעמיתיי לעבודה אמר: "מתרגלי פאלון דאפא כל כך נחמדים. את שונה לחלוטין ממה שאומרים עליכם בטלוויזיה". מנהיגת הקבוצה שלי אמרה לי: "קודם לא הייתי מרוצה ורציתי לעזוב את הקבוצה הזאת. אבל כשיש לי עמיתה נחמדה כל כך כמוך, זה גורם לי לרצות להמשיך הלאה".

זו לא הייתי אני, אלא הכוח המדהים של הדאפא. גם כשהתייחסו אליי רע, עדיין פעלתי לפי ההדרכה של המאסטר והשתדלתי להיות אדם טוב!

הרדיפה הסלימה ואנשים רומו. הייתי חייבת לעשות משהו כי השמיצו את המאסטר הרחום, הדאפא הוכפש, וכל כך הרבה אנשים הלכו שולל על ידי התעמולה ופיתחו שנאה כלפי הדאפא. האנשים האלה היו בסכנה!

רציתי לספר לאנשים על הפאלון דאפא ועל הרדיפה, כך שיצאתי החוצה וחילקתי עלונים לבדי. כשנודע על כך לראש הקבוצה היא הציעה לעזור. התרגשתי מטוב הלב שלה. באותו זמן היה לחץ רב, לכן זה היה נהדר שהיא הציעה זאת בזמן שהרדיפה הייתה חמורה כל כך. היינו שלושה עובדים. שני עמיתיי האלה לעבודה יצאו איתי פעמים רבות.

מאוחר יותר הכניסו אותי לכלא משום שנסעתי לבייג'ינג לעתור למען הפאלון דאפא. כששני עמיתיי לעבודה גילו על כך, הם שמרו על ספרי הדאפא שלי במקום בטוח. אני מאמינה שהם יזכו לברכות על טוב לבם.

עברתי מצוקות רבות משום שחשפתי את העוולות של המק"ס ותמכתי בדאפא. אבל שום דבר לא יכול היה לשנות את האמונה שלי בדאפא ואת הרצון שלי להבהיר את האמת כדי לעורר אנשים.

אני רוצה לומר לאלה ההולכים שולל אחר המק"ס: אל תפלו בפח השקרים של המפלגה. הקשיבו למה שיש למתרגלים לומר וקראו את חומרי המידע על הדאפא. אולי זה מה שחיכיתם לו! אנא עשו את הבחירה הנכונה, כמו שני עמיתיי לעבודה, והיו אחראיים על עצמכם.

הפאלון דאפא נרדף בסין כבר 23 שנים. במהלך השנים הארוכות האלו, מתרגלים רבים איבדו את חייהם והיו כאלה שנקצרו איבריהם, אחרים נידונו לתקופות מאסר באופן בלתי חוקי ועברו עינויים בכלא, ואין-ספור מתרגלים איבדו את משפחותיהם ואת מקום עבודתם, אבל הם לא התחרטו לרגע אחד על חשיפת השקרים של המק"ס ועל כך שעוררו אנשים לאמת.

הפאלון דאפא שינה חיים רבים. המתרגלים מוכנים להקריב כל מה שיש להם, כולל את חייהם, כדי להציל אנשים. המתרגלים שומרים על כל הישויות החיות בליבם. במאבק בין הטוב לרע, אני מקווה מאוד שאנשים יוכלו להבין את האמת, יעשו את הבחירה הנכונה.